פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        האבא של דרום אמריקה חוזר לשלוט

        אמרו שהיא "פרבר בבואנוס איירס", טענו שהיא כסחנית וזלזלו לה במסורת, אבל אורוגוואי הוכיחה השנה לברזיל וארגנטינה מי הנבחרת הטובה ביבשת. קבלו את הסלסטה, המהפכנית הגדולה של 2011

        רק כאשר הדי החגיגות באורוגוואי בעקבות הזכייה המרגשת בקופה אמריקה שככו במקצת, הסכים הכוכב הגדול של הטורניר, לואיס סוארס, להסביר את הרגע בו הבין שהמציאות הדרום אמריקאית אותה הכיר השתנתה. "כשניצחנו את ארגנטינה בפנדלים, הרגשנו שהבסנו את המפלצת שתמיד עמדה שם ואיימה עלינו", תיאר סוארס את ההתגברות על רגשי הנחיתות ההיסטוריים. "חשנו שאנחנו בלתי ניתנים להכנעה. אז גם הכל השתחרר, התחלנו לשחק בחופשיות". הרגע הזה ממחיש את השנה הנפלאה של אורוגוואי. שנה בה השלימה את ההפיכה הגדולה שהחלה עוד בדרום אפריקה ב-2010, והזכירה לכולם מי "האבא של דרום אמריקה".

        לואיס סוארס שחקן נבחרת אורוגוואי (רויטרס)
        אין מתוק מזה. זו לא סתם זכייה בקופה אמריקה, אלא על אדמת ארגנטינה, תוך הדחת האלביסלסטה. אורוגוואי סותמת פיות, וחוגגת (צילום: רויטרס)

        כך מכנים את עצמם האורוגוואים - "האבא של דרום אמריקה". כינוי שלא רק מספק גאווה עצמית, אלא מהווה תזכורת לשכנים מברזיל וארגנטינה מי היו אלופי העולם הראשונים. אורוגוואי זכתה במונדיאל ב-1930, אחריו בחרה שלא להשתתף בטורנירים הבאים וחזרה ב-1950 כדי להניף שוב את הגביע העולמי. מאז, רגעי התהילה של הסלסטה היו ספורים והתרכזו ביבשת עצמה, בעוד ברזיל וארגנטינה צמחו למעצמות עולמיות מובילות ששלחו את זרועותיהן (ושחקניהן) לכל עבר והתייחסו בביטול לחבר'ה מהפרובינציה. שנת 2011 חשפה בקיעים גם בגישה המתנשאת הזו. עכשיו אף אחד כבר לא מזלזל בנבחרת הטובה ביבשת.

        מסורת – הגרסה המודרנית

        לאחר אותו ניצחון מרגש בדרבי של נהר לה פלאטה מול ארגנטינה, דווקא בקולומביה כבר קשרו כתרים לאורוגוואי, וביקשו מהאורוגוואים ליהנות מהזכייה הממשמשת ובאה והודו בקנאתם הרבה. קולומביה הייתה האלופה היחידה מלבד ברזיל בשנים שעברו מאז התואר הקודם של אורוגוואי ב-1995. אלא שהקולומביאנים עשו זאת בטורניר הביתי ב-2001, אליו ארגנטינה כלל לא הגיעה, ויתר הנבחרות, בראשות ברזיל, הופיעו עם סגלים משניים. אורוגוואי זכתה בתואר בטורניר מאתגר ובצורה ראויה, וחגגה אותו על אדמת ארגנטינה, כשבמקביל גם חזרה להיות שיאנית הזכיות בדרום אמריקה עם 15 גביעים (לעומת 14 של ארגנטינה). אין מתוק מזה.

        שחקן נבחרת אורוגוואי גיגיה מבקיע לרשת נבחרת ברזיל במונדיאל 1950 (AP)
        רבותיי, אל תשכחו איפה הכל התחיל. אורוגוואי מזכירה לדרום אמריקה מי הייתה אלופת העולם הראשונה, ואולי גם החדשה (צילום: AP)

        תהליך החזרת העטרה ליושנה החל עם שובו של אוסקר טבארס לנבחרת. המאמן הוותיק קיבל את המפתחות מחדש לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל 2006, סיים את הנבחרת במקום הרביעי בקופה אמריקה שנה לאחר מכן ואז שתל את הזרעים שהבשילו במונדיאל בדרום אפריקה. צריך לזכור, אורוגוואי הייתה כפסע מהיעדרות נוספת מהגביע העולמי. הנבחרת הזו תפסה רק את המקום החמישי בבית הדרום אמריקאי ונזקקה למשחקי פלייאוף מול קוסטה ריקה כדי להשיג את הכרטיס, אך בקיץ 2010 טבארס כבר החל לקטוף את הפירות עם חצי גמר המונדיאל.

