הבא בתור הוא נמני (או לוני)

כישלונו המהדהד של ניר לוין העונה איים לגרור את מכבי ת"א לתוך טלטלה מסוכנת, שאת סופה מי ישורנו? לבעלי הססמוגרפים הרגישים במיוחד, הייתה תחושה כי תנודות קלות נרשמו אף מכיוון כיסאו של היו"ר, הרציקוביץ. אולם הרציקוביץ, במהלך נבון מאוד מבחינתו, הקדים את סערת סוף העונה ומוספי הסיכום ומינה כבר עכשיו את ניר קלינגר למאמנה של מכבי בעונה הבאה. מבחינה זו קנה הרציקוביץ במחיר חוזהו של קלינגר מרווח נשימה לחודשים הקרובים ונרשם כמי שאצבעו מונחת תמיד על דופק השינוי והתגובה, כמו גם על וריד האוהדים, שבוודאי שמחו על המינוי.

אבל העניינים מורכבים בהרבה. מינויו של קלינגר אינו יכול לדחוק אל תהומות "ההיערכות לקראת העונה הבאה" את העונה הבינונית הנוספת של המועדון הגדול בישראל. על מנת שלמכבי ת"א של קלינגר (ושפיגל?) יינתן סיכוי של ממש לעמוד במשימותיה – מאבק על כל התארים – צריך קודם לשאול מה השתבש העונה?

על פניו, קיבל לוין את כל התנאים (או קרוב לכך) להצליח. סגל השחקנים שעמד לרשותו לא נפל מזה שהוצב לרשותם של גרנט וקשטן, והטענה כי השניים מאמנים טובים ומנוסים ממנו, אינה מספקת בתור הסבר. מכת הפציעות שנחתה על המועדון החלישה מאוד את כוח הסיבולת של מכבי בליגת העל ועם המשבר הראשון – באמצע הסיבוב השני – נדמה היה כי האוויר יצא מריאותיה וכי היא ויתרה על התואר, בעצם, ללא כל מאבק.

רבות דובר בניהול של מכבי ת"א ובדמותו של לוני הרציקוביץ, ואין כמעט מי שיחלוק על עובדת היותו של המועדון בעל סטנדרטים (המתיימרים) להיות מקצוענים. אולם הרציקוביץ, שלאהבתו למכבי ת"א ולהשקעתו בה אין מתחרים רבים, נפל לפח שכרה לאחר, וכעת רק עונה מוצלחת מאוד בשנה הבאה (או גביע – לא סביר, בעונה הנוכחית) תרחיק את הרוח הרעה המתרגשת ובאה על קרית שלום.

פרשת נמני-שרף, גם אם שכחה בתודעה התקשורתית, עדיין ממשיכה לגבות קורבנות, אם כי הפעם סמויים מן העין. עמידתו האיתנה של הרציקוביץ לצד נמני בפרשה, גם אם הייתה אמתלה נוחה להיפטר משרף המאוס עליו, גרמה לו, בדיעבד, נזק רב. נמני הפך, בתודעה התקשורתית והציבורית, לבעליה האמיתיים של מכבי ת"א ולאיש אשר על פיו יישק דבר במועדון. מינוי המאמן, צירוף שחקנים מקומיים וזרים, כולם טעונים הסכמה ואישור של נמני, גם אם בשתיקה, או במנוד ראש.

דימוי "התחנה האחרונה" במכבי ת"א, אשר דבק בנמני כתוצאה מהדחתו של שרף, הביא לפגיעה בסמכותו של לוני ובהפיכתו מבעליו של המועדון ושל נמני, למממן העיקרי של גחמותיו של שחקן העל של המועדון. אין בדברים המובאים כאן לגרוע כהוא זה מיכולתו של נמני על המגרש וממעמדו אצל הקהל, אולם עבור רבים – ובוודאי שלא לשמחתו של הרציקוביץ – נמני הוא מכבי ת"א ולהיפך, עד שנדמה כי ברצותו יוכל גם להביא להדחתו של הרציקוביץ בעצמו. בדמותו, בסמכותו ובמעמדו של הבעלים, הוא פגע באופן נואש, גם אם לא התכוון לכך.

אולם, בינתיים, הדברים טרם צפו על פני המים. הזכייה בגביע בעונה שעברה, כמו גם החתמתו של קלינגר, מבטיחים קיץ שקט יחסית בקרית-שלום. אבל העונה הבאה, אם תסתיים בכישלון נוסף, תיאלץ את בעלי מכבי ת"א – ולמען ההגינות, גם את אוהדיה – לחשבון נפש עמוק שהשאלה העיקרית בו היא פשר כישלונם של ארבעה מאמנים שונים (גרנט, שרף, לוין וקלינגר) באותו מועדון. שני הנתונים העיקריים במשוואה שלא השתנו לאורך התקופה היו נמני והרציקוביץ. אל אחד מהם תופנה האצבע וממנו יתבע לקחת את האחריות לכישלון.

העונה הבאה, אם כך, עשויה להיות האחרונה של הצמד-חמד הרציקוביץ-נמני. מישהו מהם – ההימור שלי, נמני – שיש עליו קופצים רבים – יצטרך להניח את ראשו על המגש ולשימו בפתח שער חמש כקורבן לאוהדים. לאחר לכתו של מי מהשניים, בכל מקרה, נכונה למכבי ת"א תקופת "בנייה" ארוכה, אשר תדחה את יומרות האליפות של המועדון המפואר בעוד מספר שנים. מבחינה זו, העונה הבאה היא עונת המבחן החשובה ביותר בתולדות ימיו של הרציקוביץ במועדון, שכן אחריה צפויה רעידת אדמה שעלולה לזעזע לא רק את קרית שלום, אלא גם את הכדורגל הישראלי כולו.

שתיים קטנות לסיום:

1. נמני מנג'ר שחקן – היה יכול להיות פתרון יצירתי לסבך אליו נקלעה מכבי. מרותו על כל סגל השחקנים מוחלטת, והוא מקורבו האישי של היו"ר. אבל הסיבה האמיתית היא, כי נמני, מסתמן, הינו שחקן שאינו ניתן לאימון. לא על ידי גרנט החבר, לא על ידי רס"ר המשמעת – שרף וגם לא על ידי האיש נח המזג – לוין. כעת הובא למועדון שחקן גדול בעברו ובעל מעמד משל עצמו במכבי. מעניין יהיה לעמוד על הדינמיקה שתתפתח בין השניים.
2. ואם יבוא גיורא – האם לא יהיה בכך מן הסמליות ששני השחקנים הגדולים ביותר בתולדות המועדון חוברים זה לזה במטרה משותפת להובילה לאליפות? אם יעלה הדבר בידם, איזה סיפור זה יהיה! ואם לא יעלה, איזה סיפור זה יהיה!