יומן עבודה אנגלי: בובי ואלן סיפור אהבה

מאת: רואי וולמן

סאות'המפטון - ניוקאסל

נתחיל בסוד כמוס: בובי ואלן מאוהבים עד מעל לראש אחד בשני. הם משלימים אחד את השני. הם מוצאים נחמה ורגעי חסד אמיתיים אחד בזרועותיו של השני. מזכיר קצת את אותם סיפורי אהבה עסיסיים בין תלמיד ומורתו. שחקן מבוגר בשלהי הקריירה, צמא לאהבת הקהל ולהערכה מקצועית מכל הבא ליד, ולצידו מאמן בינוני ומזדקן המחפש תהילת אינסטנט. רובסון רך ונעים, אוהב ומפרגן. שירר מחוספס יותר והראה השבוע מי הגבר בבית כשהשחיל את כדור מס' 200 לרשתה של קובנטרי. רובסון הצדיע לאהובו, שעזר לו לזכות בתואר מאמן החודש, וכמו לביאה מיוחמת אף הספיק לשלוח אזהרה כלפי ריאל מדריד, שלא יחשבו בכלל לגעת לו ב-sweet-heart.

צ'רלטון - טוטנהאם

בואו נדבר קצת על קולנוע אנגלי.
טוטנהאם הוטספרס היא קבוצה שחיה בסרט. סרט תיעודי מהסיקסטיז. נדייק ונאמר, סרט תיעודי מעונת הדאבל ב-'61-'62. הבמאי שנבחר הוא על ידי המפיק אלן שוגר, הוא ג'ורג' גרהאם, זוכה פרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין לשנת '97-'98 על סרט האינדי "ארסנל ואני" .
שוגר רצה הפקה יוקרתית וזוהרת, הוליוודית. גרהאם, איש עבודה הגון, בעל אוריינטציה הגנתית, לא הסכים להתפשר על איכות ועומק. "הלוואי ויכולתי להרים טלפון אל ג'ימי גרייב", חשב, "ואם לא הוא, אז לגלן הודל. מה שבטוח לא פחות מכריס וודל". אך גם הוא ידע כי זה חסר סיכוי. אפילו מפיקים הוליוודיים לא יכולים לגרד שכבות של חלודה מקשישים עטופי תהילה, בטח לא שוגר - איש של כוכבים צעירים ויפים שמוכרים כרטיסים לחדר האירוח לפני משחקים. שוגר רצה קו עריכה אוהד, מחיאות כפיים אחרי כל משחק, מונולוגים של אגדות עבר על הקאמבק האפשרי בהווה. גרהאם רצה רק שקט תעשייתי. ומה התוצאה? פארסה. משיכה בשתי הקצוות של החבל הביאה לשעטנז מגוחך של יכולת בינונית, לעיתים סבירה, מלווה בהצהרות תמוהות ואינפנטיליות על עידן חדש. ניצחון קטן ושולי על האחרונה בטבלה, ווסטהאם, וכל המועדון על הרגליים. מנצ'סטר יונייטד בעוד עשרה מחזורים? קטן עלינו. תביאו את ברצלונה, את לאציו. משהו שיהיה ראוי לקרב הטיטנים הזה.

אברטון - מנצ'סטר יונייטד

גארי נוויל ירה השבוע חיצים בשתי מטרות שונות. הוא טען כלפי אופ"א שליגת האלופות בשלביה הראשונים היא משחק ילדים, וסינן מבין שיניו שהזרים שמציפים את הליגה האנגלית הם כדורגלנים מטומטמים ומיואשים נטולי כל זכות לביקורת על הכדורגל האנגלי וכישלונותיו התדירים. את כל זאת אמר גארי נוויל. ושוב, ג א ר י נ ו ו י ל.
חשוב להבין: גארי נוויל ואחיו פיל אינם כוכבים. זה לא שהם מתהלכים ברחובות מנצ'סטר על פני שטיח אדום מלכותי. וכששחקן אנגלי מן המניין, שאינו כוכב בכל קנה מידה, אפילו מקומי, מרגיש בנוח להטיח בקורת בנושאים שחורגים מגבולות ארצו ושברובם אינם קשורים לאף קבוצה אנגלית מלבד לקבוצתו - זוהי האינדיקציה האבסולוטית למעמד הבלעדי לו זוכה מנצ'סטר באנגליה עצמה, ולדרך הארוכה שעשתה בשלוש השנים האחרונות במעלה מסלול ההכרה האירופית.

לידס - איפסוויץ'

המדור קרוב מאוד לפתוח בקמפיין למען פיטוריו של אוליירי. מילא ההפסד הביתי בשבוע שעבר לסיטי, נחליק גם על התיקו מול קובנטרי ואף נעבור על סדר היום על התבוסה לברצלונה. קורה. אבל נמאס כבר מהכניעות שלו, מההתבטאויות המרגיזות, מהתגובות המייאשות מפיו של האציל, שמיום ליום מזכיר לתושבי הלבאנט את אברהם גרנט ודוקטרינת "השליטה בכדור". "כן, ברצלונה היא קבוצה נפלאה", אמר אוליירי שהסתובב מחוייך בקמפ-נואו אחרי ההפסד, "ראינו אותם הרבה פעמים בטלויזיה".
לך הביתה אוליירי, קבור את עצמך מול ערוץ 4.


יתר המשחקים:

סנדרלנד - דרבי
ארסנל - קובנטרי
אסטון וילה - ברדפורד
צ'רלטון - טוטנהאם

(יום א', 17.9 17:00)
צ'לסי - לסטר (תגובת המדור על פיטורי ויאלי - בשבוע הבא)
ווסטהאם - ליברפול
מנצ'סטר סיטי - מידלסבורו (18:00)