איטליה, נבחרת עם כבוד

אלה שלא אוהבים כדורגל איטלקי אומרים שהוא משעמם, נטול שערים וקשוח מדי. אלה שאוהבים כדורגל איטלקי יודעים (כנראה) לזהות בו את סימני האופי האיטלקי, אופי מופלא (ונפלא לטעמי), שמשלב מזג ים תיכוני עם ליטוש אירופי מעודן יותר.

באופי האיטלקי, שמובהר בסרטי מאפיה משובחים לרוב (אל תזלזלו בסטריאוטיפים ההוליוודיים), מילת המפתח היא כבוד. צריך לנצח את היריב, מותר להרוג אותו אם חייבים, אבל אסור - אלא אם כן הוא נתן לך סיבה טובה באמת - להשפיל אותו. מותר לבעוט מתחת לחגורה, לשקר, לזייף, אבל צריך לעשות את זה מתוחכם - אסור להתלכלך או ליתר דיוק – אסור שיראו שהתלכלכת. המטרה מקדשת את האמצעים, אבל הסטייל הוא קודש הקודשים.

ובכדורגל – אותו דבר. האיטלקים תמיד יחפשו את הניצחון, אבל יוותרו בשמחה על ההבסה המשפילה, שכן לכבוד של יריב, יש להם הרבה כבוד. הם ישתמשו בטקטיקת משחק מתוחכמת (מי שלא מבין קורא לה "הגנתית") ובמקרה ואין ברירה יפעילו את יתרונם הפיזי וישחקו בברוטאליות (כשאין ברירה אז אין ברירה). גם אז, הם יעדנו את זה בראיון של אחרי המשחק, אליו יופיעו בחליפת מעצבים וקילו ג'ל על השיער.

המשחק עצמו חייב להיראות אלגנטי. אתה יכול לשלוח מסירה לא אפקטיבית במיוחד ואף אחד לא יעשה מזה עניין, אבל איבוד כדור שיוציא אותך מגוחך הוא אסון. גם תחת לחץ בהגנה, פס מדוד שמשדר "אני יודע בדיוק מה אני עושה", עדיף תמיד על הרחקה שמשדרת "אני לחוץ" או נורא יותר – "אני מפחד". גולים, כאמור, הם לא לב לבו של המשחק, אבל כשכבר נכבש שער, הוא יהיה חתיכת שער. יריקות ושאר ירקות לא באים בחשבון ותיקולים חריפים ייעשו ללא כוונת זדון, אלא כחלק מטקטיקת משחק, אבל הרגעים האמיתיים של הכוכב האיטלקי הם ההפסקות הקטנות במהלך המשחק. זה הזמן בו אפשר להתפנות סופסוף מהעבודה השחורה של קרבות הדשא, להעביר ויש ראוי בשיער ולשלוח מבט קשוח לכיוון היריב, שמזכיר – "איתי לא מתעסקים".

יש כמובן יוצאים מן הכלל: מילאן הגדולה, שדרסה כל מה שעמד בדרכה, היתה יותר הולנדית מאיטלקית, יובה היא יוצאת דופן נצחית וגם את גביע העולם האחרון שלהם, לקחו האיטלקים אחרי שחגגו על גרמניה בגמר. אבל על הגרמנים, לא רק בעיניים ישראליות או אנגליות, זו תמיד מצווה לחגוג. גם נאפולי הגדולה של שנות השמונים לא היתה קבוצה איטלקית קלאסית, אבל זה בגלל שהוביל אותה גאון ארגנטיני. גאון שבא מסרט לגמרי אחר.

במונדיאל הקרוב, מעריכים המומחים, תדעך חשיבות ה'טקטיקה'. שם המשחק יהיה גולים, והרבה. נבחרת איטליה יכולה להשתלב בנוף ההתקפי (היא יכולה לנסות) או להישאר נאמנה לאופיה. לגמרי לא בטוח שדווקא הקבוצה שלא תיסחף עם הזרם ההתקפי תניף גביע ראשון אחרי 20 שנה, אבל שמירה על המסורת המשחק האיטלקית לפחות תייחד את הנבחרת ותביא לה כבוד, וזה הרי כל מה שהאיטלקים רוצים באמת.