סיכום עונת 2011 ב-NFL

סיכום עונה ב-NFL: המשיח ועוד. תופעת העונה

פרוייקט סיכום העונה של וואלה! פוטבול מנסה להסתכל על העונה כמכלול ולבחור את התופעה הבולטת (רמז: גם טיבו כאן)

מערכת וואלה! ספורט

הבמאי והאינטלקטואל האיטלקי הדגול פייר פאולו פזוליני אמר פעם על הקולנוע: "אי אפשר להבין את השוט שרואים עד שלא מגיע הקאט שלו". כנראה שמשפט בסגנון דומה אפשר להכיל גם על עונות בענפי הספורט השונים. לפעמים שינוי גדול מתחולל לנגד עיניינו ואנחנו מבחינים בו רק לאחר מעשה, כשיושבים, מסתכלים ומנסים להבין ולנתח את מה שקרה. זה האתגר שעמד בפנינו כשניסינו לבחור את תופעת העונה. ייתכן והיא תהיה נכונה רק לעונה הנוכחית, ייתכן והתחילה לפני כמה עונות והגיע לשיא מסוים השנה וייתכן שהיא תשפיע על עתיד הליגה. בכל מקרה, כמה דברים תפסו את תשומת ליבנו העונה. כמובן שזה לא הכל ונשמח לשמוע מכם בטוקבקים מהי תופעת העונה לדעתכם.

עוד בוואלה! NEWS

גפן פרימו: "הג'ודו היה אהבה ממבט ראשון"

לכתבה המלאה
למרות שהיו לא מעט קוורטרבקים חדשים בליגה, תופעות העונה שלנו גדולות יותר (צילום: AP, Jeff Roberson)

טיבו טיים (יובל קליין)

להגדיר את טים טיבו כתופעה יהיה דבר מאוד מדויק. הרי הוא לא באמת הקוורטרבק האידיאלי והוא לא באמת הרץ האחורי האידיאלי. אז הוא תופעה. בעולם שלנו, בו כוכבים נולדים ומתים בזמן שהורדתם עוד אפליקציה לאייפון, טיבו הוא מתחרה בכוכב נולד, ששר נפלא בחצי העונה האחרונה. אין לו בעיה לשיר תחת לחץ ואין לו בעיה לאלתר לחנים חדשים על המקום. יש לו בעיה כאשר הוא צריך לשיר סגנונות אותם הוא לא מכיר.

בסך הכל, קשה לומר שמישהו סבל מפסטיבל טיבו בשנה האחרונה, אולי רק ג'ון אלווי. הוא הביא עניין וצבע לעונה, וגרם לנו לעסוק במשהו שלא נקרא גרין ביי פאקרס במשך 17 שבועות ברציפות. הוא לימד אותנו תנוחה חדשה ובנוסף, לימד אותנו בעיקר לצחוק ולהנות מהמשחק. הרי במקום לשבת ולשבור את הראש ולנסות להסביר איך דנבר חזרו מפיגור ברבע הרביעי מכל פעם מחדש, היינו משאירים את ההסבר להוא שלמעלה או יותר נכון להוא שצלוב על הקיר.

כמו כל המתחרים בכוכב נולד, זמנו של טיבו שאול. הוא יכול להוציא דיסק אחד טוב לאחר התוכנית, אבל לא להישאר בקדמת הבמה למשך זמן ממושך.

באמת חשבתם שסיכום העונה לא יכלול אותו. טיבו (צילום: AP, Jack Dempsey)

טיבומאניה (דודי כפרי)

טיבומאניה, אלא מה. היו לא מעט תופעות מעניינות השנה, אבל משהו כמו טים טיבו? אין דברים כאלה. נכון, אפשר להגיד שנמאס כבר לדבר עליו ואפשר להצביע על השבועות האחרונים ולהגיד, שהנה, הבלון התפוצץ. אבל אי אפשר להתעלם מהתופעה שנקראת טיבומאניה והציפה את הליגה השנה.

אלו לא המספרים שלו בשלושת הרבעים הראשונים, ולא אלו של הרבע הרביעי. לא הקאמבקים המופלאים ואפילו לא העובדה שהוא לקח קבוצה שהתמודדה על אנדרו לאק, והפך אותה לכזו שעלתה לפלייאוף. כי מה שהיה סביב טיבו לא היה סתם הייפ. במשך חודש שלם, כל דיון וכל תוכנית ספורט נפתחו עם הבעת דיעה על האיש והתופעה.

