עכשיו אפשר להביט אחורה ולומר בבירור כי הייתה זו האולימפיאדה הטובה אי פעם לספורט הישראלי, עכשיו אפשר יהיה להיזכר בסידני 2000 בחיוך, עכשיו אפשר להרגיש לרגע כמו מעצמת ספורט, עכשיו יש לנו מדליה אולימפית.
זה הלך קשה, הכי קשה שאפשר לדמיין. במשך שישה עשר ימי תחרות נאלצנו לראות איך המדליות האולימפיות נשלחות לכל קצווי עולם, מכווית עד טרינידד ומקמרון עד טאיוואן. ואנחנו- אנחנו חזרנו שוב ושוב לאותן כותרות: "אכזבה", "כמה קרוב" והמון "כמעט". בג'ודו זה היה השופט, בהיאבקות פציעה בסנטר וכושר לקוי, בגובה חוסר מזל ובשייט טעות קטנה בסיום.
גם קלגנוב לקח אותנו דרך מסלול הכמעט. תחרות הגמר הראשונה שלו, ל-1,000 מטרים, הייתה הכי קרובה שאפשר, רק השפיץ של הקייאק היה חסר למישה ולנו בשביל מדליה ראשונה בסידני. ואז, לקראת גמר ה-500 מטרים, יד (או רוח) הגורל, כאילו כדי למשוך את ייסורי הציפייה שלנו בכוונה, התערבה ודחתה את התחרות שוב ושוב.
אבל אחרי הכל זה הגיע, מתוקה מתוקה הייתה ההרגשה לכתוב את השורה הבאה- "מיכאל קלגנוב זכה במדלית ארד בתחרות החתירה ל-500 מטר בקייאק".
מישה, עדיין בטראומת פיספוס המדליה במרחק הכפול, פתח חזק והוביל בחלק הראשון של החתירה. הולמן הנורבגי ומרקוב הבולגרי הגבירו קצב בחלק השני וחלפו על פניו, לקראת הסיום גם החותר ההונגרי הקדים אותו במעט, אך קלגנוב נתן פוש אחרון וחצה את קו הסיום במקום השלישי. הולמן ומרקוב זכו בזהב ובכסף, בדיוק כמו בגמר ה-1,000 מטר.
וקלגנוב - הוא עשה את שלו. דבריו לאחר הזכייה: "אני שמח ב-90 אחוז על הניצחון, אבל מאוד שמח שהבאתי מתנה לישראל". קלגנוב הסביר כי הרצון להביא מדליה בתור הספורטאי הישראלי האחרון שמתחרה והדחייה של הגמר במשך שעות רבות, יצרו עליו לחץ עצום, כפי שלא חווה מעולם.
בניסיון לתאר את הרגשתו אמר: "הייתי בלחץ הכי גדול בחיים, אני עוד לא שמח עד הסוף, אולי בערב אני אהיה יותר מבסוט". כשנאמר לו שהוא נראה קצת אדיש, ענה: "חכה, אני אתרגל קצת. מה אתה רוצה ממני?". אבל זכר להוסיף בסיום שהוא אוהב את כולם ומחכה לחזרה לישראל. לגבי הגמר עצמו אמר קלגנוב כי זה לא היה היום שלו. מזג האוויר לא התאים לו והרוח בסיום במסלול 8 הפריעה לו. איזה כיף לשמוע סיבות והסברים ולא תירוצים.
לאורך כל המשחקים סירב מישה לדבר עם העיתונות, בחוכמתו ידע שאם יתמקד בתחרות יהיה לו מספיק זמן ומספיק על מה לדבר עם כולם. ברגע האמת, ההופעה האחרונה והסיכוי האחרון של ספורטאי ישראל בסידני, הוא היה שם, בשביל להביא לנו את חתיכת המתכת הזו שכל כך רצינו. ורק הוא חושב על המדליה שהלכה ב-1,000 מטר, או אולי על הזהב שהלך ב-500. ווינר אמיתי.
הדירוג הסופי בגמר:
1. זהב - נוט הולמן (נורבגיה) 1:57:84 דקות
2. כסף - פטר מרקוב (בולגריה) 1:58:39
3. ארד - מיכאל קלגנוב (ישראל) 1:59:56
4. אקוס ורצקיי (הונגריה) 2:00:14
5. לוטץ ליבובסקי (גרמניה) 2:00:25
6. חובינו גונזאלס (ספרד) 2:03:88
7. אלווידאס דואונלה (ליטא) 2:04:59
8. אלן ואן-קולר (דרא"פ) 2:04:98
9. גרזגורז קוטוביץ' (פולין) 2:07:71
מישה. האיש ופועלו
שם: מיכאל (מישה) קלגנוב
תאריך לידה: 24.10.1974
גובה: 1.85 מ'
משקל: 88 ק"ג
מקום לידה: טאשקנט
מקום מגורים: עמק הירדן
מצב משפחתי: רווק
השכלה: אוניברסיטת ספורט - טאשקנט
טבלת הישגים:
2000: אליפות אירופה, 1000 מ' - מקום ראשון
2000: אליפות אירופה, 500 מ' - מקום שני
1999: גביע העולם (בלגיה), 1000 מ' - מקום 5
1999: אליפות העולם (איטליה), 1000 מ' - מקום 5
1999: גביע העולם (גרמניה), 1000 מ' - מקום 8
1999: אליפות העולם (איטליה), 500 מ' - נפסל
1999: אליפות העולם (איטליה), 200 מ' - מקום ראשון
1998: אליפות העולם (הונגריה), 200 מ' - מקום ראשון
תחביבים: גידול כלבים, ספרות ומוסיקה
אחיו של מיכאל, אנדריי קלגנוב, היה אף הוא חותר קייאק. אנדריי נחשב לדמות מרכזית ומשפיעה בחייו של מיכאל, שתמיד שאף ללכת בעקבות אחיו.