כעת ששקע האבק על שתיים משמונה הסדרות בסיבוב הראשון של פלייאוף ה-NBA, הגיע הזמן ללעוס את הנתונים, להלל את הגיבורים, להפנות אצבעות מאשימות וכמובן - לשמוח לאיד.
בתחום האחרון הזה מצטיינת העיתונות של לוס אנג'לס, שלא מתביישת בכלל לסובב את העקב הרומסת את שארית הגאווה של הבלייזרס המובסים. כתבת הסיכום שחל המשחק, ושל הסדרה, נקראה "פורטלנד סטופרס" (עוצרי פורטלנד) - התייחסות סרקסטית לרובן פטרסון מפורטלנד, שהכתיר את עצמו ל"קובי סטופר".
אז נכון, קובי לא רשם מספרים מדהימים בסדרה - "רק" 25 נקודות למשחק - אבל זה לא הפריע לאלופת השנתיים האחרונות לטאטא את היריבה המאוסה. אפשר היה לכתוב שנואה, אבל בשביל שנאה צריך מידה רבה יותר של תחרות ואת זה פשוט אין בין הלייקרס לבלייזרס בשנתיים האחרונות - 0:6 לסגולים-צהובים במשחקים.
העיתונות בעיר המלאכים התמקדה, כראוי, בסל הניצחון של רוברט הורי, ודרק פישר הביע תמיהה איך משאירים לבד מישהו שעשה את זה כל-כך הרבה פעמים. אז מי שראה את המשחק (או קרא את הדיווחים) יודע שאת האצבע המאשימה במקרה הזה יש להפנות לאחד סקוטי פיפן, והעיתון המוביל של אל.איי, הטיימס, נדרש למשימה בהתלהבות רבה.
כתבה שלמה הוקדשה לשגיאותיו המכריעות של פיפן ב-10 השניות האחרונות של משחק מספר 3 - ההחטאה מהקו, השארתו של הורי פתוח כדי לעזור בשמירה על קובי, איבוד הכדור שבזבז את ההזדמנות האחרונה בהחלט - ועיתונאי הטיימס לא שכחו לציין שזו השנה הרביעית ברציפות שפיפן מודח מהפלייאוף על ידי הלייקרס. שלוש הפעמים האחרונות, כולל השנה, היו במדי פורטלנד, ואילו הפעם הראשונה הייתה באותה עונה שבילה ביוסטון.
כל ההשווצות
לאחר שליקטו צרור ציטוטים מגיבוריהם המנצחים, בעיקר מחמאות על הורי והסל המנצח שלו (ג'קסון: הוא שחקן של רגעים קריטיים, וחשוב לנו לתכנן את הדקות שלו כך שהוא יהיה על המגרש בסוף של מחציות ומשחקים, כדי שהוא יוכל לעשות את הדברים האלה), התפנו כתבי הטיימס ללקט מסוג אחר - כל התרברבויות השווא של פורטלנד לאורך שלוש שנות התסכול שלהם מול הלייקרס:
רובן פטרסון, בעונה האחרונה, לאחר הפסד של פורטלנד 91:79 מול הלייקרס לפני חודש: "היינו צריכים לנצח. אנחנו יכולים לנצח את הלייקרס. הם לא כל-כך טובים". אה-הא.
סקוטי פיפן, בעונה שעברה, לאחר ניצחון הלייקרס 93:106 במשחק הראשון בפלייאוף: "קובי מנסה להיות כמו מייקל. אני לא מאמין שיש לו פציעה בצלעות". מה שעמד בסתירה למרפקים הרבים שפיפן הכניס לצלעות של קובי במשחק הבא, שלא מנעו מהילד לשים 25 נקודות ולהוביל את הלייקרס לניצחון 88:106.
ומי אם לא סקוטי פיפן, לפני שנתיים, ערב אותו משחק שביעי בגמר המערב, לאחר שפורטלנד חזרו מפיגור 3:1 בסדרה: "הלייקרס הם קבוצה שבירה כרגע". לאחר שפורטלנד שמטה יתרון של 15 נקודות ברבע הרביעי, היה ברור לכולם מי בדיוק שביר.