שחקנים במיאמי דיברו על כך שהם הרגישו משהו מיסטי קורה בזמן הקאמבק של דנבר מולם. ג'רמייקל פינלי, הטייט אנד של גרין ביי, התלונן שבאמצע מירוץ לעונה מושלמת הם לא מקבלים מספיק יחס, כי כולם מדברים על טיבו. שלושה ימים חלפו וגרין ביי הפסידה לראשונה העונה, לקנזס סיטי החלשה. עונש תנ"כי הולם. טים טיבו, קוורטרבק עם המון מוטיבציה וקצת פחות כשרון, השחקן שלא באמת היה אמור להצליח, עם סוג התקפה שלא באמת אמורה לעבוד - לא רק מצליח, אלא גם מקבל את הכינוי "המשיח". תופעה.

מי אמר עוד קצת טיבו ולא קיבל? (צילום: GettyImages, Donald Miralle)

מהפכים בצמרת (עידן ויניצקי)

15 ניצחונות מול 33 הפסדים. זה היה המאזן המשותף של דטרויט, יוסטון וסן פרנסיסקו ב-2008. 33 ניצחונות ו-15 הפסדים, זה המאזן שלהן העונה. נכון שחלק גדול מאותו מאזן עלוב לפני שלוש שנים היה שייך לאפס בטור הניצחונות של הליונס, ועדיין, שלוש הקבוצות האלה, שעלו לפלייאוף בלי יותר מדי קשיים (בטח לא הניינרס והטקסאנס), מסמלות עוד שנה של מהפכים בצמרת הליגה ואת השוויוניות המיוחדת הזו, שגורמת לעבדכם הנאמן לגרד את ה-60 אחוז בהימורים לקראת כל מחזור (וזה עוד בלי להמר על הפרשים ושאר ירקות).

חוץ משלוש הקבוצות הללו, גם דנבר, סינסינטי והג'איינטס, שלא היו בפלייאוף הקודם, העפילו הפעם ובסך הכל- שש קבוצות חדשות, חצי פלייאוף. אגב, גם בעונה שעברה היו שש קבוצות חדשות בפלייאוף, כך שהתופעה הזו לא חדשה, אבל דטרויט (שעלתה לראשונה משנת 1999), יוסטון (שעלתה לראשונה אי פעם) ובעיקר סן פרנסיסקו (שדרסה את רוב הליגה, הזכירה לאוהדיה את הימים הקסומים ועלתה לראשונה מ-2002), מדגישות את התופעה הזו יותר חזק מבשנים עברו ואנחנו כרגיל נהנים משמות חדשים ופנים חדשות בליגה.

איזה הבדל בין השנה שעברה לשנה הנוכחית. פרנק גור והניינרס (צילום: AP, Paul Sakuma)

איפה ההגנות? (אריאל גרייזס)

כן, אתם מצפים למצוא פה את טים טיבו ובצדק. הבחור הוא היה חתיכת תופעה. לפחות עד אמצע העונה הבאה, אז הוא ייעלם לו לתהום הנשיה. בינתיים, התופעה של העונה הזאת היא משהו אחר לגמרי. ההגנה הגרועה בליגה שייכת למדורגת ראשונה ב-NFC (והאלופה המכהנת). ההגנה השנייה הגרועה בליגה, למדורגת ראשונה ב-AFC. ההגנה הרביעית הכי גרועה בליגה, מקום שלישי ב-NFC. קבלו את הטרנד החדש – הגנות אאוט, התקפות אין.

טוב, זה לא ממש טרנד חדש. התקפות תופסות נפח גדול יותר ויותר כבר כמה שנים, אבל השנה נדמה שהמגמה הזאת הגיעה לשיא חדש, שבו קבוצות כבר לא מתאמצות בכלל לעצור את ההתקפה השנייה, אלא מסתפקות בחטיפות ואיבודי כדור, הגבלה לפילד גול פה ושם ובעיקר בלעשות יותר נקודות בצד השני ואין מה להגיד, זה עובד להן. ורק בגלל זה, שווה שאיזה קבוצה הגנתית טובה (יש רק אחת כזו, סן פרנסיסקו) תעשה להם בית ספר בפלייאוף. כי כמו שניוטון ידע להגיד, לכל פעולה יש תגובה ועם קצת מזל אולי נצליח למצוא איזה איזון בשנים הקרובות. כי כמו שזה נראה כרגע, הפוטבול קצת איבד את הקשר שלו לאיך שהמשחק צריך להיות משוחק.

פוטבול בוואלה! ספורט

מסתבר שלא צריך הגנה כדי לנצח. במיוחד אם יש לך את טום בריידי בקבוצה (צילום: AP, Winslow Townson)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully