אסף רביץ
אלופה: אחרי שאף אחד לא חשב על דאלאס בפתיחת העונה שעברה, גם העונה המקוצרת מזמינה אלופה משום מקום. אבל אם צריך להמר כרגע אני הולך על הבחירה הצפויה - מיאמי. מנוסה בשנה, עם חיזוק מתאים, הצעד הנוסף נראה מתבקש.
סגנית: המערב פרוע וכרגע המועמדת המובילה מתוכו היא אוקלהומה סיטי. הייתי בטוח יותר בבחירה אם היא הייתה מוסיפה סקורר בצבע, אבל גם ככה היא בשלה לשלב הבא בדרך לטבעות שעוד יגיעו בעתיד.
MVP: קווין דוראנט. העונה המקוצרת אמורה לעזור לחבורה הצעירה שלו לשלוט בעונה הרגילה, מה שיסלול את הדרך עבורו לתואר. מעבר לכך, יש לי תחושה שהוא יבצע קפיצת מדרגה נוספת השנה לאחר שקצת נתקע בקודמת.
רוקי העונה: כרגע זה נראה קרב ראש בראש בין קיירי אירווינג לקמבה ווקר, שניים שנכון לעכשיו לא בטוח שיפתחו את העונה בחמישייה. בזמן שווקר עשוי לקלוע יותר, אני מאמין שאירווינג יתרום יותר מבחינה כללית ואפילו יעזור לקליבלנד לנצח מדי פעם.
השחקן המשתפר: אני שונא לבחור שחקני שנה שנייה בקטגוריה הזאת, אבל אוון טרנר יושב בול על המשבצת השנה. אחרי עונת רוקי מאוד מאכזבת, הוא נראה שחקן טוב מכדי לא לבצע קפיצת מדרגה משמעותית. אם הקליעה שלו משופרת כפי שטוענים, בקרוב הוא גם יגיע לחמישייה. עוד מועמדים: ג'יימס הארדן (הפייבוריט שלי לשחקן השישי) ודיאנדרה ג'ורדן שנקלע לסיטואציה מושלמת.
השחקן המאכזב: המספרים של אמארה סטודומאייר ירדו משמעותית מאז שכרמלו הגיע לקבוצה. השנה המצב יהיה עוד פחות טוב - בלי גארד שיודע לנהל משחק (לפחות עד שבארון דיוויס יהיה כשיר) מלו ישתלט על הקבוצה יותר בקלות. כשמוסיפים לזה קבוצה לא מאוזנת עם מאמן שלא מתאים לה ואת השילוב בין העונה המקוצרת לברכיים הבעייתיות, מקבלים מועמד מוביל לתואר השחקן המאכזב.
מאמן העונה: פרנק ווגל, שהוא המאמן של אינדיאנה למי שתוהה. כן, גם אני מצטרף לעגלה של הפייסרס - קבוצה איכותית ומאוזנת שרשום לה על המצח עונת פריצה. מאז שווגל התמנה למאמן הקבוצה השתפרה משמעותית ומאוד יכול להיות שהוא יקבל את מרב הקרדיט על עונה מוצלחת מהצפוי.
מתי ברסקי
אלופה: למרות שמיאמי לא חיזקה בפגרה את עמדות הרכז והסנטר (אלא אם הרוקי נוריס קול ואדי קארי המתקמבק יפתיעו לטובה), למרות שהקבוצה טרם חוותה מחנה אימונים תקני (אשתקד ווייד היה פצוע), עדיין מדובר במאצ'-אפ אידיאלי מול שיקגו (לברון שומר את רוז, ווייד את ריפ ובאטייה את דנג). דאלאס נחלשה, בין אם תשוב לגמר או לא; ואוקלהומה לא תצליח להתמודד עם הגנת הפרימטר של מיאמי (וזו רשימת הקונטנדריות השמרנית שלי). זה גם לגמרי מתבקש שהאליפות הראשונה של הטריו המושמץ ולברון במיוחד, תסומן מיד בכוכבית ע"י המדיה וקהל האוהדים.
סגנית: בלי טייסון צ'אנדלר שממתין בצבע וללא השמירה הפיזית של דשון סטיבנסון על דוראנט, אוקלהומה תצליח לצאת הפעם משחזור גמר המערב מול דאלאס כשידה על העליונה. במיוחד אם דוראנט יתגלהכמענה המוצלח ביותר לשמירה על נוביצקי, כשהוא עולה כפאוור פורוורד ויוצר מיס-מץ' בצד השני של הפרקט.
MVP: כנראה שזה יהיה דו-קרב בין דרק רוז לקווין דוראנט, וכל עוד סופרסטארים ממשיכים להתקבץ יחדיו, הוא יימשך גם בשנים הבאות. בגלל שאוקלהומה מסוגלת לסיים עם המאזן הטוב במערב ואולי אף בליגה כולה, נהמר על דוראנט הפעם.
