אחרי שפתחנו בסערה את פרוייקט סיכום העונה שלנו עם הפתעות העונה בליגה, הגיע הזמן לבחון את הדברים בצורה מעט שונה. בכל עונה יש את אותם רגעים, שנחרטים בזיכרונו של כל צופה. היופי בהם, הוא הגודש. בניגוד למספר מוגדר מאוד של שחקנים, הרגעים האלה באים באלפים, לפעמים אנחנו בכלל לא שמים לב אליהם באותו רגע, אבל כשאנחנו מנסים להיזכר במשחק שראינו, הם הדבר הראשון שקופץ לראש. אז מהו רגע העונה של כל אחד מהכותבים שלנו? ומה שלכם? שתפו אותנו בטוקבקים.
דייויד נלסון והמעודדת (עידן ויניצקי)
את הרגע הזה בחרתי כנראה בהשראת החתונה המתקרבת. למרות שהחצי השני של העונה היה איום ונורא מבחינת בפאלו בילס, דייויד נלסון דווקא נתן עונה אישית לא רע. שחקן השנה השנייה שיפר את המספרים שלו כמעט בכל תחום ביחס לעונת הרוקי, תפס 61 פעמים ל-658 יארד והוסיף גם חמישה טאצ'דאונים. אבל ממש לא בגלל המספרים האלה הוא כאן.
כל עונה מלאה במסירות משוגעות, תיקולים אכזריים וכל מיני שטויות, אבל אם יש רגע מהעונה הזו שלא אשכח כנראה לעולם הוא הרגע בו נלסון תפס את הטאצ'דאון היחיד בתבוסה של הבילס 44:7 בדאלאס במחזור העשירי. רגע אחרי התפיסה, הבחור לא נתן לפער הגדול לבלבל אותו וחצה את כל המגרש כדי להביא את הכדור לחברתו המעודדת, שהייתה על הקווים (אם חברה שלכם הייתה נראית ככה, גם אתם הייתם רצים). אז מה אם היא בכלל מעודדת של הקאובויס?
הרגע הזה, בו הוא הגיש לה את כדור המשחק והיא הסמיקה כמו רדנקית במדבר הוא מיוחד מכל כך הרבה סיבות, אבל הראשונה שבהן וזו שתגרום לי לזכור אותו כרגע קטן מהעונה הזו, היא שמעבר לספורט, האתלטים האלה, המפלצות האלה, הם גם בני אדם. מעניין מה הייתה התגובה של הקהל הישראלי אם רגע כזה היה קורה אצלנו?
גרין ביי - ניו אורלינס במשחק הפתיחה (יובל קליין)
במקרה שצפיתם בקיץ האחרון ב-ESPN בעקביות, ייתכן ותוכלו לגרום לבתי הספר למשפטים להחשיב את זה כמכינה. במקום לדבר על מחנות האימונים ועל שמועות בשוק ההעברות, קיבלנו ביטויים מקצועים, פרשנויות משפטיות והודעות לתקשורת של שופטים.
למרות שבניגוד ל-NBA, הליגה לא הפסידה משחקים, זה עדיין היה תהליך ארוך ומייגע, שקצת השכיח עד כמה פוטבול הוא ספורט לא מהעולם הזה. משחק הפתיחה בין גרין ביי פאקרס לניו אורלינס סיינטס הזכיר לנו בדיוק עד כמה אנחנו אוהבים את הספורט הזה.
זה היה כמו לנהוג על פורשה, אחרי ששנה שלמה לא נהגת על שום מכונית. הופתענו מהעוצמה, מהמהירות ומהאגרסיביות ששתי הקבוצות הפגינו כבר במחזור הראשון. זה היה חימום מנועים בשביל דרו בריס וארון רוג'רס, ובהמשך גילינו שאלו היו חתיכת מנועים. שניהם זרקו לשלושה טאצ'דאונים במשחק ורק עצירה של הגנת הפאקרס בשנייה האחרונה מנעה הארכה. האמת, חבל שלא הייתה הארכה.
הג'טס עושים בושות בדרבי (אריאל גרייזס)
יש לי הרגשה שהרבה מאוד אנשים ייתלהבו מהקפיצה הזאת של ג'רום סימפסון במחזור האחרון (ובצדק, אנשים שמעולם לא ראו פוטבול שולחים לי את הקפיצה הזאת), אבל דווקא במחזור הזה היה רגע משמעותי יותר, אחד ששיקף מצב של קבוצה שלמה. אחרי שהג'טס הצליחו לעשות טאצ'דאון ולצמק את התוצאה לשש נקודות בלבד לרעתם מול הג'איינטס ואחרי שההגנה המצוינת שלהם עצרה את ההתקפה המגמגמת של הכחולים, רקס ריאן קיבל את הכדור על קו התשעה יארד של הג'טס. המהלך הבא שלו שיקף את העונה כולה מבחינת הסילונים. מארק סאנצ'ז קיבל את הסנאפ למסירה (59 כאלו היו לו במשחק), הלך אחורה, ראה פאס ראשר, מעד לתוך האנדזון שלו וברגע האחרון זרק כדור מצ'וקמק שנחת יפה מאוד
בידיים של שחקן קו ההתקפה שלו. לסייפטי.
הרגע הזה משקף לטעמי את כל מה שנדפק בג'טס של השנה. קבוצה שאיבדה לגמרי את הזהות שלה, שמעדיפה למסור 60 פעם במשחק צמוד במקום לדחוף את הכדור על הקרקע שוב ושוב ועוד עושה את זה בידיים של קוורטרבק מוגבל להפליא, שבמקום להתקדם רק הלך אחורה כל העונה. איפה זה ואיפה הקבוצה הלוחמת של ריאן מהשנתיים האחרונות. רגע שמגלם בתוכו עונה שלמה.
פייטון מאנינג על שולחן הניתוחים (דודי כפרי)
רגע העונה שלי התרחש לפני פתיחת העונה, אבל הוא לא קשור לשביתה. הוא התרחש כשהקוורטרבק הכי מוכשר בעשור האחרון עלה על שולחן הניתוחים, לניתוח צוואר שלישי בתוך שנה וחצי, וסיים את העונה ואולי את הקריירה כולה. בכוונה אני כותב הכי מוכשר, ולא הכי טוב, כי הרגע הזה היה מיקרוקוסמוס של כל הקריירה של פייטון מאנינג.
כמו כל דבר בקריירה שלו, גם כאן אפשר להשוות את פייטון לבריידי. בריידי, השחקן הקבוצתי האולטימטיבי, נפצע בתחילת המחזור הראשון של 2008 והקבוצה שלו התמודדה על הפלייאוף עד למחזור האחרון. פייטון, קוורטרבק יותר כישרוני, אבל סוליסט הרבה יותר גדול, לא היה כשיר עוד לפני העונה, אבל הקבוצה שלו לא הייתה מוכנה לזה והתרסקה לחלוטין. בתנועת סכין מנתחים אחת, הפכה אינדיאנפוליס קולטס מקבוצת פלייאוף קבועה לקבוצה החלשה בליגה ולמתמודדת רצינית על עונה ללא ניצחונות.
זה לא יפגע במורשת שלו ובעובדה שהוא ייבחר יום אחד, כבר בנסיונו הראשון, להיכל התהילה, אבל הרגע הזה, שמסמל את הקריירה של פייטון מאנינג ואת הקבוצה שלו, הוא רגע העונה שלי.
פוטבול בוואלה! ספורט
