12X - טוטי

יסלחו לי בופון, קנאברו, נסטה ומלדיני. התנצלות נוספת מגיעה גם לגטוסו, זמברוטה, זאנטי ותומאסי. אני מקווה שאני גם לא מעליב אפילו במעט את ויירי, פיפו ומונטלה, אבל הדברים הבאים חייבים להיאמר. בנוסף להגרלה נוחה, לנבחרת איטליה יש את כל הכלים להניף ב-30/6 את גביע העולם. דבר אחד מפריד בין מימוש החלום לחזרה מוקדמת לרומא: ה"אזורי" צריכה מנהיג.

עוד בשלב המוקדם דובר על שלושה מועמדים עיקריים לתפקיד: באג'יו, דל פיירו וטוטי. טראפטוני דאג להוציא את הראשון מהרשימה ולספסל את השני, כך שהלחץ שמופעל על השלישי הוא גדול. אולי גדול מידי.

טראפטוני, כאמור, לוקח פה הימור לא קטן, אבל ניתוח הוצאתם של באג'יו מהסגל ודל פיירו מההרכב חושף יותר יתרונות מחסרונות. באג'יו הוא זה שאמור היה לפרוץ ב-90', אבל לא ניצל את מעט הדקות שקיבל. בנו עליו ב-94' והוא הביא במו רגלו הימנית נבחרת סופר אפורה לגמר ובבעיטה אחת שהלכה גבוה מידי, את הגביע הרביעי לברזיל (תתעודד ג'ובאני). את ההזדמנות האחרונה ב-98' הוא סיים עם החמצה אומללה של גול זהב ברבע הגמר מול צרפת. במונחים מונדיאליים, באג'יו בהחלט קיבל את ההזדמנות לגעת בשמיים, אבל לצערם של רבים, מה שנגע בשמיים היה הכדור וילד הפלא מטורינו סוגר את הרזומה בלי גביע.

באג'יו, אם היה זוכה להופעה רביעית במונדיאל, היה יכול לתרום הרבה מניסיונו לשלד הצעיר יחסית של הסגל, אולי גם למועמדים האחרים לתפקיד המנהיג הבא, אבל ספסולו הצפוי יכול היה להפוך את סוגיית כבודו של רוברטו לסבוכה במיוחד (ולמי שלא יודע מה אומר המונח "כבוד" בכדורגל האיטלקי, כדאי שיעבור אל הטור הקודם) ובעיית המנהיג הייתה הופכת למשולשת.

מה שמביא אותנו למותג ששמו אלסנדרו, זה שהיה אמור להיות באג'יו משופר, ונחשב היום כבר לאחד הוותיקים בחוד האיטלקי. את המונדיאל הקודם הוא סיים ללא שערים וההחמצות בגמר היורו עדיין טריות בראש. היכולת שלו בעונה האחרונה (מלבד חודשי הפתיחה) לא הרשימה והוא איבד את מקומו בהרכב לטרזגה (זה שהספיקה לו הזדמנות אחת באותו גמר). למרות היותו שחקן מוביל בליגה, הוא מעולם לא באמת הנהיג את יובה ובטח שלא את הנבחרת, כך שהימור עליו כאחד שיצעיד את האזורי לגביע עולם רביעי נראה חסר סיכוי. דל פיירו, לעומת באג'יו, עדיין לא סוחב פאסון של אחד ששיחק מול מראדונה, כך שספסל זה עדיין בגדר הלגיטימי. נשארנו עם מועמד אחד לתפקיד – פרנצ'סקו טוטי.

אז טראפטוני החליט לשים את הביצים שלו ושל אומה שלמה על הכוכב והסמל של רומא. במבט ראשון זה נראה קצת נועז. במבט נוסף, שמראה את הצורה בה תפס את המושכות ברומא בשנתיים האחרונות (ועוד לצדו של כוכב כמו באטיסטוטה) ואת המשקל שלו בהצלחה (לפחות במדד התוצאה) של איטליה ביורו האחרון, זה יכול להיות מעניין. מה שמעורר כמה סימני שאלה הוא חוסר נסיונו היחסי ברמות הבינלאומיות. ביורו הוא הבריק פה ושם, אבל עדיין לא התבקש להוביל, בליגה הוא תותח על, אבל בליגת האלופות הוא לא סחב את רומא אפילו לרבע הגמר המתבקש.

היתרון הגדול של טוטי הוא התפקוד המצוין שלו בעמדה שמאחורי החלוץ, אחד הטובים בעולם בעמדה הזו. עם באטיסטוטה ומונטלה זה עבד מצוין. אם זה יעבוד גם עם ויירי ואינזאגי, איטליה תהיה אחת מהנבחרות הפוריות בטורניר (איטליה? הרבה גולים?). טראפטוני יכול לנסות התקפה משולשת שכוללת גם את דל פיירו, אבל אז הוא היה מאבד את טוטי בתפקיד של מס' 10 קלאסי, לטובת דל פיירו שנוטה לברוח קדימה. במשחקי ההכנה זה נראה לא רע, מה שהוביל למסקנה המתחייבת: טוטי צריך לפתוח, דל פיירו יחכה להזדמנות שלו.

הניסיון העדיף של באג'יו וגם זה של דל פיירו לא היוו פקטור בהחלטה הסופית של טראפטוני, שהלך על הווינריות של טוטי. בניגוד לנבחרות שמפתחות מנהיג במהלך הטורניר או לכאלה שבאות עם אחד מוכן מהבית, המאמן האיטלקי בחר לו את המנהיג ימים ספורים לפני משחק הפתיחה. מועד ההחלטה – רגע לפני שעת ה-ש', ענה על מטרה כפולה: הוא נתן לטוטי זריקת חיזוק רצינית לביטחון העצמי ולא פחות חשוב - הוא חסך ממנו לחץ תקשורתי של חודשים רבים, כזה מהסוג שכנראה מוטט את רונאלדו לפני ארבע שנים. טראפ' המזדקן השתמש בצורה היעילה ביותר בסגל שלו עד למשחק הפתיחה, עכשיו זה תורו של טוטי להרים את הראש, לסדר את השיער ולהניף גביע.