האיש שלא היה שם

לא צריך לקנא ברוז'ה לאמר, מאמן נבחרת צרפת. הוא מחזיק כיום במשרת האימון הקשה וכפוית הטובה ביותר בכדורגל העולמי. איימה ז'אקה, מאמנה הקודם של נבחרת צרפת, האיש לו החזיק לאמר את הלוח המחיק במשך ארבע שנים, נפטר מהעול של משרת האימון רגע לאחר שדידייה דשאן הניף את הגביע העולמי בסטאד דה פראנס. הוא השאיר ללאמר נבחרת צרפתית מושלמת, שההווה שלה הצליח להפתיע גם את האופטימיים שבאוהדים והעתיד שלה נראה (עד ליום ו') מבטיח מאי פעם.

גלריית השמות של נבחרת צרפת היא המרשימה והמעוררת חשק מכולן. אבל קל הרבה יותר להיות דויד טרזגה ותיירי הנרי מאשר לאמן את השניים בצוותא. קל הרבה יותר להכריע בין ג'יבריל סיסה לאנלקה, מאשר לחיות עם תוצאותיה של ההחלטה. חריקות ראשונות של חוסר שביעות רצון נשמעו כבר לפני המונדיאל, כשדויד המלך הצהיר שהוא מבכר את אנלקה לצדו בחוד על פני הנרי. דממת אלחוט מצד עמדת המאמן. עולם הכדורגל מתורגל במניירות מוגזמות של כוכבים והתוצאות של צרפת בארבע השנים האחרונות, הפכו כל סימן מבשר רעות ליתוש שניתן לגרש בהינף מבצע גאוני של זיזו.

אבל לאמר, מאמן חסר ניסיון ברמת המועדונים, זכה בתפקיד בעיקר הודות להמלצה חמה של ז'אקה הפורש. המינוי היה תעודת הוקרה לאיש שהיה שותף מרכזי ברנסנס שעבר הכדורגל הצרפתי, וארסן וונגר, למרות שערות השיבה, צעיר ממנו. גם תורו יגיע. בינתיים, מדובר בקרקס הנודד של לאמר. ואמנם, בסיבוב ההופעות הראשון – יורו 2000 – נדמה היה שלאמר החליק לתפקיד בטבעיות שאין גדולה ממנה. אליפות אירופה לאומות וחשוב מכל – כדורגל משכנע, שהפך את צרפת למועמדת המובילה לזכות גם בתואר העולמי.

ההגרלה אמנם לא האירה לה פנים (ברזיל וארגנטינה, ברבע ובחצי!) אולם כדי להיות הטוב ביותר עליך לנצח את הטובים ביותר. וצרפת ראתה ועדיין רואה את עצמה כטובה ביותר. למשחק הפתיחה מול סנגל הגיעה צרפת כשנאחס משחק הפתיחה המסורתי מרחף מעל לראשה, ובשילוב פציעתו של זידאן ושלושת משחקי ההכנה הגרועים האחרונים, עם סיבות לא רעות לדאגה. אם לא לדאגה, לפחות לזהירות.

אבל הזהירות נדרסה תחת רגליהם הבוטחות של שחקני הטריקולור כשעלו למשחק – הקל מבחינתם – בבית – הנוח מבחינתם – בדרך לטורניר האמיתי: משחקי ההכרעה. מבחינתם, המפגש מול סנגל היה אמור להיות משחק הפתיחה ההכרחי (גם אם לא ממש מעורר תיאבון) למוקדמות הגביע העולמי. אלא שהסנגלים סברו אחרת, וההמשך ידוע לכל.

אי אפשר להאשים את לאמר בהיעדרו של זידאן, אבל מותר וצריך להאשימו בהצבת מערך טקטי כושל, שבמחצית הראשונה גרם לצרפת להיראות חסרת אונים בפעם הראשונה מאז פגשה בנעל הזהב של ראובן עטר. המערך הסנגלי שהיה מבוסס על עיבוי הקישור ועל משחק חילופי מקומות בהתקפה בין פאדיגה לדיוף, היה המערך המתבקש, כמעט היחידי האפשרי. גם למאר ידע זאת, ולמרות כן, ביכר להותיר את מקאללה על הספסל ולשלוח את וילטורד, הנרי וטרזגה לנגוח את ראשם בקיר של שבעה שחקני הגנה וקישור הגנתי סנגלים. הם נראו אומללים במיוחד.

אפילו במחצית השניה, בה הפעילו "לחץ" על הסנגלים, נראו הצרפתים חסרי מעוף ומחץ, ולא בשל היעדרו של זיזו. לאמר התעקש להאמין כי דווקא מערך של ארבעה חלוצים יגאל אותו מהמצוקה במרכז השדה ומה גדולה הייתה ההפתעה כאשר דבר לא השתנה, אם כבר החמיר, כששתי קורות של הסנגלים כמעט והפכו את המשחק לתבוסה מחפירה עבור הצרפתים.

לאמר היה צריך לדעת ולהתכונן טוב יותר. בליגה בת שלושה משחקים, המרווח לטעויות הוא קטן מאוד. אם השאננות מול סנגל עוד התקבלה בסלחנות – הרשלנות בניהול המשחק והקיבעון במערך ובחילופים עלו לצרפת לא רק בהפסד מביך, אלא גם בלחץ מיותר, שיהפוך את הבית המוקדם לסיוט לא קטן עבורה. כעת, עם ניצחונה של דנמרק, מוצאת עצמה צרפת בפיגור משמעותי אחרי סנגל ודנמרק, שמצידן זקוקות לניצחון נוסף, כל אחת, כדי להשאיר את צרפת הלומת סושי.

לאמר לא הופיע למשחק הפתיחה של המונדיאל ואפשר שהפסד זה יעלה לצרפת בתוארה וללאמר עצמו במשרתו. תואר "יועץ טכני" דוגמת זה של ז'אקה בוודאי מובטח לו בהתאחדות הצרפתית, אבל להוציא שני ניצחונות משכנעים מול אורוגוואי הלוחמנית והבלתי צפויה ודנמרק העיקשת והבטוחה בעצמה, כל תסריט אחר יהפוך את המונדיאל שהיה אמור לחקוק אותה בדפי הנצח של הכדורגל, לאחת מפאדיחות הכדורגל הגדולות בכל הזמנים. המצב עדיין הפיך, אולם הוא חמור והוא כולו באשמתו של האיש שלא היה שם, ולא בגלל פציעה בשריר הירך – רוז'ה לאמר.