יוני 2011. ג'קי בן זקן הגיע לאימון הבכורה של מ.ס אשדוד כשהוא שופע אופטימיות. "אנחנו לא רוצים לעבור עוד עונה כמו האחרונה", אמר הבעלים בהתייחסו למלחמת ההישרדות שידעה הקבוצה אשתקד. "המטרה היא לסיים בפלייאוף העליון". מנגד, המאמן יוסי מזרחי, שועל קרבות מנוסה, היה זהיר יותר וסירב להציב מטרות. בשיחות סגורות המאמן הוותיק דיבר על הישארות בליגה, שכן אשדוד לא ביצעה מהפכה בסגל ובטח שלא התחזקה משמעותית. ההמשך הידוע הפתיע גם אותו. ביום רביעי אחרי ה-1:1 בחיפה, נשאל מזרחי: "לא היית מאמין שמשחק העונה יפגיש את אשדוד וקרית שמונה", וגם אחד שכבר ראה הכל בכדורגל לא יכול היה שלא לענות: "ברור".
עונת 2011/12 בליגת העל מאיימת להיות עונה היסטורית שמקבלים פעם בדור. האלופה מתרסקת, הגדולות מגמגמות, הקטנות רצות בצמרת ומשחק העונה (הלגיטימי) יפגיש בין קרית שמונה לאשדוד. זוהי עונה בה הרומנטיקה בשיאה והאנדרדוג לא מפסיק להפתיע. כשהליגה עברה את מחצית הדרך, האפשרות שקבוצה קטנה תזכה באליפות נראית פתאום הרבה יותר ריאלית. השאלה היא: כיצד תשפיע אליפות שכזו על הכדורגל הישראלי בכל הקשור לנבחרת, למשחקים באירופה, לרמה בליגה ולמוטיבציה של בעלים להשקיע. רגע לפני משחק העונה, יצאנו לבדוק מה יישאר כאן אחרי שהרומנטיקה תתפוגג והאם אליפות של קרית שמונה או אשדוד תעשה טוב או רע לכדורגל הישראלי.
הנציגה החמישית באירופה בסכנה?
דירוג המדינות של אופ"א לשנת 2011 (שלא כולל את תוצאות עונת 2011/12) הוא זה שמכריע לגבי כמות הנציגות שתקבל ישראל במפעלים בעונה הבאה. ישראל נמצאת במקום ה-17 עם 22.000 נקודות דירוג והמשמעות היא שככל הנראה, מחזיקת הגביע תחל את דרכה בליגה האירופית רק בשלב הפלייאוף. לצורך ההשוואה, המקום ה-13 יבטיח כנראה לאלופת בלגיה כרטיס ישיר לשלב הבתים והמקום ה-15 מסדר נציגה שנייה בליגת האלופות בהנחה סבירה שהכרטיס האוטומטי למחזיקת המפעל לא מחולק, מה שקורה הלכה למעשה מדי שנה.
כמה רחוקה ישראל מנציגה חמישית במפעלים האירופיים? לא מאוד. עליית שלוש הקבוצות לשלב הבתים של הליגה האירופית הבטיחה רבות, אבל התוצאות היו מאכזבות. העובדה שלישראל אין שום נציגה בשלב הנוקאאוט בעוד ליריבותינו הישירות: אוסטריה, שוויץ וקפריסין יש קבוצה אחת "חיה" במפעלים, קובעת למעשה כי ישראל תישאר במקום ה-17 בדירוג המדינות של אופ"א גם בשנת 2012. המשמעות היא שגם ב-2013/14 לא תהיה לנו נציגה נוספת במוקדמות האלופות. העתיד תלוי כבר בתוצאות הישראליות באירופה בעונה הבאה.
דירוג המדינות של אופ"א נקבע בשכלול של הישגי הקבוצות בחמש העונות האחרונות. 2007/8 ובמיוחד 2008/9 היו רעות מאוד לנציגות הישראליות באירופה ולכן שתי העונות הבאות קריטיות לעניין הדירוג. אם הנציגות הישראליות ירשמו הישגים (כלומר, כמה שיותר ניצחונות ולפחות העפלה אחת לשלב הנוקאאוט), הסיכויים לנציגה חמישית ב-2014 או 2015 יגדלו משמעותית. אגב, הבעיה בשתי העונות החלשות של סוף העשור הקודם הייתה זהה - נוכחותן של קבוצות חסרות ניסיון אירופי שהודחו בשלב מוקדם בדמות בית"ר ירושלים, מכבי נתניה וקרית שמונה עצמה.