פיפן עצמו נשמע רגוע למדי בתום המשחק אמש, ואמר שהעובדה שהוא יודע למה הוא הפסיד מקלה על העניין. הוא מכולם צריך לדעת, וגם אוהדי פורטלנד יודעים, אבל ספק רב אם זה מנחם אותם.
איזה יופי - הם שיחקו חזק!
בסדרה השנייה שהסתיימה, בה נפנפה דאלאס את מינסוטה 0:3, התמקדו הדיבורים שלאחר מעשה באיש אחד: קווין גארנט. למה, שואלים כולם, לא מצליח השחקן בעל המשכורת הגבוהה בליגה לעבור אפילו סיבוב אחד בפלייאוף? זו השנה השישית ברציפות שהטימברוולבס מועדים על המשוכה הראשונה. בדרך כלל אמורה קבוצה להראות גרף שיפור כלשהו. קודם פלייאוף, אחר כך סיבוב שני, וכן הלאה. מובן שלא כל קבוצה מצליחה לעבור את כל המשוכות, אבל כשקבוצה נתקעת שוב ושוב באותו שלב, בדרך כלל יש פתרון אחד: פירוק והרכבה מחדש.
העניין הוא שהנתונים של גארנט בסדרה מאד מקשים להפנות אליו אצבע מאשימה: 24 נקודות, 18 כדורים חוזרים וחמישה אסיסטים למשחק הם מספרים של כוכב-על, ומול הסגל הרחב והעמוק של דאלאס, בלי טרל בראנדון, הוא יכול לטעון שזה לא היה כוחות. הוא יכול גם לדבר עד מחר על כך שלקבוצות מצליחות יש המשכיות, ואילו במינסוטה "קשה, כי אי אפשר לדעת מי יהיה פה מחר".
הוא יכול, אבל ספק אם מישהו יקנה את זה. אחרי הכל, דאלאס היא הקבוצה שאנשי מינסוטה טענו שהם רוצים לפגוש בסיבוב הראשון, והם הפסידו לה בממוצע של 10.7 נקודות למשחק. דן באריירו, הפרשן של המיניאפוליס סטאר טריביון, קטל את הכרזתו של מאמן הוולבס, פליפ סאונדרס, לפיה "שיחקנו חזק". באריירו המליץ, בסרקזם כמובן, שאוהדי מינסוטה יתרגשו מזה, ייאחזו בזה, ויקדישו לזה את המקדמה של המנוי לעונה הבאה. את אמירתו של גארנט לפיה הוא "מאוכזב" הגדיר באריירו "אותו זבל ישן".
נוביצקי: רוצים ללכת כל הדרך
ביקורת הוטחה גם בהנהלת הקבוצה, שלכולם חוזים מובטחים לעוד מספר שנים ומשום כך, על פי הטענה, לא בוער להם לעהבוד קשה כדי לשבור את מסורת הכישלון בסיבוב הראשון. על פי הלך הרוחות בעיתוני מינסוטה, לאוהדים מתחיל להימאס גם מהילת הקדוש שאין לדבר בו סרה שמנסה ההנהלה להצמיד לגארנט.
בצד המנצח של הסיפור הזה לא היו חגיגות גדולות, וכל אנשי דאלאס הדגישו שיש להם השנה רק מטרה אחת: אליפות. פינלי הדגיש את זה מספר פעמים בראיון קצר, וגם דירק נוביצקי, כוכב הערב (39 נקודות, 17 ריב') אמר: "אנחנו רוצים ללכת כל הדרך השנה. למה לא? יש לנו את הקבוצה בשביל זה. אנחנו מספיק עמוקים ומספיק מוכשרים". אולי, אבל יש להניח שלכריס וובר וחבריו (או אולי למאלון וסטוקטון) יהיה משהו לומר בנדון, כבר בסיבוב הבא.
