שובו של הטוען לכס המלכות

בימים בהם טוען אחד לכתר מהמחנה הלאומי חוטא בהיבריס ומעדיף להתנפץ בניצחונו במרכז אל חומות האופורטוניזם האישי, לטוען אחר לכס, בתחום שונה לחלוטין, שיחק קלף משוגע.

סיפור הסינדרלה הסקסי של מכבי הרצליה היה צריך להסתיים בהעפלה הירואית לליגת העל ולהותיר מאחור לא רק את בני יהודה, אלא גם את קריירת האימון של הדמות הצבעונית ביותר הפועלת כיום בכדורגל הישראלי. אלא שלאלים תוכניות משלהם וגם להפועל ר"ג. בני יהודה שבה לליגת העל – באיזו ליגת על יהיה מדובר, זו כבר שאלה אחרת לגמרי – ועל גבו של ההישג, רוכב אלי אוחנה כעוף החול, המשיח מירושלים, שבאווחת מזל אחת מיקם עצמו עמוק בזירת התודעה, בבורסת המאמנים הבכירים והשיב לעצמו את מה שכל חבר מרכז ליכוד (או כל מרכז אחר) מחשיב יותר מכל – "כבוד".

הרבה שטויות כתבתי במהלך העונה, אולם בכל מה שנוגע לאלי אוחנה הצלחתי לדייק. כשויתר על כס המאמן במכבי פ"ת רשמתי כי היה זה הצעד הנבון ביותר בקריירה שלו, אשר לא יכלה להרשות לעצמה עוד עונת מאבקי תחתית שסופה בשיברון לב ובירידה. החזרה למגרש בשכונת התקווה, שם – כבכל מקום כמעט - זוכה אוחנה לכבוד השמור רק לטוענים לכתר, הצילה את הקריירה הקצרה והסוערת של האיש והתסרוקת. עטוף בהילת "המושיע" כל שנותר לאוחנה כעת הוא לבחור – תתפנה משרת המאמן במכבי חיפה, ושמו יוזכר; יאייש לבסוף דרור קשטן את משרת המאמן הלאומי, ואוחנה יוזכר בנשימה אחת עם האולימפית; בית"ר ירושלים, גם היא, עשויה למצוא את הפיתוי להחתים את אוחנה לעונת קאמבק של גירוש שדים, לכזה שבפניו קשה לעמוד.

ובסך הכל, אם להיות הוגנים, מדובר במאמן שזהו לו הישגו הרציני המשמעותי הראשון. ההעפלה לגמר הגביע עם בית"ר ירושלים הייתה פועל יוצא של סדרת משחקים קצרה – שמזל לצידה – ואילו בבני יהודה, גם כאן, בשני שליש עונה בלבד, נחל אוחנה הצלחה עם מועדון שמבחינת הלחץ והציפיות מזכיר רק במקצת את מגרשו הביתי, הבית"רי. יהיה מקומו של אוחנה אשר יהיה בעונה הבאה – טעות יעשה אם יתפתה להמשיך בבני יהודה, שכן אוחנה אינו מאמן של תהליכים, אלא של פרצים ודחפים המתנקזים לרגעי שיא סוערים או למפחי נפש צורבים – הוא את שלו עשה עם העלייה לליגת העל. הוא הסיר מעצמו את סימן השאלה בצמוד לכינוי החביב עליו "ווינר", והוכיח כי גם אלילת המזל יודעת לימין איזה צד להתייצב ברגעי ההכרעה. בסופו של יום, גם המזל הוא שיקול בבואך למשא ומתן עם יעקב שחר.

הכדורגל הישראלי הרוויי בדמויות אנמיות ועילגות, חסרות כריזמה ולא אחת קומיות ופתטיות, זקוק לאלי אוחנה רהוט, סקסי ומנצח בליגת העל. עם כל מגרעותיו, האיש יכול להפוך בשנים הקרובות לאחת הדמויות המרכזיות בספורט המיוסר והשקוע עד מעל לראשו בבוץ של עצמו. כמי שאבק הכוכבים דבק בו וכמי שגם הכישלונות שלו נדמים מקריים ולא מייצגים, אוחנה מסוגל ליטול קבוצת צמרת ובכוח אישיותו החזקה להיות זה שיגאל את הליגה מאפרוריותה ולהציג דמות איתנה מול תקשורת צמאה ורעבתנית שאינה יודעת מנוח. אם יש מישהו המסוגל להתמודד עם תקשורת הספורט בארץ, הרי זה אוחנה, אשר סובל מחולשות רבות, אך מצויד גם במעלה משמעותית – כולם רוכשים לו "כבוד".

