למה זידאן נראה עצוב?

מזל טוב למכבי ת"א. באמת, כל הכבוד. אליפות 42 זה לא דבר שהולך ברגל. כנראה שהרבה עבודה קשה, מסירות וכמובן ויטמין שמעון מזרחי עושים את העבודה. בחמישי בערב ישבתי עם האחיין שלי בן החמש, ושנינו ראינו את מכבי מניפה את הצלחת, במה שנראה כמו העונה האחרונה של מקדונלד, פארקר, האפמן ואולי גם נדב בקבוצה. כשהאחיין שלי בן החמש שאל אותי: "דוד, למה ההוא שדומה לזידאן לא נראה כל כך שמח?" (אחיין שלי מחונן: הוא חולה על כדורגל, מעריץ את צרפת, והיה לו מאד עצוב לשמוע שזיזו יחמיץ את משחק הפתיחה) הסברתי לו שזה כבר דבר רגיל בשביל מכבי לזכות באליפות, ושלשלף גם ככה לא היתה עונה ממש גדולה. "כן, אבל אני לא מבין למה הם בכלל משחקים אם הם יודעים כבר את התוצאה?", היקשה עלי הקטנטן, והכריח אותי לנסות להסביר לו את המהות של הספורט המקצועני.

עכשיו, להסביר לילד בן חמש את חשיבות הניצחון או את המבנה של ליגת העל זה לא הדבר הכי פשוט בעולם, מה גם שהאחיין שלי בן החמש היה לחוץ על ארטיק שוקו בננה. "תיכף תקבל שוקו בננה", אמרתי לו, "אבל קודם אתה צריך להבין שהם מקצוענים. הם עושים את זה בשביל הכסף. אתה רואה את הגבוה עם הקעקוע המוזר?"

"הופמן?" (מסתבר שחוץ מזיזו האחיין שלי בן החמש מעריץ גם את רלף קליין). "כן חמוד", אמרתי לו. "אתה רואה אותו: הוא עשה השנה יותר כסף ממה שאתה ואני נעשה בכל החיים שלנו". וכשאמרתי את זה הדגשתי את הכל בשביל להגביר את האפקט. כנראה שזה עבד, כי האחיין שלי בן החמש נראה מאד עצוב לשמוע את זה.

"לא נורא חמודי", אמרתי לו. "אולי גם אתה תהיה שחקן כדורסל מתישהו, ותעשה הרבה מאד כסף", נסיתי לעודד אותו, אבל זה לא ממש עזר, כי האחיין שלי בן החמש התחיל לבכות ולדרוש את הארטיק שלו. "די לבכות נשמה, תיכף נקנה לך ארטיק. אתה צריך להבין שככה זה בחיים. יש חלשים ויש חזקים. אם אתה רוצה להצליח כדאי שתהיה בצד של החזקים, כי הם גם תמיד צודקים".

ניסיתי לשכנע אותו, אבל לא נראה לי שזה עשה עליו רושם, כי הוא המשיך להתעקש. "אבל דוד, לא אמרת שספורט זה כיף? זה לא נראה לי ממש כיפי שכל שנה רק הם זוכים. בגלל זה זידאן עצוב, נכון?"

אין מה לעשות, אחיין שלי בן החמש הוא ילד אינטיליגנט. (כנראה שזה עובר במשפחה). "אתה צודק", אמרתי לו. "בגלל זה הוא עצוב". "ומה עם הארטיק?" הוא שאל. כיביתי את הטלוויזיה, ויצאתי לקנות לנודניק הקטן את השוקו בננה שלו.