הגביע של אובראדוביץ'

איך סיכם דיאן בודירוגה את סוף השבוע שלו בבולוניה: "לנצח תוך יומיים את מכבי ואחר כך כאן בבולוניה את קינדר זה הניצחון והגמר הכי מתוק שלי". הכי מתוק של כל מי שלא אוהד קינדר. קצת קשה לנתח משחק אדיר כזה כמה דקות אחרי שהוא נגמר, אבל אם יש משהו אחד שהיה ברור לפני המשחק הוא, שאם יש איזשהו סיכוי שבקינדר לא יחגגו הלילה, הרי שרק שני אנשים יכולים לדאוג לסידור כזה - בודירוגה וזליקו אובראדוביץ'. הראשון שחקן גדול, השני מאמן ענק.

על בודירוגה אמרו כבר הכל בשנים האחרונות. במכבי הרגישו את הדברים על בשרם ביום שישי. קינדר ראתה, למדה, עשתה לבודירוגה את החיים קשים פי כמה, אבל התוצאה והנזק נשארו כמעט אותו דבר. באובראדוביץ' הגדול נסדק משהו אחרי ההפסד בגמר לפני שנה. דיברו על כך ששיטת "המקל והמקל" כבר לא עובדת, שהשחקנים לא מסוגלים לעמוד יותר במעמסה הנפשית של הסרבי.

אבל רק אובראדוביץ' היה יכול לעשות את זה בפאלמלגוטי. הוא עשה בית ספר מדהים למכבי, ואוניברסיטה לאטורה מסינה אצלו בבית. רק מאמן כמו אובראדוביץ' יודע למה הוא מחזיק ישישים כמו מידלטון וג'וני רוג'רס, ושחקנים כמו סאנצ'יג וקלאיציס שלא יכולים לקלוע סל.

הפיינל פור וגביע אירופה, ואחד המשחקים הכי מדהימים באירופה בשנים האחרונות, יהיו רשומים על שמו של אובראדוביץ'. השמועות מדברות על סיום התקופה שלו ביוון והגעה אפשרית למלאגה. קצת קשה לראות אותו הולך בלי בודירוגה, אבל אם החתונה ביניהם תימשך - אפשר לרשום נציגה ראשונה בפיינל פור בברצלונה בשנה הבאה. במכבי יכולים לנשום לרווחה. לא רק מאמן מצויין כמו דיויד בלאט לא עמד מול אובראדוביץ' אלא גם מסינה.

סוף שבוע אחד בבולוניה, שני משחקים גדולים, משחק אחד ענק ומאמן אחד מעל כולם. הרבה מעל כולם.