אוהד מילאן, עדיין

"אתה עוכר ישראל", אמר לי ידידי דני, כששמע שאני צופה למילאן ניצחון 1:4 על הפועל בניקוסיה. יש בזה משהו. אמנם בילדותי לא היתה קבוצה בעולם ששנאתי יותר מזו של ההסתדרות, של השחיתות, של הסיאוב, אבל הקבוצה של תאומים וחבריו היא יצור שונה לגמרי, סימפטי למדי, והמסע שלהם באירופה השנה העמיד אפילו אנשים שמדממים צהוב על הרגליים מרוב כבוד. שלא תבינו לא נכון - אוהד הפועל אני עדיין לא, אבל בכל השלבים הקודמים צרחתי עד צרידות עם כל שער של אוסטרץ, קלשצ'נקו, פישונט והג'מעה.

ומה אעשה שאני אוהד מילאן? מי שעוקב אפילו טיפה יכול להבין שלא מדובר בתפיסת טרמפ זמנית וחולפת, שהרי שום דבר בביצועי האדומים-שחורים בשנתיים וחצי והאחרונות לא היה בו כדי לקנות את ליבו של אוהד. את הלב שלי קנתה מילאן אחרת, מילאן האטומית, שהוציאה את הכדורגל העולמי מהביצה המסריחה שבה התבוסס בשנות השמונים, והראתה שאפשר לשחק הכי טקטי, הכי מחושב ומתוכנן, ועדיין להתפוצץ בתצוגות מרהיבות.

הקבוצה ההיא, של חוליט, ואן באסטן, רייקארד, בארזי ושות' הייתה כל-כך מדהימה, כל-כך מסחררת, שביצעתי בשבילה את החטא שאין למעלה ממנו: עברתי קבוצה. זנחתי את הגברת הזקנה עם פסי הזברה, אותה אימצתי לאחר המונדיאל הראשון שלי ב-82', וחרטתי על נשמתי הבוגדנית את צבעי האדום והשחור של מילאן. הבעיה היא שבשביל לשחק כמו מילאן ההיא, משהו שאולי אפשר לקרוא לו טוטאל פוטבול על ספידים וסטרואידים, צריך הרבה כוכבים עם יכולת טכנית ומשמעת טקטית, ובנוסף עוד שני ג'וקרים עם ברק הגאונות בעיניים. אלו יכולים להיות חוליט וואן באסטן, או בובאן וג'ורג' וואה, אבל זה לא יכול להיות אלברטיני, אפילו אם בחוד יש לו את אינזאגי ושבצ'נקו. אבל קבוצה לא מחליפים כל יום - וגם פעם בחיים זה אולי יותר מדי - אז נשארתי עם הקבוצה של ברלוסקוני המתועב , למרות ברלוסקוני עצמו, למרות האליפויות המייבשות של קאפלו, ולמרות שנות השיממון מאז הגביע המתוק של 94' (האליפות ההיא לפני שלוש שנים זה חריג מקרי שלא שייך לכלום).

עם כל הכבוד לאופי המדהים שהפועל הוכיחה במהלך המסע האירופי שלה, עד לפני שבוע וקצת הייתי בטוח שמילאן זאת בכל זאת מדרגה לגמרי אחרת. אבל אז הגיע מפגן הכוח של הפועל במשחק הראשון והציב בפני את השאלה : מי אני רוצה שתעלה? הרי אם הפועל ניצחה את מילאן למרות ההגליה, למרות השמות, למרות הכל – אולי באמת צריך להיות עוכר ישראל בשביל לא לשים לרגע בצד את הנאמנות לקבוצה מארץ אחרת, ולהיסחף בשמחה על בשר מבשרנו שמביא לנו סופסוף נחת בזמן אמת? והרי אפילו אוהדי מילאן האמיתיים לא ממש שמים על גביע אופ"א, וזכייה בו בעונה כל-כך עלובה בליגה משולה אצלם לזכייה של מכבי חיפה בגביע הטוטו, בעונה שנגמרת במקום חמישי-שישי. אז אולי יסולח לי אם אעודד קבוצה שמעולם לא אהדתי באמת נגד מועדון שנתן לי כמה מרגעי הספורט המרגשים של חיי?

אז זהו, שלא. בסופו של יום, אני אוהד מילאן. במהלך שני המשחקים לבשתי את החולצה מספר 7 של אנדריי שבצ'נקו הנעדר, כרכתי על כתפיי את הצעיף שמכריז "מילאן קאמפיונה", ועודדתי את הקבוצה שלי. הפועל ת"א מצדה, הרבתה לסחוט ממני קריאות התפעלות והתלהבות בעל כורחי. היא סירבה בכל תוקף ונגד כל הגיון שהוא להישבר, והכריחה את המועדון הגאה שלי להסתגר ולשחק על תוצאה במשך 15 הדקות האחרונות, בבית, מול איזו קבוצה אלמונית מארץ כדורגל סוג ב' בקושי, שמעולם אפילו לא שלחה קבוצה לליגת האלופות.

בדקה החמישית, עם הגול של קוסטה, הייתי בטוח שזהו. נגמר האומץ, נגמר המזל, ושערי השיטפון עומדים להיפתח. ואז הגיע גול עצמי אומלל, שהיה שובר קבוצות פאר רבות. הייתי בטוח שהמחצית השנייה הולכת להיות עניין של צער בעלי חיים. הצחקתי את אבוקסיס, ואת בכר, ואת גרשון עצמו, שהמשיך לשחק בביטחון ובשקט. הצחקתי את חבורת הלוחמים של הפועל ת"א. בדקות האחרונות אפילו לא הייתי בטוח אם אתבעס במיוחד אם קבוצתי המפדחת תיענש על הפחדנות שלה ותעוף. יש לי הרגשה שאילו היו השדים האדומים מבקיעים שער של נס בתוספת הזמן, הגרון שלי היה מפיק באופן ספונטני צרחה די דומה למה שהוא עשה נגד גזיאנטפ, צ'לסי, לוקומוטיב ופארמה. למזלי - לא נדע לעולם.

הפועל תל אביב נוצחה על ידי מילאן, אבל היא לא נשברה לרגע. היא הכריחה את המועדון הגאה, עם שלושה גביעי אירופה לאלופות ב-15 השנים האחרונות, לנהוג בה כביריבה שווה. טוב, זה די הגיוני. היא באמת היוותה יריבה שווה. חברים, יש בישראל קבוצת כדורגל מקצוענית ברמה גבוהה, ואפילו אחיי המילאנזים הכירו בכך ונתנו לה, בסוף המשחק, את כל הכבוד שבעולם. לכבוד הוא לי להצטרף אליהם בכך.

ולסיום, קושיה אחת בלבד לפסח: מה רוצה שלמה שרף מהחיים של יוסי אבוקסיס? למה זה מגיע לנו הדבר הזה? לא סבלנו אותו מספיק שמונה שנים בתור חלק מהסיפור, עכשיו אנחנו צריכים אותו בתור חלק מאלה שמספרים את הסיפור? כי כמה שזה נשמע מפתיע, לזה יש לו עוד פחות כישרון.