        מהו סוד הקסם של אורוגוואי הנוכחית? טבארס פשוט מצא את האיזון הנכון בין ה"גארה צ'רואה" (רוח הלחימה המסורתית שאפיינה את אורוגוואי לאורך ההיסטוריה) לבין הכדורגל המודרני. כך שחקני הסלסטה כבר לא הולמים וחובטים ביריבים כבעבר, אלא מסוגלים להכות את ברזיל וארגנטינה שוק על ירך בנשק שלהן. לצד התשוקה האדירה והמלחמה חסרת הפשרות שמביאים שחקנים כמו דייגו לוגאנו ודייגו פרס, אנו מקבלים מאורוגוואי גם כדורגל מסוגנן וארסנל התקפי בלתי נגמר בהנהגת סוארס, אדינסון קבאני ודייגו פורלאן.

        כמה קטנים, ככה גדולים

        סיפורו של פורלאן ממחיש היטב את הזריחה המחודשת של אורוגוואי. סבא שלו, חואן קרלוס קוראסו, זכה עם אורוגוואי בקופה אמריקה כמאמן ב-1959 וב-1967, אז גם האבא פאבלו היה שותף לתואר כשחקן. אף אחד כבר לא האמין שלדייגו יהיה סיכוי להמשיך את המורשת המשפחתית בגביע מול הדומיננטיות של ברזיל וארגנטינה, אבל התשוקה האורוגוואית ניצחה והשם פורלאן ייחקק באותיות זהב בהיסטוריה של הקופה אמריקה.

        חלוץ נבחרת אורוגוואי דייגו פורלאן מניף את קופה אמריקה 2011 (רויטרס)
        המשיך את המסורת המשפחתית, והוכיח שיש עבר מפואר, אבל ההווה נוצץ לא פחות. עוד פורלאן מנשק גביע (צילום: רויטרס)

        פורלאן הוא אחד מ-42 אלף כדורגלנים רשומים באורוגוואי – מדינה של כשלושה מיליון וחצי תושבים. בארגנטינה מדובר בכ-332 אלף שחקנים, בברזיל יש יותר משני מיליון. בניגוד לארגנטינה שבנתה בקופה אמריקה על הביתיות ובאופן קבוע סומכת על ליאונל מסי, או ברזיל שנשענת על הכישרון והעומק הבלתי נגמר, אורוגוואי מנצלת את עמדת הנחיתות ואת היותה מדינה קטנה לטובתה. היא האנטיתזה המוחלטת לשתי המעצמות, עליהן היא מביטה מלמעלה גם בדירוג פיפ"א (מקום רביעי – שיא כל הזמנים). כוחה באחדותה, באמונתה ומעתה גם באיכויותיה.

        ההמונים נשבו בקסם של הנבחרת הזו כבר בפלייאוף העלייה המונדיאל, אחרי שנים רבות של אכזבה. הם התאהבו מחדש בטורניר בדרום אפריקה וחוו רגעי אושר עילאיים בקופה אמריקה. את החגיגות בסנטנריו לאחר שובם של הגיבורים הביתה איש באורוגוואי לא ישכח. אלו היו חגיגות ששחררו תסכול עמוק שהצטבר שנים ארוכות, ותחושת שחרור שהתפרצה לאומה קטנה שיודעת כמה היא גדולה.

        בינתיים על דרך המלך עלו בינתיים גם נציגי הדורות הבאים – הנבחרת עד גיל 20 העפילה לגמר אליפות דרום אמריקה ומשתתפת באופן קבוע בשנים האחרונות באליפויות העולם, הנבחרת עד גיל 17 היא סגנית אלופת העולם ב-2011 – ומכאן השמיים הם הגבול. כן, מי יודע? אולי אפילו זכייה שלישית במונדיאל. על אדמת ברזיל ב-2014. מבחינת העולם זו תהיה מהפכה. מבחינת אורוגוואי זו חזרה למקומה הטבעי.

        אלבום הניצחון של אורוגוואי בקופה אמריקה

        "אל תצבטו את עצמכם, אורוגוואי היא מלכת היבשת"