וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מספר 7 הגדול מכולם?

3.1.2012 / 12:44

הוא לא נצץ כמו ראול או קופה, אז מדוע רבים מאוהדי ריאל העניקו לחואניטו, שחתום על העבירה הקשה בהיסטוריה וסיים במלאגה, את התואר בכותרת?

במשחק האחרון של 2011, כאשר כבש כריסטיאנו רונאלדו שלושער בנצחון 2:6 בסביליה, ציינו כל עיתוני מדריד כי הכוכב שלהם עבר במאזן את חואניטו שהבקיע 85 פעמים בליגה הספרדית ב-10 עונות בין 1977 ל-1987. לפורטוגלי נדרשו פחות משנתיים וחצי כדי להגיע למספר הדמיוני, בעוד חואניטו הרשית בממוצע כ-8.5 שערים לעונה, אז על מה כל המהומה? ובכן, מבחינת אוהדי ריאל רבים, במיוחד הוותיקים שבהם, היה ונשאר חואניטו מספר 7 הגדול ביותר שלבש את החולצה הלבנה. ויש כאן תחרות לא פשוטה – די להזכיר את ריימון קופה, אמאנסיו, אמיליו בוטראגניו, ראול וכריסטיאנו עצמו כדי להבין שהמספר הזה סמלי בסנטיאגו ברנבאו לא פחות מאשר באולד-טראפורד.

שחקן ריאל מדריד בשנת 1980, חואניטו. Bob Thomas, GettyImages
יותר גדול מראול, בוטראגניו קופה ורונאלדו. חואניטו/GettyImages, Bob Thomas

זהו סיפור על אהבה ונאמנות שלא יודעות גבול, כנגד כל הסיכויים. חואן גומס גונסאלס, בשמו המלא, נולד וגדל בעיירת פואנחירולה ליד מלאגה, אהד בילדותו את סראגוסה, שיחק בקבוצת הנוער של אתלטיקו מדריד, וממש לפני החתימה בריאל נקשר שמו למעבר אפשרי לברצלונה. לכאורה, לא היה לו שום קשר לבלאנקוס, אבל ביום בו דרך בברנבאו נוסד הקשר הרגשי העמוק בינו לבין האוהדים. "לשחק בריאל מדריד זה כמו לגעת בשמיים" הכריז חואניטו, והפך תוך שבועות ספורים לאליל הבלתי מעורער של היציעים. שלוש העונות הראשונות של חואניטו בקבוצה הניבו זכיה באליפות, והיה לסמל ההצלחה, לא רק בזכות יכולתו ככדורגלן, אלא בעיקר בגלל אופיו.

במשך העשור הרלוונטי עברו בריאל שחקנים מוכשרים ממנו, אבל חואניטו היה המשפיע ביותר על המגרש מבחינת מנטלית. מעבר לכדרור הבלתי צפוי ולחושים המפותחים שאיפשרו לו להיות במקום הנכון בזמן הנכון, הוא שידר אמוציות בכמויות בלתי נתפסות, שילהב את היציעים, הפחיד את היריבים. בסך הכל 169 סנטימטרים היה גובהו, אבל פצצת אנרגיה כזו מעולם לא היתה בברנבאו, ואולי גם לא תהיה. הוא הגיב בהתלהבות לכל מהלך, טיפס על הגדרות כדי לחגוג שערים עם האוהדים, ואפילו כאשר הוחלף הוא קיפץ ונופף באגרופים לעבר הקהל אם קבוצתו הובילה, כשהוא מסמן "תמשיכו כך". התופעה קיבלה שם "רוח חואניטו", וריאל היתה ידועה בשנות ה-80' בעיקר כקבוצה עם אופי ברזל, כזו שמסוגלת לצאת מכל פיגור.

ברבע-גמר גביע האלופות ב-1980, הפסידו הלבנים בגלאזגו לסלטיק 2:0, וניצחו בגומלין בברנבאו 0:3, כשחואניטו מבקיע את השער השלישי. השיא היה בגביע אופ"א בעונת 84/85' עם שורת קאמבקים. ריאל הפסידה בקרואטיה לרייקה 3:1, אבל ניצחה 0:3 במדריד. היא הובסה 3:0 בבריסל מול אנדרלכט, וגברה עליה 1:6 בברנבאו. היא נכנעה בחצי-הגמר בסן-סירו לאינטר 2:0, ושוב עשתה מהפך ביתי עם 0:3, בדרך לזכיה בגביע. כעבור שנה, פירקה בורוסיה מנשנגלדבאך את ריאל 1:5 בגרמניה, רק כדי להפסיד 0:4 בגומלין, וריאל שוב ליקטה בסופו של דבר את התואר. ב-1987 הפסידו הבלאנקוס 4:2 ברבע-גמר גביע האלופות בבלגארד לכוכב האדום, אבל עלו בזכות 0:2 ביתי ופגשו בחצי-הגמר את באיירן מינכן במשחק גורלי במיוחד מבחינתו של חואניטו. כאן אנחנו מגיעים לצד השני של המטבע, כי לאופיו המטורף של החלוץ היו הרבה מאוד היבטים שליליים.

