הנבחרות הגדולות בהיסטוריה

בתגובה לרשימה על החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל, העיר הקורא היקר נחשון כי לטעמו, ניסיון להציג רשימה כזאת, אינו רציני ואינו לעניין מכיוון שברור שהחתום על הרשימה לא צפה בחלק גדול מהשחקנים, ויעץ לי לכתוב על שחקנים וקבוצות בנות זמני. ואמנם, יש בדבריו מן ההיגיון והצדק, אלא שרשימה המבקשת להקיף את כל עידן המונדיאלים, לא יכולה להביא בחשבון רק את הללו בהם חזיתי – החל ממונדיאל 78, שכן ברי לכל כי גם לפני ארגנטינה 78 שיחקו כדורגל ואפילו כדורגל טוב. לצורך הכנת רשימה מקיפה אמנם נעזרתי בארכיון, אולם גם הסתמכתי על כושר השיפוט של אנציקלופדיית כדורגל בת 70, אשר חזתה במרבית השחקנים והנבחרות הגדולות, החל מסוף שנות השלושים ואלך. מדובר באבי, כפי שכבר נזכר כאן בעבר.

ולמרות הצדק המסוים בדבריו של נחשון, הרי שצריך להבין כי אי אפשר שאת הרשימה הזאת יכתוב עיתונאי בן 85, כשם שאי אפשר לדרוש ולהתנות מפובליציסט המשווה בין המאורעות האנטישמים ברוסיה של המאה שעברה לגל הגואה באירופה כעת, לחיות בשתי התקופות. באיזושהי נקודה, נצטרך העיתונאי לסמוך על הקודמים לו ועל דבריהם, לעשות שיקלול של שלל דיעות ולהוסיף גם משלו, שכן אני מוצא חשיבות והנאה ברשימות אלה גם לדור הצעיר שאפילו את מונדיאל 78 לא זכה לראות, ויוכל לקרוא על שחקנים וקבוצות גדולות מן העבר.

עד כאן ההקדמה ומיד לאחריה, הרשימה השלישית בסדרה. והפעם - הנבחרות הגדולות בהיסטוריה. עשר הן ולא כולן זכו במונדיאל. חלקן אף לא השתתפו בגמר ומקומן נתפס על ידי או רגלי אלופות גאות. הכיצד? ובכן, כל אוהד כדורגל אמיתי יודע כי לפעמים הטבלה כן משקרת וכי בעיקר בטורניר העל של הכדורגל העולמי, הגביע אינו, תמיד, נחלתו של הטוב ביותר.

אוסטריה, 1934

"נבחרת הפלא" – החבורה של המאמן היהודי הוגו מיזל, שהיתה הראשונה מבין שתיים ברשימה זו שזכו לכינוי "נבחרת הפלא", נחשבת לנבחרת הטובה ביותר שהעמיד הכדורגל האוסטרי מימיו. הגרעין הקשה של שחקניה הורכב מכוכבי "הכח וינה", מועדון פאר אוסטרי ואירופאי, בימים של טרום עידן היטלר, שנמחה כמעט כולו עם פרוץ המלחמה. נבחרת הפלא של מיזל הסתפקה רק בחצי הגמר, שם פגשה את איטליה של פוצו, שקיבלה בסופו של דבר את הגביע מידי מוסוליני. לאוסטריה מודל 34, ממש כמו הונגריה של פושקאש אחריה, היתה חיבה עמוקה לתוצאות גבוהות. כשניצחו, נהנו להכניע את היריב ולהשפילו במבול של שערים. שביעיות, שמיניות ואפילו עשיריות, לא היו תוצאות נדירות עבור הנבחרת של מיזל, שעל כוכבה הגדול מאתיאס שינלדר, נכתב כאן בהרחבה ברשימה הקודמת.

הונגריה, 1954

"נבחרת הפלא" השניה, שגנבה את כינויה מזו הראשונה, נחשבת בעיני רבים, למרות שלא זכתה בטורניר, לנבחרת הכדורגל המושלמת ביותר אי פעם. פושקאש האלוהי, קוצ'יש המושלם, צ'יבור, הקשר ההגנתי הגדול הראשון, הידגקוטי, הקיצוני השמאלי, גרושיץ הגדול בשער ולאנטוש, הבלם הקדמי המופלא לפניו בהגנה, הפכו את הונגריה של גיולה מאנדי (שמאוחר יותר, היה שכיר של התאחדות הכדורגל טרום עידן גברי לוי) לנבחרת בלתי ניתנת להכנעה. בין 51 ל-54, ניצחה נבחרת הפלא 34 משחקים וסיימה שניים בתיקו, הפסדה היחיד היה בגמר המונדיאל, למי אחרת מאשר מערב גרמניה. את שני משחקי ההכנה האחרונים שלהם לפני המונדיאל, מול אנגליה בוומבלי ואותה גרמניה, סיימו ההונגרים בהפרש השערים 2:14, דבר שהפך את בורסת ההימורים לגבי זהותה של הזוכה בטורניר, למיותרת לחלוטין. ברזיל חטפה חמישיה, אורוגוואי רביעיה, איטליה שביעיה ורק גרמניה, אחרי שחטפה בסיבוב המוקדם 8:3, התעקשה, בשוד הגדול ביותר של הצדק הספורטיבי מאז ומעולם, להכניעה בגמר בתוצאה 2:3.

