התנצלותכם התקבלה

    רק שבועיים חלפו ב-NBA, וכבר נזקי השביתה נשכחו. איך סלחנו להם מהר? הסיבה פשוטה: כדורסל נהדר (והליג-פאס). חסדאי מאושר

    פז חסדאי

    לילה. כולם ישנים. רק חובב ה-NBA הקטן יושב בסלון ביתו, עם מחשב על מיוט, רואה כדורסל בשקט. פתאום לברון מתעורר. במהלך העונה הקצרה הזאת הוא הספיק לעשות לא מעט תעלולים, אבל אחד עדיין חרוט במוח. זה קרה ברבע הרביעי בשארלוט, כשהוא התעופף להציל כדור תועה, ובזמן ניתור, כשהוא עדיין באוויר ומציל אאוט בטוח, שלח כדור ארוך ומדויק, חזק ועדין, לאורך כל המגרש לדווין וויד, שהטביע בקלות. אסיסט, הצלה, הברקה, גאונות, אתלטיות, והכל במהלך אחד שנמשך חצי שנייה. מה אמור חובב ה-NBA לעשות? זה כבר חזק ממנו. קולות של השתאות בוקעים ממנו באמצע הלילה, בחוסר שליטה כמו היה חולה טורט. אוי ויי. מה לעזאזל? מזל שלא הלכתי לישון.

    בקושי שבועיים חלפו להם מתחילת עונת ה-NBA, וכבר ניתן להגיד משפט אחד בפה מלא: סלחתי להם. סלחתי לשחקנים, סלחתי לבעלים, סלחתי לכולם. מבחינתי כל השביתה הארורה הזו היא כשלג דאשתקד. הכעס עבר כלא היה, הטינה חלפה לה, את העונש שנשבעתי להטיל עליהם כבר לא איישם. בקושי שבועיים של משחקים, והנה אני שוב שבוי בקסמם, מכור כפי שהייתי, מלא אהבה והערכה. מי זוכר עכשיו את המרמור הגדול? מי זוכר את הזעם והעלבון? כמה דאנקים, קצת לברון, והכל נשכח.

    יותר מזה, כל הפרספקטיבה שלי על השביתה השתנתה. כל הדרישות של השחקנים שכיניתי לפני חודשיים חמדנים ותאבי בצע, כיום נראות לי הגיוניות לחלוטין. הרי לגאוני הכדורסל האלו מגיע כל הכסף שבעולם, ולו מתוקף היותם יחידי סגולה ובלתי ניתנים להחלפה. בדיעבד, אילו הייתי נציג השחקנים במו"מ, הייתי פותח כל שיחת גישור בקטעי וידאו של תקצירים או של מהלכי הטופ-10. הרי זו חגיגה אמיתית, שלא ניתן לכמת בכסף.

    וזה לא מסתכם בזה. גם לבעלים ולמנהלים, גם לכל אנשי החליפות שרק לפני כמה שבועות זעמתי עליהם ועל ההתנהלות המרגיזה שלהם, גם להם סלחתי. כיום ניתן להבין את הצד שלהם אפילו טוב יותר, ולהזדהות עם ההתעקשות שלהם במשא ומתן. מספיק להביט על הליגה המפוארת הזו, ולהעריך את העבודה המצוינת שעושים החבר'ה בחלונות הגבוהים. יחי האורגניזיישנס. תנו להם לפחות 50 אחוז מההכנסות, הם ראויים לכל סנט. מה היינו עושים בלעדיהם?

    הבעת האמון של הקומיש

    בראשם, כמובן, ניצב הקומיש דייויד סטרן. הזקן היהודי והטוב כבר הוספד והושמץ, אבל אי אפשר שלא להעריץ אותו על החלטה אחת קטנה וגאונית: להעניק לאוהדים שבועיים חינם של ליג פאס. הלא יודע צדיק נפש בהמתו, וגם הקומיש מבין מה יש לו ביד. כשסטרן החליט לפתוח את השידורים לשבועיים, הוא הבין שרק כך הוא יוכל לפייס את האוהדים הפגועים: בכדורסל. תן להם לראות למה הם התגעגעו, תן להם להיזכר על מה הייתה כל המריבה, ולאט לאט הם יתרככו. כמה נפלא לראות מנהל שכל כך מעריך את המוצר שלו, ובצדק.

    זו הייתה הבעת אמון בליגה, שמוכיחה את עצמה מדי לילה. מדי לילה יושבים בישראל הרחוקה מעריצי המשחק, עיניהם הטרוטות בוהות במחשב בסלון ביתם, נדהמים לא רק מהמשחק עצמו, אלא בעיקר מהזפזופ. הו הזפזופ. אין הפסקות פרסומות, אין פסקי זמן, אין הפוגות. המשחק נעצר? קליק קטן, ונחתת באולם חדש, אולם ומלואו. הנה דוראנט קובר אחת מעבר לקשת, הנה גריפין מתעופף לעוד הלי הופ, ומיד אנחנו קופצים לאינדיאנה. זוהיר, תן לי עדכון קצר מפורטלנד. "חניכיו האמיצים של נייט מקמילן ממשיכים במאמציהם ההרואיים, וחרף חסרונם הטרגי של כוכביהם ברנדון רוי וגרג המגדל אודן הם ממשיכים לתעתע ביריביהם בזכות חוכמת משחק וסגנון שובה עין". תודה זוהיר, בגללך הפסדנו את ההארכה השנייה באטלנטה.

    הלו"ז אומנם צפוף ואכזרי, הקבוצות משלמות על זה בהכנה לקויה ובלא מעט פציעות, אבל יש גם יתרונות. כל לילה הוא תפנית בעלילה. בכל לילה קורים מלא דברים. אדם קם בבוקר, ומגלה שבזמן שהוא ישן התהפך העולם. ברגעים אלה כל שנותר לעשות זה לצטט ממשנתו של סטיבן טיילר: "לא רוצה לעצום את עיניי, לא רוצה לשקוע בשינה, כי אני מתגעגע אלייך מותק, ואני לא רוצה להחמיץ דבר".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully