ה-29 בנובמבר הוא תאריך שסמיר נאסרי לא ישכח כל כך מהר, ובטח לא בשל העובדה שזהו התאריך בו החליטה עצרת האו"ם על הקמת מדינה ישראל. הצרפתי בן ה-24, שעבר בקיץ ממנצ'סטר סיטי לארסנל תמורת 23 מיליון ליש"ט, הגיע בחזרה לאצטדיון האמירויות יחד עם קבוצתו החדשה למשחק במסגרת רבע גמר גביע הליגה ו"זכה" לקבלת פנים שלא זכורה הרבה שנים, אפילו לא מימי איצטדיון הייבורי. עשרות אלפים מאוהדי התותחנים, שנחשבים למאופקים מאוד ואפילו חנונים, הגיעו זמן רב לפני המשחק כדי ללוות את נאסרי בקללות, קריאות בוז ורפרטואר שירי נאצה כבר מהחימום.
אין הרבה דברים ציניים, אכזריים וכואבים יותר לשחקן כדורגל מאשר לשמוע את השיר שפעם היה שיר העידוד שלו כשיר נאצה רווי שטנה (saaaaamy nasri שהפך ל-saaaamy your a cunt עוד בימים האחרונים שלו בארסנל). אבל זה וגם השלטים שהונפו נגדו לא היו הכל, מפני שגם על הדשא הוא לא זכה ליותר מדי כבוד, כשאפילו עמנואל פרימפונג הצעיר החליף איתו קללות לאורך כל המשחק, מה שנגמר בתקרית מכוערת ודחיפות בסיום ועימות אלים במנהרה לאחר מכן. תולדה של ציוץ בטוויטר של קשר ארסנל הצעיר, שכתב: "נו באמת ג'ק, בחייך", על הקיר של ג'ק ווילשר, לאחר שזה איחל לנאסרי בהצלחה בדרכו החדשה. נאסרי גם נראה על המגרש בהתאם: מבולבל, חלש וחסר ביטחון, למרות שהיה שותף לניצחון 0:1 ועלייה לחצי הגמר. אחרי המשחק, ארסן ונגר גינה בעדינות מרובה את הקללות כלפי נאסרי. גם הוא הבין שבן ארצו הרוויח את זה ביושר.
אין ספק שסמיר נאסרי, יש יאמרו בצדק מוחלט, קנה לעצמו מקום כאחד השחקנים השנואים ביותר על אוהדי ארסנל אי פעם. אמנם היה כבר רוי קין והעימותים שלו עם פטריק ויירה, שגרמו לו להיות דמות שנואה מאוד ביציעי הייבורי, והיו גם עמנואל אדבאיור ואשלי קול, שעשו פחות או יותר את אותו מהלך כמו נאסרי, אבל אף אחד מהם לא זכה לשנאה כל כך גלויה ובוהקת כמו נאסרי. לא רק שנאסרי איבד מהמוניטין האישי שלו, אלא גם ובעיקר מהמעמד המקצועי שלו כשהפך מהכוכב והפליימייקר הבולט של ארסנל לשחקן ספסל בסיטי, שבעצמה הולכת ונעשית שנואה יותר ויותר בקרב חובבי הכדורגל הבריטים.
השיקול העיקרי: כסף
נאסרי עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות בהתנהלות שלו בכל הקשור לתדמית הציבורית. ניהול המו"מ, ובעיקר מסעות השכנועים שלו ושל נציגיו במטרה לשחררו למנצ'סטר סיטי, הותירו רושם של שחקן שחושב רק על כסף. כזכור, מנצ'סטר יונייטד חשקה בקשר, שחוזהו בצפון לונדון היה אמור להסתיים בקיץ הקרוב, עוד הרבה לפני יריבתה העירונית, והציעה לו סכום של כ-120 אלף ליש"ט לשבוע. כ-30 אלף ליש"ט יותר מהשכר שלו בארסנל, אבל 50 אלף פחות ממה שמנצ'סטר סיטי הסכימה לשלם לו לאחר שכשלה בניסיונותיה לרכוש את אלכסיס סאנצ'ס שהעדיף את ברצלונה.
"הרושם הכללי שנוצר הוא שנאסרי העדיף את סיטי על פני יונייטד וארסנל רק בגלל הכסף", אומר פרשן דיילי מייל ג'ון אדוורדס לוואלה! ספורט, "לא יודע אם לקרוא לאוהדי ארסנל חנונים, אבל אין ספק שיש להם מוניטין של אחד הקהלים השקטים במשחקי הבית. מצד שני, אם הם מאמינים ומבינים שלשחקן אין את האינטרס של המועדון בלב, אלא כל מה שמעניין אותו זה כסף, הם יירדו לו לחיים. אותו דבר היה עם אדבאיור בזמנו".
הטעות השנייה שביצע נאסרי הייתה בראיון הראשון שלו כשחקן מנצ'סטר סיטי, בו אמר שלאוהדי ארסנל חסרה תשוקה. זאת לעומת האוהדים באיסטלנדס, שמלאים התלהבות. לא רק שהוא אמר את זה לפני שרשם אפילו הופעה אחת במדי קבוצתו החדשה, אלא שהצרפתי הבינלאומי אמר את הדברים כמה ימים בלבד לאחר שאוהדי ארסנל עודדו אותו ותמכו בו במה שהיה ברור מראש כמשחקו האחרון בקבוצה, בהפסד 2:0 לליברפול. כמובן שמספר 19 של סיטי מיהר להכחיש את הדברים ואמר שהוציאו אותם מהקשרם, אבל זה כבר היה מעט ומאוחר מדי. הנזק נעשה.
