נסיכה פמיניסטית

מאת: הראל בן-דרור, סידני

כשהבין פארקש מקמהון, אנגלי בן 32, שכני לטיסה מלונדון לסיאול, שיעדי הסופי הינו סידני, חייך, חכך בגרונו והסביר לי: "אשה היא כמו כדור הארץ. עד גיל 18 היא כמו אסיה - מתפתחת ובלתי ניתנת לכיבוש. מגיל 18 עד 25 הבחורה היא אפריקה - חמה, פראית ומסוכנת. בין הגילאים 26-36 האשה הינה אמריקה - מפותחת טכנולוגית וכולם רוצים להיכנס בה. בגיל 37 עד 45 האשה היא אירופה - קצת קרה, אך עדיין יש בה מקומות יפים. מגיל 46 ועד הסוף, האשה היא אוסטרליה - יודעים שהיא קיימת, אך אף אחד לא רוצה להגיע אליה".

ובכן פארקש ידידי היקר, אחרי 24 שעות בסידני הריני להודיעך כי טעית ובגדול. להשוות את סידני לאשה בלה, זה כמו להשוות את הקרחת הסקסית של זידאן לקרחת המביכה של אבוקסיס. ואם להשוות את אוסטרליה לאשה, הרי שאוסטרליה היא נסיכה פמיניסטית משוחררת - ארוכה, קשה ומתישה הדרך אליה, אך מכשהגעת אתה אדם מאושר.

וגם סידני מצידה מאושרת. מאושרת, מוכנה ודרוכה לארח את האולימפיאדה.
זה לא רק המבצע בסניפי מקדונלדס המקומיים, בו אתה מגרד כרטיס ובו מצויין שם כל ענף ספורט שמשוחק באולימפיאדה (אני קיבלתי ג'ודו גברים במשקל מעל 100 ק"ג), שבמידה והאוסטרלים יזכו בו במדליה - אתה מקבל ארוחה חינם.
אלו לא רק המזכרות הרשמיות, הלעתים מגוחכות (ברבי בשמלת אולימפיאדה?!), שניתן למצוא בכל, אבל בכל חנות.
זה לא רק הטירוף, פשוט כך - טירוף, שיש פה על סיכות אולימפיאדה לדש החולצה. עשרות "מאעכרים" מציעים את מרכולתם ובהם מאות סיכות, לכל ענף, לכל מדינה. יש אפילו חנות רשמית להחלפת סיכות דש.
זאת לא רק הרחבה מול בנין האופרה, המתמרקת לקראת הטריאתלון, לצלילי קולות טנורים.

זה לא רק המתואר לעיל, אלא בעיקר הצפיפות והדוחק ברחובות המובילים ל-"Circular Quey", איזור המפרץ הקסום.
העיר מוצפת אנשים, כשלכל אדם שני תג זיהוי של האולימפיאדה על חזהו. מאמנים, שופטים, אנשי מחשבים, רופאים, אנשי תקשורת, עסקנים אולימפיים ובעיקר אתלטים וספורטאים, כולם מתחככים בכולם. מבקשים ליהנות מיופיה של העיר, לנצל את הרגעים האחרונים של היותם תיירים לפני כניסתם למעגל התחרויות.
כולם נראים מרוצים. אפילו התושבים המקומיים, שכל העולם פלש לתחום מחייתם, לא נראים סובלים במיוחד. בשיחה עם אחד מהם הבנתי גם למה: "אני מאושר שהאולימפיאדה נערכת בסידני, גם בגלל התחרויות, אך בעיקר בגלל שהיא לא נערכת במלבורן".
טוב לדעת שגם במרחק 16,000 ק"מ, שמחה לאיד היא ערובה לחיים ארוכים.