רוקי העונה: הנה הזדמנות להימור פחות שגרתי. אומנם קיירי אירווינג מקבל קבוצה עלובה ביותר להובלה, אבל גם קמבה ווקר נמצא בסיטואציה שניתן לפרוח בה. כל מה שצריך זה שהוא יטאטא את די ג'יי אוגוסטין הבינוני מחוץ לחמישייה, שקורי מגטי יגמור את העונה בפציעה נוספת, והנה קמבה בא למסיבה בתור מחזיק הכדור והסקורר העיקרי בשארלוט, שהסגל שלה עלוב לא פחות משל קליבלנד.
השחקן המשתפר: אשתקד ג'ף טיג לא הצליח לנשל את מייק ביבי הדועך מהחמישייה של אטלנטה, אבל פציעה של קירק היינריך במהלך הפלייאוף אפשרה לו לפתוח בחצי הגמר מול שיקגו. טיג עמד יפה בגודל המעמד עם 15.8 נקודות, 55.4% מהשדה, 4 אסיסטים ביחס ל- 1.2 איבודים בלבד, והתמודדות טובה בהגנה מול דרק רוז. הודות לעזיבתו של ג'מאל קרופורד ופציעתו המתמשכת של קירק היינריך, שתגרום לו להחמיץ את החודש הראשון של העונה, אפשר לצפות שטיג חדור הביטחון יפתח בסערה, בהנחה שפציעת הקרסול הנוכחית שלו אינה משמעותית.
השחקן המאכזב: הלייקרס נחלשו בפגרה, קובי פצוע ועצבני, וזהו שילוב בעייתי אם לוקחים בחשבון איך שהממבה השחורה נראתה בפלייאוף 2011. הירידה ביכולתו של בריאנט להגיע לטבעת ולקו העונשין, הפכה אותו לשחקן צפוי מתמיד, שאם מאפשרים לו להיכנס לעמדת קליעה ואז סוגרים עליו, הוא נופל במלכודת וחוזר לסגנון המשחק הסוליסטי שאפיין אותו בשנות הבינוניות של הלייקרס. בקליפ פארודי שבו בריאנט מאבד את עשתונותיו במסיבת עיתונאים לאחר התבוסה במשחק 4 לדאלאס, הקומיקאי שמגלם אותו אומר: "ואני הולך להיות המאמן בשנה הבאה". עם מייק בראון על הקווים, כנראה שהמציאות תעלה על כל פרודיה.
מאמן העונה: לפני שנה הימרתי שמיאמי תיקח אליפות ותעשה זאת בסטייל, תחזית כושלת למדי שאמורה לשמח את כל מעריצי קובי הזועמים שהרגע סיימו לקרוא את הפסקה הקודמת. אבל ייתכן שהקדמתי בשנה, משום שאריק ספולסטורה ניצל את הפגרה הממושכת כדי לעשות חשבון נפש ולהבין שאם יש לך ביד טריו סופרסטארים אתלטיים בעלי יכולות מגוונות, אין סיבה לשחק כדורסל קונבנציונלי. ספולסטורה החליט לאמץ פילוסופיית משחק של התקפה בקצב מהיר, הבנויה על ריווח והרכבי סמול בול. אם זה יתקתק כמו שצריך, מיאמי מסוגלת לסיים עם המאזן הטוב בליגה וגם לשחק מלהיב, מה שיזכה את ספולסטורה בתואר מאמן העונה. אם לא, השיפור הצפוי של הגריזליס ממקום שמיני לצמרת המערב, צריך לזכות את ליונל הולינס בקרדיט שהוא ראוי לו.
יובל שפירא
אלופה: מיאמי היט היא המרוויחה הגדולה של השביתה. אומרים שבעונה מקוצרת, עמוסת משחקים וחסרת מחנה אימונים, לקבוצות המאומנות היטב יש יתרון, מכיוון שמאמן טוב יוציא משחקניו הרבה בזמן קצר. אז אני אומר היתרון נמצא אצל הקבוצות שלא צריכות מאמן כלל. ספולסטרה הוא המאמן השלישי בטיבו במיאמי אחרי וויד ולברון. בעונה מקוצרת הם שיתנו את הטון ולא החיסרון בעמדת המאמן. על הפציעות של וויד מחפה לברון שעשוי מעופרת יצוקה, והגעתו של באטייה ושובו של מייק מילר שוות סגל עומק. בפליאוף מיאמי תהיה הקבוצה המוכשרת ביותר, המותשת פחות, וזאת שתרצה אליפות יותר מכולם.