ברזיל, 1958

ברזיל הבלתי נשכחת הראשונה, להוציא זו של ליאוניאדס בשנות השלושים, הציגה לראווה את פלה בן ה–17, שתקן ומכונס בעצמו, התשובה השחורה ליוסי בניון. ולידו: גארינצ'ה, המכדרר הגדול בכל הזמנים, ואווה, אורלאנדו וסאנטוס בהגנה ובקישור ההגנתי הפכו את ברזיל לתמהיל מזוקק המשלב נוקשות דרום אמריקאית וברק מדהים. חברו של פלה לחוד ההתקפה היה אחד, מריו זאגאלו, לימים מאמן הנבחרת הגדולה ההיא, בה עוד ידובר. צמד של פלה בגמר וברזיל, שניצחה בכל משחקיה בטורניר, התחילה בשליטתה הבלתי מעורערת בכדורגל העולמי, שנמשכה עד לפני ארבע שנים.

אנגליה, 1966

צירוף המקרים ההירואי של ג'ף הרסט, ביחד עם השער מעורר המחלוקת, כמעט והשכיחו שהאנגלים העמידו לטורניר, אותו אירחו במגרשם הביתי, את הנבחרת הגדולה ביותר שלהם מאז ומעולם. בנקס בשער, מור וג'קי צ'ארלטון בהגנה, נחשבים עד היום לבלמים הגדולים ביותר שאנגליה ידעה. בובי צ'ארלטון, האיש והאגדה, היה השחקן האירופאי הטוב ביותר באותן שנים ולצידו נובי סטיילס ואלן בול, אשר ביחד הציגו כדורגל אנגלי בשיאו, מהיר מאוד, תכליתי מאוד, אגרסיבי ונחוש, כמו שאוהבים בארמון באקינגהאם. פעם אחת הם עשו את זה טוב, טוב מספיק כדי לחזור הביתה עם הגביע.

ברזיל, 1970

אולי הגדולה בנבחרות. ברזיל של 1970 נהנתה מפלה בשיא כושרו, מריבילינו, הריבאלדו הלבן, הזיקו המשופר, מטוסטאו הנפלא באגף הימני ומהגארינצ'ה החדש, ז'וארז'יניו, שמצליח פעם אחר פעם בשידורים הישנים לעבוד על אותם מגינים, והם לא מפנימים. בשרביט האימון אחז מריו זאגאלו, שפרש ממשחק חמש שנים קודם לכן והספיק לשחק עם מחצית משחקני הסגל. ברזיל של 1970 הציגה כדורגל משוחרר, נקי מטעויות, יצירתי ורב השראה ולא פחות חשוב - היתה הקבוצה הברזילאית הראשונה שהתמודדה ללא כל קושי עם הפיזיות האירופאית. היא רמסה בדרכה לגמר את כל השמות הגדולים, ובגמר ניצחה את איטליה – שהסתפקה בתיקו מאופס מול ישראל בבית המוקדם – בתוצאה 4:1, כולל השער הבלתי נשכח ההוא של קרלוס אלברטו בבעיטת יעף מימין.

מערב גרמניה, 1974

המארחת והאלופה של אותו מונדיאל הציגה לעולם את מה שמאז הפך לקלישאה השחוקה ביותר בתולדות המונדיאלים: "כדורגל משחקים תשעים דקות ובסוף גרמניה מנצחת". גרמניה, המנגנון, המנחוס והשיטה נבראו שם. יותר מנבחרת הנס ההירואי של הלמוט ראן ב–1954, נבחרת גרמניה הגיעה לטורניר כמועמדת ברורה לגמר, אבל גם בתפקיד מנפצת החלומות המיועדת. הולנד של אותה תקופה הייתה נבחרת הקסם ומולה הציגה גרמניה את הנשק המועדף עליה – תכליתיות. כמו בחיים ובניגוד לסרטים, היעילות ניצחה את הפנטזיה. אבל מלבד "האופי", לגרמניה של אז היו שחקני על שהובילו את באיירן מינכן הגדולה לשנותיה היפות ביותר – הקייזר בקנבאואר, גדול שחקני גרמניה בכל הזמנים, בעמדת הליברו, מאייר בשער, גרד מילר בשפיץ, הולצנביין, הגרסה המוקדמת להורסט רובש, כשמאחור, ברטי 'מכונת התיקולים' פוגטס, ובקישור פאול ברייטנר, המהנדס הגרמני המושלם, ששנא מסירות לא מדויקות וקינח עם הפנדל בגמר.

הולנד, 1974

אחת מהנבחרות האהובות (והמאכזבות) בכל הזמנים. הולנד של ריינוס מיכלס הציגה לעולם את עתיד משחק הכדורגל. "טוטאל פוטבול" הם קראו לזה באמסטרדם, כשאיאקס הגדולה של קרוייף וניסקנס קירקסה את כל אירופה, רק כדי לפגוש את באיירן מינכן באינספור משחקי גמר. ארי האן, בעל בעיטות התותח, רוד קרול, הבלם הטכני להפליא, ניסקנס וקרוייף בקישור ורנסנבריק המחמיץ הטראגי של הבעיטה בגמר 78 (לשם הגיעו ההולנדים ללא קרוייף), השלימו נבחרת שהשתעשעה כל הדרך לגמר ביריבותיה, שמה ללעג את כל מערכי המשחק ההגנתיים ופתחה בשער בדקה הראשונה גם את המונדיאל. ההמשך ידוע, חץ לתוך הלב.

ברזיל, 1982

לטעמי, נבחרת מלהיבה ומושלמת יותר מזו של 1970. ברזיל שהגיעה לספרד, הציגה נבחרת מושלמת – ג'וניר, סוקרטס, אדר, פלקאו ומעל כולם – זיקו, "פלה הלבן" כינו אותו בפלמנגו ולהוציא שלושה גביעי עולם לפלה ואפס לזיקו, לא היה ביניהם כל הבדל. ברזיל של 82 הייתה סקסית, יצרית, יציר