לקרית שמונה ואשדוד אין דירוג עצמאי ולכן הן ישחקו באירופה עם הדירוג הנמוך של ישראל (4.400), שככל הנראה יספיק להן להיות מדורגות בסיבוב המוקדמות הראשון. כלומר, תשכחו מההגרלות הנוחות שקיבלו מכבי חיפה והפועל תל אביב במוקדמות האלופות. קרית שמונה או אשדוד ייאלצו לפגוש כבר בסיבוב המוקדמות השלישי את אלופות סקוטלנד, שוויץ, צ'כיה, אוסטריה, סרביה או פולין. בנוסף, אסור לשכוח שהשתיים ייאלצו לנדוד ממגרשן הביתי מה שיקשה עליהן עוד יותר את המלאכה. בשורה התחתונה, הניסיון מלמד שעונה אירופית בלי הגדולות עשויה להסתיים בכישלון צורב שגם נגרר הלאה למשך חמש שנים וגם מרחיק אותנו מאוד מנציגה חמישית במפעלים.
המשקיעים יברחו?
הריצה הנהדרת של קרית שמונה ואשדוד יוצרת מצב פרדוקסאלי עבור אוהד הספורט האובייקטיבי, כפי שמסביר יו"ר מכבי תל אביב לשעבר, אביב בושינסקי: "אנחנו בעד תחרות וכיף לראות את התופעה הזו בהיבט הספורטיבי נטו. אני מפרגן לאשדוד ולקרית שמונה בזכות הדרך שלהן ויפה לראות שני מאמנים שלא הצליחו במכבי תל אביב ועכשיו מסתכלים עליה מלמעלה. בליגות אחרות באירופה, לתופעה כזאת אין מקבילה. באנגליה הגדולות הן הגדולות ובספרד, לקטנות אין מה לחפש".
בושינסקי מביע חשש גם מפגיעה כלכלית בליגה בטווח הארוך: "אם העונה תימשך כך, זו לכאורה הוכחה שכסף הוא לא מתכון להצלחה למרות שבליגות באירופה זה בדיוק המצב ומספיק לקחת את פריס סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי, שהשקיעו סכומים מטורפים, כדוגמה. הליגה אטרקטיבית כשמביאים שחקנים יקרים ולאו דווקא חתולים בשק או שחקנים שמוערכים יתר על המידה כמו שקרה לנו במכבי תל אביב. כאוהד ספורט, אני אוהב שמשקיעים הרבה כסף כי אני מקבל סחורה טובה יותר. המצב כרגע מוריד את המוטיבציה להרבה בעלי הון לשים כסף. אסור להגיד 'בישראל התנהג כמו ישראלי' או לחשוב שהכללים שונים. אני מקווה שהעונה לא תגרום לאנשים שיש להם יכולת ורצון לא להשקיע מתוך מחשבה שהם ייתפסו כפראיירים. אם בעלים יפסיקו לשים כסף, לא נראה עוד שחקנים ברמה אירופאית ממוצעת שמגיעים לכאן.
"מדובר במגבלה אינהרנטית", ממשיך בושינסקי. "אני מקווה שאני טועה, אבל קרית שמונה הגיעה לתקרת זכוכית. כמה קהל עוד יגיע למשחקים שלהם? כמה רייטינג שידור יהיה להם? כלומר, פוטנציאל ההכנסות שלהם מוצה. יש בארץ קבוצות עם פוטנציאל כלכלי גדול יותר שיש להן מנוע יותר בריא. הרי גם במצבן הנוכחי, קרית שמונה ואשדוד לא ממלאות את האצטדיונים במשחקי הבית, שלא נדבר על משחקי חוץ וזה מוזר. בנוסף, כשקבוצה גדולה לא רוצה לאליפות, הרייטינג יורד. כולנו אוהבים אנדרדוג וזה טוב ויפה, אבל כשמסתכלים בראייה כלכלית ארוכת טווח, לא בטוח שאליפות של קבוצה קטנה היא דבר טוב".
בחברת צ'רלטון, זכיינית השידור העיקרית של משחקי ליגת העל, סבורים כמו בושינסקי. מבחינתם, למרות ההישגי הספורטיביים של קרית שמונה ואשדוד, הרי שהן לא מביאות רייטינג כמו מכבי חיפה, התל אביביות או בית"ר ירושלים. בעוד ערוץ 1, שהוא ערוץ ממלכתי, חש (בצדק) מחויבות לבחור במשחק בו מארחת את השלישית את הראשונה כמשחק המרכזי, לצ'רלטון יש שיקולים אחרים ולפיכך, לדוגמה, לא שודר משחק אמצע השבוע של הקריה מול הפועל פתח תקוה. "כערוץ מסחרי, אנחנו מחויבים למנויים שלנו", מסבירים בחברה. "אין קהל יעד גדול מספיק בשביל לשדר משחקים של קרית שמונה".