שוב, הכבוד, אותו ערך חמקמק שיש שיעמלו כל חייהם כדי להשיגו ויש שבכוח אישיותם יזכו בו מבלי להניד עפעף. אוחנה שייך לזן השני. לופא קדוש, ניר לוין, יוסי מזרחי, אלי כהן, איש מהם אינו נופל מאוחנה כמאמן, ובכל זאת, נדמה כי במשבצת זו של "כבוד" הם כולם קטנים לידו. למעשה, למעט גרנט וקשטן, שני השמות המובילים כרגע במצבת המאמנים בשוק של ממלכת גברי/שחר, אין איש שזוכה הן לכבודם של שוכני היציעים והן למבטן האוהד של ההנהלות העייפות במידה לה זוכה הנסיך מימק"א. משרת המאמן במכבי ת"א תפוסה, אולם קל לשער כי הדרך להצלחה שם עוברת בקשרי העבודה שיצליח קלינגר לכונן עם הראיס בצהוב,נמני, משימה מהסוג בו הצלחתו של אוחנה הייתה מובטחת כמעט בוודאות. לאוחנה, הדבר ברור, אף אחד לא יעשה פאלאברות, אפילו לא הבן יקיר לי יוסי, מעריצו משכבר הימים.

מבחינת אוחנה, השלב הראשון בתוכנית מולא בשלמותו. כל שנותר לו לעשות כעת הוא לברור בתבונה את ההצעות שייפלו בחיקו – והן תיפולנה. טוב יעשה אם יאותת לבית"ר כבר היום על רצונו בהזדמנות נוספת ואפילו משרת האימון של מכבי נתניה עשויה להתאים לו, בליווי גב כלכלי של אשר אלון. היה ויתפתה לחתום בבני יהודה או בקבוצת תחתית מיועדת אחרת, יסתכן בשיבה לנקודת המוצא הבעייתית מבחינתו, של מאמן תחתית.

ההימור שלי הוא מכבי חיפה – מועדון עמוס באגואים הזקוק לדמות סמכותית כדי לעמוד בכבוד בעונה הכלכלית המצפה לו בשנה הבאה. אולם אליה וקוץ בה – עונה תקציבית הייתה גם מנת חלקו של אוחנה בעונתו הראשונה בבית"ר, עונת קובי בן גור, כישלון של מכבי חיפה ידבק גם בו ויחזירו לסבב של מאמני התחתית וחוזר חלילה. שוב, כבעבר, כמו תמיד, ייזדקק אוחנה לשירותיה הטובים של אלילת המזל שהאירה לו היום פנים. אבל, בשביל מה יש חברים?

1. השיבה לצמרת של יצחק שום – לפני שהיה עוזר מאמן אפרורי בנבחרת, הצטיין שום דווקא בבית"ר ת"א, הקבוצה הצנועה והקטנה, והצליח לקנות לעצמו מוניטין של איש כדורגל יצירתי המסוגל להוציא מעט מהרבה. בהנחה שאלי טביב ירצה בו גם לעונה הבאה, ושגברי לא, שום עשוי להיכנס לצמרת – ואולי אף לסבב נוסף על משרת המאמן הלאומי – מהדלת האחורית, זאת שיפתח בסיוע שתי עונות ראויות של כפר-סבא בליגת העל. המ.ס. אשדוד של השרון.

2. גיא לוי – אם יתפתה גיא לוי למשרת המאמן של הפועל חיפה יהיה זה צעד רע לקריירה שלו שהחלה – באיטיות – לנסוק למעלה. הפועל חיפה הוא מועדון כדורגל שימיו הרעים עדיין לפניו, אם לוי חפץ חיים, מוטב לא יקפוץ על עגלת החוזה הדו שנתי המוצע לו ויחפש את מזלו במקום אחר. גם פתיחת עונה בהמתנה למועדון תהיה טובה לו יותר מעונת התפרקות נוספת של המועדון בצלילה.