חואניטו האמין שהוא צריך להתמסר למשחק עד אין קץ וחצה פעמים רבות את הגבול. איש לא שאף לנצחון כמוהו, אך איש גם לא שנא להפסיד כמוהו ואיש לא הרשה לעצמו לאבד את השפיות כמוהו. האוהדים השרופים אהבו את זה, מאמנים וחבריו לקבוצה סבלו מזה לא מעט, והעיתונאים התפרנסו היטב מהשערוריות. האירוע המדהים הראשון התרחש דווקא במדי נבחרת ספרד ב-30 בנובמבר 1977, במשחק האחרון במוקדמות המונדיאל. הספרדים היו זקוקים לתיקו ביוגוסלביה על מנת להעפיל, וזכרו היטב כי ארבע שנים קודם לכן ניצחו אותם היוגוסלבים בפלייאוף ונסעו למערב-גרמניה 74' על חשבונם. המשחק היה לוהט, הספרדים עלו ל-0:1 בדקה ה-71, ולקראת הסיום החליף המאמן לדיסלאו קובאלה את חואניטו. החלוץ ירד מהמגרש, התגרה בקהל המקומי המתוסכל עם האגודל מכוון כלפי מטה, וספג מיד בקבוק זכוכית בראשו (צפו בקטע מעל הפסקה). חואניטו הורד על אלונקה ונזקק לתפרים, אבל כעבור ימים ספורים כבר שיחק בקלאסיקו הראשון שלו בקאמפ-נואו, ועוד איך שיחק! הוא בישל פעמיים במשחק שהסתיים בניצחון 2:3 שסיים שש שנים ללא נצחון לבן על אדמת קטלוניה, וחודשיים לאחר מכן גם הבקיע ב-0:4 הענק בקלאסיקו השני בברנבאו כדי להשלים דאבל על היריבה המושבעת. כך התחיל להיווצר המיתוס. בסך הכל כבש חואניטו 10 שערים במפגשי הקלאסיקו מול בארסה, שמונה מהם במשחקי הליגה.

אלא שאין ברירה – חייבים לחזור לדרמות מסוג אחר. התואר הראשון בעידן חואניטו שלח את ריאל לגביע האלופות, שם כבש החלוץ צמד במשחק הבכורה במסגרת אירופית מול אלופת לוקסמבורג פרוגרס. בשמינית-הגמר הוגרלו הבלאנקוס מול גראסהופרס, חואניטו כבש בניצחון הביתי 1:3, אבל בגומלין נתקלו הספרדים בקאמבק שווייצרי שהסתיים ב-0:2 מדהים מצמד של קלאודיו סולסר. שערו השני בדקה ה-86 עורר את זעמם של שחקני ריאל שטענו כי הובקע מנבדל ברור, ואחרי שריקת הסיום ניגש חואניטו כדי לסגור חשבון עם השופט אדולף פרוקופ, מזרח-גרמני אשר שימש לפי העדויות גם כמרגל מטעם המשטרה החשאית של המדינה האפלה. פרוקופ טען בדוח המשחק כי הספרדי תקף אותו ונגח בפניו, ואופ"א הישעתה את חואניטו ממשחקים אירופיים למשך שנתיים. ריאל טענה כי מדובר בשקר, ובסופו של דבר קוצר עונשו ל-14 חודשים "בלבד".

הפיאסקו מול גראסהופרס המשיך את המסורת הלוזרית של ריאל במפעל הבינלאומי החשוב באירופה, במרדף העקר אחרי הגביע השמיני בהיסטוריה שהושג בסופו של דבר רק ב-1998 בזכות השער של פרדראג מיאטוביץ' מול יובנטוס. חואניטו אמנם זכה פעמיים בגביע אופ"א, אבל בגמר גביע האלופות הוא הפסיד ב-1981 1:0 לליברפול, וכעבור שנתיים נפלה ריאל קורבן לאחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה כשהפסידה 2:1 בגמר גביע המחזיקות לאברדין של אלכס פרגוסון. ההשפלה גרמה למתח עצום בחדר ההלבשה של הבלאנקוס. הקשר הגרמני אולי שטיליקה ביקר בחריפות את חבריו לקבוצה, ובתגובה קרא לו חואניטו "שכיר חרב". גם לפני התקרית השניים לא סימפטו זה את זה במיוחד. אחריה הפכה השנאה לעצומה, והעסק הגיע לנקודת הרתיחה דווקא כששטיליקה כבר עזב את ריאל.