למה זה באמת קורה?
בעיה נוספת שמתעוררת קשורה במהות ההצלחה של השתיים. קרית שמונה ואשדוד עוברות תהליך חיובי, אבל בד בבד מדובר בתהליך שקשור באופן ישיר בהתרסקות של הגדולות ובהיחלשות של הליגה. מכבי חיפה והפועל תל אביב לא התאוששו מהעזיבה ההמונית של כוכביהן לאירופה בקיץ האחרון. כך נוצר מצב בו הליגה נחלשה והוא זה שהוליד את עליית הקטנות. הרי על הנייר, קרית שמונה הייתה חזקה יותר אשתקד עם ויאם עמאשה ואלרואי כהן שעזב בינואר. גם אשדוד, שנאבקה נגד הירידה, לא צירפה שמות גדולים או ביצעה שינויים מרחיקי לכת. דוגמה נוספת היא בני סכנין שעם מהראן ראדי ואוהד קדוסי שניים שלא בלטו במיוחד בקבוצות מרכז טבלה בשנים האחרונות שודרגה ממעמד של קבוצת תחתית לקבוצה שתופסת בגאווה את המקום הרביעי.
זאת ועוד. קשה להגיד שאפשר לקחת מהעונה המטורפת הזו בשורה בכל הקשור לנבחרת ישראל. כשאלי גוטמן ירכיב לראשונה סגל למשחק הידידות מול אוקראינה בחודש הבא, סביר שהוא יתבסס על השגרירים בתוספת הישראלים מהגדולות. האם יש בקרית שמונה ואשדוד שחקנים ישראלים שביצעו התקדמות מרשימה עד שהם ראויים לחולצת הנבחרת? מלבד אלעד גבאי וניר ביטון, קשה לשים את האצבע על כאלה. השורה התחתונה היא שלא ניתן להצביע כאן על מהפכה, מגמה או אפילו ניצנים של שינוי. ההסבר הנכון יותר הוא עונה חד פעמית.
"לפעמים יש עונות כאלה שקבוצות מהגל השני שנחשבות לקבוצות אמצע טבלה מגיעות לאזור המחזור ה-20 במקום הראשון", סבור נג'ואן גרייב. "ההסבר הוא שהליגה חלשה מאוד. כשאני רואה את מכבי חיפה, אני מרחם על אלישע לוי. הפועל תל אביב לא יציבה ומכבי תל אביב קבוצה בינונית ומטה בעוד קבוצות אחרות הכינו עצמן טוב יותר ועשו קפיצת מדרגה. אני מקווה שתהיה לזה המשכיות, אבל נראה לי שזו עונה של פעם בתקופה. בשנים הקרובות הגדולות יחזרו להיות גדולות מבחינת תקציב ושחקנים. בשנים שכלום לא עובד, צצות קבוצות קטנות ונאבקות על התואר, אבל הגדולות ילמדו מהעונה הזו, יכינו עצמן כמו שצריך ויחזרו לצמרת". כשגרייב נשאל האם קרית שמונה ואשדוד מזכירות לו את הפועל חיפה של 1999, הקטנה האחרונה שזכתה בתואר, הוא עונה בשלילה: "אי אפשר בכלל להשוות. אז היו לנו שחקנים מצוינים ובשלים לתואר. קרית שמונה היא לא הפועל חיפה".
ז'אן טלסניקוב מסכים: "איך נפלה רומא? איך נפלה יוון? בגלל קבוצות אתניות שיצרו שלטון בתקופה של טירוף. קרית שמונה ואשדוד משתפרות לטובה, אבל אני לא רואה את זה קורה לאורך רצף יציב של שנים. זו תקופה שהאימפריות נופלות ולשתיים הללו יש בעלים רציניים, אנשי עסקים שמונעים מערכים של ווינריות וחוש עסקי ובחרו את המנהיגים הנכונים. במכבי תל אביב יש שחקנים לא פחות טובים מבקרית שמונה ואשדוד, אבל ההבדל הוא המנהיג שמוציא את היכולת החוצה. אין כאן שום רומנטיקה, הכל קשור למאמנים. השאלה מה יקרה בשתי הקבוצות הללו בעתיד קשורה במינוף מחלקת הנוער. ההצלחה של היום נובעת מחזונות הבעלים, אבל אפשר למנף אותה ולייצר המשכיות על ידי הכנסת אותם סטנדרטים של מצוינות למחלקות הנוער. הכדורגל הישראלי נמצא בסוג של כאוס ושפל. אין לנו מה להשלות את עצמנו. זו לא הליגה של פעם, אבל יש לה פוטנציאל לצמוח".
