יש ילדים, אינשאללה תהיה גם שמחה

סיבה אחת טובה באמת יש לאוהדי הכדורגל הישראלי להגיע הערב לאצטדיון הלאומי. לא בכדי לראות דאבל ירוק, גם לא בשביל לראות שוב את נמני מרים גביע, המאמץ של עמידה בפקקים ומציאת חניה באיזור קניון איילון שווה רק בשביל לראות, כנראה בפעם האחרונה, את המצ'-אפ בין שני הכוכבים הבאים של נבחרת ישראל - יוסי בניון וראובן עובד.

הבדל הגילאים בין השניים (בניון בין 22, עובד בן 18 וחצי) משמעותי מאוד בשלב הזה בקריירה של השניים – כמו שהיום עובד רק מתחיל להיות שם מוכר מחוץ לקרית שלום, בעוד בניון כבר אורז בדרך לספרד, כך גם לכשיגיע עובד לנבחרת הבוגרת יקבל כעובדה קיימת את המצב בו בניון הוא כבר הכוכב המוביל (אחרי שברקוביץ' יעביר לו את הכתר). כל זה יכול וצריך לעורר בנו תקווה לצמד פורה וידידותי יותר ממה שהרגילו אותנו חיים ואייל.

בניון, כאמור, כבר הראה לנו שיש לו את זה גם ברגעי האמת, אבל כל מי שראה את עובד בחודשים האחרונים, יודע שאי אפשר להתעלם ממה שיש לילד ברגליים. נמני הפצוע והאיצטדיון המפוצץ ייתנו לעובד את המושכות, השאלה היא כמה הוא יודע לשלוט בסוסים.

מבחינה מקצועית עובד ובניון מאוד דומים. לשניהם שליטה מדהימה בשתי הרגליים, מסירות עומק חכמות (עדיין לא אייל, אבל יש פוטנציאל) ומשחק טוב גם בצד ימין וגם במרכז השדה. לשניהם גם אותו חיסרון – השתן עולה מהר לראש. אצל עובד זה התבטא בסירוב זכור היטב להתאמן עם מכבי ת"א (פרשת פנרבחצ'ה), אצל בניון בהתבטאויות לא חכמות בתקשורת, אבל בזמן האחרון יוסי התמתן (הרבה בזכות גרנט) וראובן נרגע (לפחות בינתיים), מה שמשאיר לנו את ההצגה האמיתית למקום הראוי לה - על המגרש.

לפי החודש האחרון, מירב הזרקורים מופנים דווקא לצעיר בין השניים, גם בגלל שהאוהדים התל-אביביים מחפשים (שוב) תקווה לעונה הבאה, כנראה בגלל שהעונה יוסי היה חלק מקבוצה גדולה ולא חלק גדול מהקבוצה ובטוח בגלל שלגבי עובד, סימן השאלה עדיין בוהק יותר. הערב, זו כנראה הזדמנות אחרונה לראות אותם אחד מול השני במגרשינו, לפנטז איך הם יובילו ביחד את הנבחרת למונדיאל 2006.