ב-1985 עבר הגרמני לנוישאטל השווייצרית, והגורל זימן לה מפגש מול ריאל ברבע-גמר גביע אופ"א כבר במרץ 1986. היציעים בברנבאו קיבלו את הגרמני בתשואות במהלך החימום, אך לא כך חואניטו. הוא תיקל את שנוא נפשו שניות אחרי שריקת הפתיחה, והמשחק שהסתיים בנצחון ריאל 0:3 זכור בעיקר בגלל העבירות שהשניים ביצעו זה על זה. בסופו של דבר, בדקה ה-70 ירק חואניטו בגלוי בפניו של שטיליקה. הגרמני הגיב כעבור דקה בניסיון בעיטה בראשו של הספרדי, שהצליח להתחמק ונפגע רק בכתפו. מאמן ריאל לואיס מולובני החליט בשלב זה להחליף את חואניטו, ולקראת הגומלין בשווייץ עסקה התקשורת בעיקר בסוגיית שיתופו.

אם מישהו סבר שחואניטו סיים את מלחמתו בגרמנים, הוא טעה בגדול. באפריל 1987, באותו חצי-גמר אומלל מול באיירן מינכן בגביע האלופות, ביצע חואניטו את המעשה שמתחרה בכבוד על תואר העבירה הברוטלית בתולדות המשחק. כאשר לותר מתיאוס נפל על הדשא, דרך אליל יציעי ברנבאו על גבו בכל הכוח, ולאחר מכן החדיר בעוצמה את הפקקים גם בפניו – וזאת כשהמונח הקלישאתי "מתחת לעיניו של השופט" הופך לאנדרסטייטמנט של המאה. יום לאחר מכן, אחרי שהתעשת, אמר חואניטו לקבוצת הילדים של המועדון: "אף פעם אל תעשו את מה שעשיתי אתמול". זה היה מאוחר מדי.

אם אתם תוהים, מדוע לבש בסוף חואניטו את מספר 11, הרי שאת הספרה המיתולוגית הוא כבר איבד בשלב זה לטובת בוטראגניו. בגיל 32 הוא היה מעבר לשיאו, והתקרית המדהימה זירזה את הסוף. אופ"א הישעתה את העבריין לחמש שנים מהמפעלים האירופיים, והנהלת ריאל הודיעה לו כי אין טעם להחזיקו למשחקי הליגה בלבד. זה היה אקורד סיום צורם עבור האיש ששבה לבבות של מיליונים, וחואניטו הבטיח עם דמעות בעיניים: "יום אחד אחזור לברנבאו כמאמן". הוא חזר לחבל מולדתו וחתם במלאגה ששיחקה אז בליגה השניה. שנה אחת הספיקה לחואניטו כדי להחזירה לליגה הבכירה, ואת שנת הפרישה שלו הוא בילה באור הזרקורים. אחד משעריו האחרונים היה מול ריאל, לרשת חברו הטוב פאקו בויו.

אחרי הפרישה סיים חואניטו קורס מאמנים והחל להתכונן להגשמת החלום. הוא מונה למאמן מרידה בליגה השניה ועונת הבכורה על קווים היתה נהדרת, אך הגורל רצה אחרת. ב-1 באפריל 1992 צפה המאמן לעתיד מיציע הכבוד בברנבאו במשחק חצי-גמר גביע אופ"א בין ריאל לטורינו, אשר הסתיים בניצחון 1:2 אחרי פיגור, כמיטב המסורת של "רוח חואניטו". בשעת לילה מאוחרת, בדרכו חזרה למרידה, הוא נהרג בתאונת דרכים ליד טולדו. בן 37 היה במותו. את הגומלין בטורינו, אגב, ריאל הפסידה. מאז הטרגדיה מציינים אוהדי ריאל את הדקה השביעית בכל משחק ביתי בשאגות "איה איה איה, חואניטו מראוויה".

כדי להבין את עוצמת השפעתו של החלוץ המטורף על המועדון, כדאי לצפות גם בסרטון הזה שהכינו לו מעריציו לצלילי ביטלס.

מיותר לציין כי חואניטו הוא אליל גם במלאגה, והוא החוט שמקשר את הקבוצה האנדלוסית לברנבאו. בניגוד לרוב הקבוצות בליגה הספרדית, למלאגה אין יריבות היסטורית עם הבלאנקוס. נהפוך הוא. המועדונים נהנו תמיד מיחסי ידידות, ועד לפני שנה וחצי שימש פרננדו סאנס, בלם עבר בריאל ובנו של נשיא ריאל לשעבר לורנסו סאנס, כנשיאה של מלאגה. הוא עזב את תפקידו רק כאשר מכר את מניותיו במועדון למשקיעים מהמפרץ הפרסי. קצת קשה להאמין, אבל השנה יציינו בספרד כבר 20 שנה למותו של חואניטו. משחקים בין ריאל למלאגה, כמו זה שיתקיים הערב בברנבאו במסגרת הגביע, יוקדשו באופן טבעי לזכרו. יש הרואים בו גיבור-על, יש הזוכרים אותו כמשוגע עם קבלות, אבל רוחו של חואניטו ממשיכה לרחף מעל ברנבאו, לטוב ולרע, והוא חסר גם היום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully