אכן שלם

שלא כמו האוטוביוגרפיה של מראדונה, שבאופן מפתיעה הצליחה להוות טקסט מגלומני ובהמי אף יותר מהאדם עצמו, "ספר הכדורגל השלם" של אורי שרצקי (הוצאת מפה), מוצר הפנאי החדש בשוק ספרות הכדורגל, מצטיין דווקא באנינות שלו.

לשבריר של רגע אחד, ההתעניינות בכדורגל בישראל חוזרת להיות עיסוק בתרבות אמיתית, עם עבר, הווה ומי יודע, אולי אפילו עתיד. שרצקי, עורך הירחון "שם המשחק", הוא עיתונאי ספורט שמלאכתו היומיומית אינה חשובה פחות ממסע המיסתורין הקסום של הפועל ת"א העונה בגביע אופ"א. לאינציקלופדיה הקטנה של הכדורגל שהכין עבור האוהד ההדיוט, כמו גם לירחון "שם המשחק", יש תג זיהוי של תרבות כדורגל גבוהה. בישראל זאת כמעט בגידה.

"ספר הכדורגל השלם" אינו מתיימר להיות מה שלא יוכל להיות. נדמה לי שמטרתו להניח אבן יסוד לתשתית של ספרות כדורגל בעברית, לא לנסות לספר את כל הסיפור כולו, ובכך הוא מצליח. וכשאומרים ספרות כדורגל בעברית הכוונה אינה לעברית המכוערת של מדורי הספורט, ולא לעברית של דני דבורין משלהי שנות השבעים, לא לעברית המאונגלזת של תרגומים זוועתיים (עיין ערך מראדונה), ואף לא לעברית אקדמית שאפיינה את הספר "הפועל טייבה בלאומית", אלא לעברית שמכבדת את הכדורגל בכך שהיא מפרשת אותו כחוויה אנושית עמוקה ואמיתית.

שישה פרקים בספר והם סוקרים בתמציתיות אך בדיוק את תולדות הכדורגל, משחקי הגביע העולמי, הקבוצות הגדולות בכל הזמנים, השחקנים הגדולים, איצטדיונים וכדורגל ישראלי. אפשר אולי להתווכח על המינונים השונים (הרחבת הפרק על תולדות הכדורגל על חשבון זה המטפל באצטדיונים, לדוגמא), אולם לא על השילוב הנכון שבבסיס הספר בין אינפורמציה גרידא ואנקדוטות רב-תחומיות מרחיבות דעת. על כל פנים, גולת הכותרת היא בכלל גלריית התמונות הפרוסה על פני הספר, שבהרבה מן המקרים מספרת את הסיפור לא פחות טוב מן הטקסט. מספיק להביט בתמונה אחת בודדה של מראדונה, הפותחת את פרק השחקנים הגדולים, ולהבין באמת על מה קם ונפל.