ממש כמו בצבא, גם בפוטבול לכל עונה יש מוצאי עונה. 17 שבועות של NFL עברו חלפו והנה אנו ניצבים כפסע מתחילת הפלייאוף, שייצא לדרך כבר ביום שבת הקרוב עם סיבוב הווילד קארד בשתי החטיבות. עד שזה יקרה, אנחנו כאן בוואלה! ננצל את הזמן כדי לסכם את העונה בשלל קטגוריות שונות: שחקן העונה, אכזבת העונה, תופעת העונה, הרגע של העונה והפתעת העונה, איתה כאמור אנו חונכים את הפרוייקט. החל מהיום (שני) ועד ליום שישי, תעלה בכל יום אחת מן הכתבות, ואנו כמובן מזמינים אתכם להביע את דעתכם בטוקבקים.
רג'י בוש (אריאל גרייזס)
הפתעת העונה שלי הסתפק בקצת יותר מ-1,000 יארד על הקרקע ובכל זאת הוא כאן. בהתחשב בכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על רג'י בוש, העובדה שהוא לא רק שרד כרץ הראשי של קבוצה בליגה במשך עונה שלמה, אלא שהוא גם הצליח לייצר מספרים נאים (בדיוק חמישה יארד לנשיאה, לא רע בכלל), היא הפתעה חיובית לכל מי שעקב אחרי השחקן הזה וכבר התייאש ממנו. עכשיו, אם הוא רק היה משחק בקבוצה נורמלית.
ויקטור קרוז (יובל קליין)
לפני שאתם שואלים איך היתה נראית העונה של הג'ייאנטס בלי איליי מאנינג, תשאלו איך היא הייתה נראית בלי ויקטור קרוז. החיבור המרשים בין קרוז למאנינג הוביל את התופס הצעיר ל-1,536 יארד העונה.
קרוז הוא הפתעה ענקית, מכיוון שלא נבחר בדראפט אחרי שסיים את לימודי באוניברסיטת מסצ'וסטס. הג'ייאנטס נתנו לתופס ממוצא פורטו ריקני את ההזמדנות, ומאז הוא לא הפסיק לרקוד. כבר במשחקי קדם העונה, מספר 80 הראה עד כמה הוא נפיץ, ויכול ללכת לעומק ועד הסוף בכל מהלך. בנוסף, קרוז סיים במקום השלישי ביארדים העונה בין התופסים.
אם כבר מדברים על נפיצים, יש לתופסי הג'ייאנטס היסטוריה עם אקדחים וקרוז המשיך אותה כאשר במהלך העונה היה במועדון בזמן תקרית ירי. לשחקן לא היה קשר לאירוע, אבל עצם היותו שם הדליקה נורה אדומה של טום קופלין, שלא מוכן לשלוח עוד תופס לכלא. אחרי שיחה צפופה, קרוז התחייב שמעכשיו, אחרי אחת בלילה, הוא יוצא החוצה רק לפיצריה שבפינה.
אלכס סמית' (דודי כפרי)
היו לא מעט הפתעות השנה. רג'י בוש כבר הוספד בכל מקום ופתאום פרח במיאמי. קאם ניוטון, שהרבה היו בטוחים שלא יוכל לממש את הפוטנציאל כל כך מהר. קרסון פאלמר, שחזר מחצי פרישה ונראה יותר טוב מרוב הקוורטרבקים בליגה. בקיצור, לא חסר. אבל לשחקן המפתיע שלי יש חלק משני ביותר בעובדה, שלקבוצה שלו יהיה שבוע חופש. למעשה, בכלל לא בטוח שגם אם הוא יזכה בסופרבול, תהיה לו עבודה בשנה הבאה.
אלכס סמית' לא אמור להיות במשבצת הזו, כי התפקיד שלו בסן פרנסיסקו הוא "לעשות מינימום טעויות ולא להרוס". לניינרס יש הגנה אדירה, משחק ריצה יעיל וקבוצות מיוחדות - אקסטרה מיוחדות. טרנט דילפר ובראד ג'ונסון כבר לקחו עם קבוצות בסגנון הזה טבעות אליפות, אבל הסיפור של סמית' שונה.
מאז שהוא נבחר ראשון בדראפט, סמית' תמיד נחשב לכישלון מהדהד, שזכה להרבה יותר שריקות בוז מאשר מחיאות כפיים. כל קדם עונה מחדש, אוהדי סן פרנסיסקו מחכים שיגיע מישהו במקומו ומתאכזבים. מאלכס סמית' לא מצפים במפרץ שישחק משחק יעיל עם מינימום טעויות, מצפים ממנו שיאבד פחות משני כדורים למשחק...
נכון, הדרישות ממנו לא גבוהות, אבל הוא עמד בהן הרבה מעל המצופה, כולל מספר משחקים בהם לקח את ההתקפה על עצמו, והצליח. גם עכשיו אומרים רבים - בפלייאוף זה לא יחזיק מים. שם, מול הגנות חזקות, שיעצרו את הריצה, הניינרס אבודים. אבל הוא כבר עשה את זה, למשל מול ההגנה הלוחצת של הג'ייאנטס, כשגור נפצע ברבע הראשון וסמית' היה חתום על קאמבק מנצח.
אולי מול גרין ביי זה באמת לא יספיק, אבל מול גרין ביי כמעט שום דבר לא מספיק. בינתיים, אחד השחקנים היותר מושמצים בסן פרנסיסקו יכול לשבת וליהנות מהמעמד שאף אחד לא האמין שהוא יהיה בו - קריאות עידוד מהקהל הביתי.
קאם ניוטון (עידן ויניצקי)
קצת מוזר לבחור בניוטון, כי אחרי העונה שהוא נתן, המספרים שלו לא נראים מפתיעים, אבל חייבים לזכור שערב הדראפט וגם אחריו רבים ניבאו שהבחירה מספר 1, שהגיע מאובורן עם מטען חורג של בעיות, יהפוך לבאסט ענק. לא רק שזה לא קרה, ניוטון גם ניפץ שיאים על ימין ועל שמאל, כמו שיא היארדים למשחק בכורה בליגה, שיא היארדים לרוקי במשחק בודד, שיא היארדים לרוקי בעונה (שהיה שייך לאחד, פייטון מאנינג), שיא הטאצ'דאונים בריצה לקוורטרבק ועוד מספר שיאי מועדון.
הוא הפך לשחקן הראשון אי פעם שמוסר ל-4,000 יארד ורץ ל-500 באותה עונה והיה לקוורטרבק השישי אי פעם (!!!) שמוסר בשני משחקים רצופים ליותר מ-400 יארד. נדמה שדיבורי הבאסט שכחו כבר מזמן וניוטון הצליח לגרום לקבוצה שניצחה שני משחקים בעונה שעברה לעלות לשישה העונה. הערכה שלי, עוד עונה, גג שתיים והם קבוצת פלייאוף.
פוטבול בוואלה! ספורט
