צעדים להשבת כוח ההרתעה

את מה שהבינו בפיב"א וב – NFL (הישנות של תופעת העבירות הבלתי ספורטיביות, מחייבת היערכות של ההתאחדויות החל משינוי החוקה ועד לקביעת קנסות כבדים) כדאי שימהרו להפנים גם במסדרונות פיפ"א, שאם לא כן, מונדיאל הכסחנות של איטליה 1990, ידמה למחזה שובה לב לעומת המצפה לנו בעתיד לבוא. הכוונה, כמובן, לשיטות החיסול הנאלחות, השקופות והאלימות שנוקטים שחקני הגנה כנגד כוכבי על של הקבוצה היריבה. אם היד הקלה על הכרטיס האדום ציננה במעט את התלהבותם של הכסחנים, הרי נדמה כי מעבר לפינה צמח דור קצבים שכרטיס אדום אינו העונש הגרוע ביותר עבורם. ובמושגים מעולם הצבא – כוח ההרתעה של הכרטיס האדום ירד.

הדוגמה של אלדו דושר, שחקנה של דפורטיבו לה-קורוניה, היא הזועקת ביותר לשמים. התיקול הפראי – שתי רגליים עם סטופקס שלוחות קדימה – שהפעיל כנגד דיוויד בקהאם היה אחד הגסים והמכוערים שנראו מזה זמן. תכליתו הייתה אחת: לפגוע בבקהאם ולהוציאו מהמשחק. נזק לטווח ארוך, אם ייגרם, יתקבל גם הוא בברכה. גם אם השופט הסתפק בהוצאת הכרטיס הצהוב במקרה המדובר צריכה פיפ"א להבין, כי השבתתו של בקהאם והוצאתו ממעגל משחקי הפרמיירשיפ וליגת האלופות, לא זו בלבד שהיא אכזרית ובלתי הוגנת כלפי קבוצתו ופוגעת באופן אנוש בספורטיביות של המשחקים המצפים לקבוצה, אלא גם מחטיפה סטירה מצלצלת בפניה של היונייטד מבחינה כלכלית.

וכשהיונייטד, המועדון העשיר בעולם, נפגע כלכלית – והוא ייפגע – מתחיל תהליך דיפוזיה העלול לחלחל לענף כולו ולגרום להתפשטות התופעה. יותר מכך, נבחרתה של אנגליה, שהתכוננה במשך ארבע שנים למונדיאל ושובצה לבית הקשה ביותר בו מאבדת, קרוב לוודאי, את כוכבה החשוב ביותר (וגם אם יספיק להחלים יהיה חסר כושר משחק), ועמו את הסיכויים ההוגנים להצליח במפעל הדגל של פיפ"א. פציעות הן אמנם חלק מהמשחק, אולם לא כאשר הן נובעות ממעשי זדון, שמחוץ למגרש היו מהווים עילה לתלונה במשטרה בגין תקיפה.

על פיפ"א לנקוט באופן מיידי במהלך שישיב לה את כוח ההרתעה ויסביר לאומת הכסחנים החדשה כי עתיד הכדורגל והנאתם של מיליונים בעולם (כמו גם הרבה מאוד כסף) לא יהיו תלויים בגחמותיו של קצב מזדמן שהחליט לפרק את עצם כף הרגל לאחד הבולטים בשחקני הכדורגל בעולם. רצ"ב כאן, מספר הצעות, חינם אין כסף, לחבר בלאטר, לתיקון המצב.

1. קנסות גבוהים – פיפ"א צריכה לעשות שימוש בסמכותה לקנוס מועדוני כדורגל ושחקנים בקנסות נכבדים. מאוד.

2. התרת פתח לתביעת נזיקין – על פיפ"א לאפשר למועדון כמו היונייטד ולהתאחדות הכדורגל האנגלית לתבוע את התאחדות הכדורגל הספרדית ואת דפורטיבו לה קורוניה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפציעה לבקהאם.

3. הרחקות חופפות – ייאסר על השחקן הפוגע לשוב למשחקים אלא רק במקביל לשובו של השחקן הנפגע. בדרך זו יהרהרו הכסחנים אם גם הם רוצים להסתכן בהשבתה לתקופה ממושכת.

4. שינוי החוקה – הוצאת כרטיס בצבע אחר (שחור?) שדינו הרחקת שני שחקנים מהקבוצה הפוגעת.

5. דיון לאחר משחק – במקרה שהשופט החמיץ את מה שמצלמות הטלוויזיה ראו, יש לעשות שימוש בצילומים הללו כראיה מרשיעה לענישה מאוחרת ומרתיעה.

6. בעיטת עונש על עבירה לא ספורטיבית – ל"פנדל", בעיטת העונשין החופשית ובעיטת הקרן תתווסף בעיטת עונשין חדשה על עבירה לא ספורטיבית – נאמר, בעיטה חופשית ללא הפרעת חומה מכל נקודה מחוץ לרחבת השש-עשרה.

7. קיזוז – הקבוצה הפוגעת תיאלץ לוותר על שחקן (שתקבע פיפ"א) לפרק זמן קצוב, כקיזוז לנזק שנגרם לקבוצה הנפגעת כתוצאה מהתנהגות שחקן שלה.

הצעות נוספות תתקבלנה בברכה. על כל פנים, מובן כי את נגע הכסחנות והאלימות מוכרחים לעקור, שאם לא כן, יחלחל המסר כי שיטת הפעולה הזו משתלמת וחיש מהר נראה עוד שחקנים גדולים (כזידאן או מאראדונה בשעתו) נופלים קורבן לאויבו הגדול ביותר של הספורט היפה הזה – האלימות במגרשים. והפעם, ממש על כר הדשא.