סך הכל היו השנה יותר קבוצות שעשו דראפט טוב מאשר כאלה שפישלו. הבאפלו בילס גם היא מנצחת: בסיבוב הראשון נבחר האיש גדול הממדים מייק וויליאמס שישחק בעמדת הקיצוני שמאלי בקו ההתקפה. הם הוסיפו לזה את התופס המשובח ג'וש ריד שנבחר בסיבוב השני והרי לכם דראפט משובח.
אבל פה זה לא נגמר, באמצע היום השני של הדראפט הוכרז טרייד ששולח את דרו בלדסו, הקוורטרבק של האלופה ניו אינגלנד, לבילס תמורת בחירה בסיבוב הראשו ב-2003. לבאפאלו יש שניים מהתופסים המוכשרים בליגה (אריק מולדס ופירלס פרייס). עם התוספת של ריד, ועכשיו שיש להם מישהו שמסוגל גם לנהל התקפה ולזרוק את הכדור, פחות מפלייאוף ייחשב לכישלון.
גם הקבוצה החדשה בליגה, היוסטון טקסאנס, עשתה עבודה מכובדת בדראפט. לאחר שהצטיינו בדראפט ההרחבה המיוחד ולקחו בעיקר שחקני הגנה וקו התקפה, הם התפנו לטפל בעיקר העיקרים, ולקחו בבחירה הראשונה את הקווטרבק דייויד קאר מפרסנו סטייט. מדובר בשחקן מאד חכם, מאד בוגר, שהספק היחיד לגביו הוא עוצמת הזריקה התחתית שלו. אבל יתר מעלותיו הופכים אותו לקווטרבק שבונים סביבו קבוצה, וזה בדיוק מה שהטקסאנים החדשים מתכוונים לעשות.
מינסוטה מצאה יורש בקו ההתקפה לקורי סטרינגר המנוח כשלקחה את בריאנט "ההר" מקיני, 2.03, 155 קילו ולמרבה האימה (עבור שחקני ההגנה היריבים) הרבה פחות אחוזי שומן ממה שהייתם מתארים לעצמכם. פשוט מפלץ.
הצד העצוב של הדראפט
בצד העצוב של הדראפט יש רק שתי קבוצות שראוי לציין. למרות שיש עוד כמה שלא הבריקו, הסיינט לואיס ראמס והסיאטל סיהוקס הן המפסידות הברורות של הדראפט.
הראמס, שהצטיינו יותר מכל קבוצה אחרת בדראפט הקודם, הרשו לעצמם לקחת כמה הימורים השנה ובחרו את הליינבקר רוברט ת'ומאס בסיבוב הראשון. בשני הם לקחו את מגן הפינה טראביס פישר, ובסיבוב השלישי הם לקחו רץ בדמותו של למאר גורדון.
עד כאן זה עוד סביר, אבל אז הגיעו בחירות לא מובנות כמו אריק קרואוץ', הקווטרבק מנברסקה שזכה אמנם בפרס הייזמן לשחקן המכללות המצטיין, אבל אפילו הוא יודע שלעולם לא ישחק כקווטרבק במקצוענים. הסיבה? לקרואוץ' יש יופי של רגליים, אבל קווטרבק צריך לדעת למסור, וקרואוץ' פשוט לא טוב בזה. הראמס הולכים להשתמש בו כתופס. שיהיה. כשיש לך כל-כך הרבה כישרון, וכל שחקני המפתח שלך חתומים לעוד שנתיים לפחות, אתה יכול להרשות לעצמך.
סיאטל לעומתה פשוט פקששה. היא נלחצה מהעובדה שלא עלה בידה להנחית את הטייטאנד ג'רמי שוקי ובחרה את ג'רמי סטיבנס שלא היה אמור ללכת בכלל בסיבוב הראשון. בסיבוב השני נבחר רץ די בינוני בשם מאוריס מוריס ואז באה בחירה ששלחה את כולם לחפש מידע קיצוני הגנתי קטן יחסית (1.88, 125) בשם אנטון פאליפוי, שנבחר לפחות שני סיבובים מוקדם מדי. סך הכל דראפט מזעזע לקבוצה שהייתה חייבת דראפט טוב כדי לעבור את המשוכה המפרידה בין קבוצות הפלייאוף לכל השאר.
מקצה שיפורים אחרון
הדראפט, כמו שאמרנו, הוא המשווה הגדול. הוא המאפשר לחבורה של כישלונות להפוך בן לילה לקבוצת פלייאוף. הוא שהפך אשתקד את הראמס מההגנה הגרועה בליגה לאחת המשובחות. ומי שמחמיץ גם את ההזדמנות הזו לשפר את מזלו? בדרך כלל זה סימן ממש רע, אבל זה לא בהכרח קטלני. לאחר הדראפט, נכנסים להילוך גבוה המגעים בין קבוצות עם חורים בסגל ומקום מתחת לתקרת השכר, לבין שחקנים בעלי יכולת מוכחת שפלטו מקבוצותיהם (בגלל אותה תקרה) או סתם החליטו לנסות את מזלם בשדות אחרים.
דוגמא מצוינת לכך כבר הזכרנו, כשמיד אחרי הדראפט החתימו הג'טס את דוני אייברהם, ובכך סתמו חור בקו ההגנה האחורי שאותו הזניחו (בכוונה, מן הסתם) במהלך הדראפט. הקבוצות שלא הצליחו למלא את חוריהם בדראפט יצטרכו עכשיו להוציא יותר כסף על שחקנים מוכחים, אבל זה יותר טוב מסתיו ארוך ומשפיל.
מצד שני, יש גם סיכון בדראפט. יש לא מעט דוגמאות לקבוצות שחשבו שהן מבססות לעצמן עתיד בצמרת עם בחירה ראשונה או שנייה בדראפט, ומצאו את עצמן עם פשלה מביכה ובמיוחד מאד יקרה על הראש. בין אלה ניתן למנות מהזמן האחרון את סן דייגו צ'ארג'רס, שנתנו לקווטרבק ריאן ליף 31 מיליון דולר ובוכים על כל שטר עד עצם היום הזה, ואת אריזונה שבחרו את אנדרה וואדסוורת כדי שיעגן לה את ההגנה, ועד היום ההגנה שלה נסחפת כמו ספינה תועה. ליף הוא היום הקווטרבק השלישי של הקאובויס, ואילו וואדסוורת', נכון להיום, בכלל לא בפוטבול.
לעומת זאת, יש די והותר דוגמאות לשחקנים שנבחרו בסיבוב השלישי, הרביעי ואפילו מתחת לזה שהפכו לכוכבי ענק והביאו קבוצות במו ידיהם ורגליהם אל הארץ המובטחת. טרל דייויס, אחד מארבעה רצים יחידים בהיסטוריה שרשמו 2,000 יארד על הקרקע בעונה, והאיש שעל שמו רשום חלק גדול משתי האליפויות של דנבר בסוף העשור הקודם, נבחר בסיבוב השישי. מעניין יהיה לראות מי יהיה הפלופ הגדול של הדראפט הנוכחי, ומי ישלח את הכתבים לחפור ברשומות הסיבובים המאוחרים של הדראפט כשיהפוך משום מקום לשם החם של הליגה.
מה שבטוח הוא, שלנו האוהדים הולכת להיות עוד עונה מרתקת, מלאה בפרצופים חדשים, במנצחים שרק אתמול היו מחצלת הרגליים של הליגה ובמסכנים שרק אתמול טרפו את כל השאר. מחנות האימונים מתחילים עוד שלושה חודשים בסך הכל. האטרף מתקרב והולך.