סגנית: המקום השני שמור למאומנות היטב, ובמערב אין שעונה על הקטגוריה טוב יותר מסן אנטוניו. הסגל השנה עמוק. שחקנים כגון ג'יימס אנדרסון, טיאגו ספליטר ודואן בלייר, הם שמות לא מרגשים, אבל עוד שנה של ניסיון תעזור להם להיות יעילים יותר. ריצ'רד ג'פרסון יכול השנה רק להשתפר, ומאחוריו הרוקי קאווי לאונרד, שהאמון שהראה בו אר.סי. ביופורד אומר הכל. טוני פרקר עדיין בשיאו, וג'ינובילי נח ויגיע בריא יותר. דאנקן יגיע בגרסתו הרזה, ואולי כך ישיל שנתיים מגילו. זאת רשימת התירוצים הארוכה שלי, מדוע הספרס ידדו את העונה הרגילה, ובלי יתרון ביתיות ינצחו את המערב, שלראשונה מזה זמן רב פתוח לגמרי. או בשתי מילים גרג פופוביץ'. ואגב זה ייגמר ב-1:4 לזכות מיאמי בגמר.
MVP: וויד ולברון, ביחד. מיאמי ינצחו המון העונה והשניים ירמסו כל מי שיעמוד בדרכם. אף מועמד מתקבל על הדעת לא טוב כמוהם בשני צדי המגרש; דוראנט הוא פרווה, רוז כבר זכה, ואורלנדו של האוורד והקליפרס של פול לא ינצחו מספיק משחקים. בנפרד, לברון וויד הם האופציה הטובה ביותר העונה, ושניהם ביחד הם הסיפור המקסים ששטרן צריך: שני כוכבי על שהצליחו להשתלב לקבוצה אחת מבלי לדרוך אחד לשני על הרגליים הריקוד המושלם. בפעם הראשונה בהיסטוריה תואר MVP משותף.
רוקי העונה: בגלל הבריאות של אירווינג, שכמעט לא שיחק בעונתו היחידה במכללות; בגלל הסיטואציה של דרק וויליאמס, שמשחק מאחורי הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה; בגלל שלמרוות שלקנת' פריד מדנבר ולקאווי לאונרד מסן אנטוניו יש סקס-אפיל של סוס שחור, ולהמר עליהם עכשיו זה פרובוקציה. בגלל זה קמבה ווקר. הוא השחקן עם הכי הרבה קילר אינסטיקט בדראפט, עם קליעה מושלמת מחצי מרחק, וסיטואציה אידיאלית בשארלוט העלובה, שתתן לו כמה הזדמנויות שיצטרך כדי להוכיח שהוא יכול לחקות, ולו במעט, את קריירת הקולג' שלו.
השחקן המשתפר: בעיניי הפרס מגיע לא לאלו שעברו מבינוניות לרלוונטיות, אלא לאלו שהתפתחו משחקן טוב לשחקן על. בעונה שעברה ג'ון וול היה במרחק בחירת קליעות רעה ומשחק מפוזר משם, וזה בדיוק מה ששנה של התבגרות וצבירת ניסיון משפרים פלאים. וושינגטון העלובה מצדיקה את קיומה בהיותה גן השעשועים הפרטי של וול, שימשיך ללמוד את המשחק ולשדרג את הסטטיסטיקה. לא רחוק היום בו וול יהיה שחקן של 10-20, שתי חטיפות והמון הליכות לקו.
השחקן המאכזב: דרון וויליאמס. גם כאן אני נוטה להתאכזב יותר מאלו שציפיתי מהם להיות הטובים ביותר. הפציעה של ברוק לופז הפכה רשמית את הנטס לחבורת קרקס, המורכבת מרגעים קומיים. כבר בשלהי העונה שעברה דרון הראה מה דעתו על לשחק בקבוצה שבמקום להתקרב לניו יורק ניקס נהפכה לעוד טורנטו רפטורס. וויליאמס עוד ייצא מהברוך, כי הוא שחקן כדורסל אדיר, אבל עד אז ייראה, לפרקים, כגלגולו של בארון דיוויס.
מאמן העונה: הבחירה בפרנק ווגל היא הדרך שלי לקפוץ על העגלה של אינדיאנה. הפרס ניתן לרוב למאמנן של הקבוצות שעושות את השיפור הכי גדול מהעונה שעברה. מכיוון שלאף אחד אין מספיק חוש הומור בשביל להעניק את הפרס לוויני דל נגרו, אינדיאנה היא הבאה בתור. כבר בעונה שעברה הפייסרס השתפרו פלאים לאחר שווגל מונה, והסגל עמוק ועמוס בשחקנים שיכולים לפרוץ העונה. בנוסף, הבית של אינדיאנה הוא החלש בליגה בשנה בה זה משמעותי במיוחד. אם תתברג במקום הרביעי במזרח, מעל אטלנטה, בוסטון או ניו יורק, ווגל יקבל את הפרס.
מוכנים לעונה: מחממים את הפרקט 2011/12