בניגוד לאדבאיור, שלרוב נחשב לפרא אדם, או אשלי קול, שתמיד הצטייר כדמות די מתנשאת, סמיר נאסרי זוכה לדימוי של בחור עדין, רגיש מאוד ובעל בייבי פייס. מה שהפך את השנאה כלפיו למעט מוזרה למי שצופה מהצד. בימים האחרונים, ואולי לקראת המפגש הלוהט מול האקסית, ניסה נאסרי להרגיע את העניינים כשאיחל לקבוצתו לשעבר מזל טוב וכתב: "יום הולדת 125 שמח לארסנל. אני שמח וגאה שיצא לי לשחק בכזה מועדון נהדר, זה היה כבוד עצום מבחינתי". ספק אם זה מה שירגיע את אוהדי ארסנל או ימנע מהם לשיר לו: "reserve, your just a fu*** reserve" מהשנייה הראשונה של המפגש.
המעמד החדש: ספסל
למרות המעבר הנוצץ, הטעון והיקר, נאסרי בינתיים לא זוכה למעמד מיוחד במנצ'סטר סיטי ובקושי מקבל דקות משחק. הצרפתי אפילו לא שותף במחזור האחרון, בו הפסידה סיטי לראשונה העונה 2:1 לצ'לסי. ההתחלה שלו באיסטלנדס דווקא הייתה מצוינת. נאסרי פתח במשחק הבכורה שלו והחזיר עם שלושה בישולים ב-1:5 הענק על טוטנהאם בוויט הארט ליין, אלא שהפיחות במעמדו התרחש בדיוק חודשיים לאחר מכן בהפסד 2:0 לבאיירן מינכן בליגת האלופות, כשאיבוד כדור שלו לחברו לנבחרת צרפת, פרנק ריברי, עלה לקבוצה שלו בשער הראשון של מריו גומז. מאז, הלך והידרדר מעמדו של נאסרי. אותו כוכב צרפתי, שרק לפני שנה היה אחד השחקנים הטובים בפרמיירליג והפליימייקר של קבוצת צמרת, הפך לצל של עצמו וגילה שבסיטי יש שחקן אחר שאוהב את הכדור, שתמיד הולך אליו, וקוראים לו דויד סילבה.
"נאסרי היה חייב לקבל בתחילת העונה החלטה מה חשוב לו יותר - לשחק פחות ולזכות בתארים או להיות שחקן הרכב בקבוצה עם סיכויים פחות גדולים לזכות בתארים. זו החלטה לא קלה ורק הוא יכול לענות ולהסביר למה העדיף לעבור ממעמד של כוכב למעמד של שחקן ספסל וגביע הליגה", אומר אדוורדס, "כל שחקן, ובטח כוכב צעיר בן 24, יגיד שהוא מתוסכל כשהוא לא משחק, אבל כרגע זה נראה שלפחות נאסרי יוכל להתנחם באליפות בסוף העונה".
גם מנג'ר סיטי רוברטו מאנצ'יני התייחס לנסיגה החדה במעמד של נאסרי והודה: "אני חושב שהוא יכול וצריך לעשות הרבה יותר כדי לזכות במקום בהרכב. לפעמים כשאתה עובר קבוצה, יש לך בעיות, אבל אני רוצה שהוא ישחק הרבה יותר טוב ממה שהוא שיחק עד עכשיו כי הוא שחקן ברמה עולמית. מצב הרוח והביטחון שלו לא טובים כי הוא לא שיחק נגד צ'לסי ושיחק רק רבע שעה ב-1:6 על יונייטד. הוא אולי לא מבין את המצב אליו הוא נקלע, אבל לפעמים זה יכול לקרות. דיברתי איתו כבר אחרי המשחק נגד נאפולי בחודש שעבר ואני מקווה שהוא יוכל לשחק ברמה גבוהה יותר".
היעד הבא: ואן פרסי
לזכותו של מאנצ'יני ייאמר שבינתיים הוא מצליח לנהל את הסגל הכי נוצץ ורווי אגו בעולם בצורה כמעט מושלמת (פרט לקרלוס טבס, שאף פעם לא מרוצה מכלום וקולו טורה, שככל הנראה יעזוב בקרוב). אין כמעט מרמור ורוב השחקנים מבינים את מקומם היטב, כשאפילו שחקנים יקרים כמו אדין דז'קו, אדם ג'ונסון, אלכסנדר קולארוב ועוד מחממים את הספסל לפעמים. מה שכן, כלפי חוץ העניינים מתחילים להתחמם ומנצ'סטר סיטי הולכת ונעשית אחת הקבוצות השנואות באנגליה ואפילו מתקרבת ליריבה העירונית במדד הזה. הקריאות "youve got no history" בוקעות מכל יציע במשחק חוץ, בנוסף לקללות, וגם השמחה לאיד לאחר הדחתה של הקבוצה מליגת האלופות לא הייתה מביישת אף מועדון שנוא בעולם.
מי שהתבטא בנושא בחריפות לפני למעלה משנה היה מגן מנצ'סטר יונייטד לשעבר גארי נוויל, שאמר: "גדלתי כאוהד מנצ'סטר יונייטד, ובאותה תקופה ליברפול זכתה בכל התארים, אז ממש שנאתי אותה. אני מניח שזה איזה שהוא רגש קנאה מהילדות שגרם לי לשנוא אותם כל כך. יחד עם זאת, יש לי יותר כבוד אליהם כמועדון מבחינת מסורת והיסטוריה מאשר למועדונים אחרים, שקונים כל מה שזז ושופכים מיליונים על מיליונים. אותם אני ממש שונא היום".
מאנצ'יני עצמו התייחס לאחרונה לשנאה שיוקדת כלפי הקבוצה שלו בכל מגרש באנגליה כשאמר, קצת בגישת "העולם כולו נגדנו" כי הוא שמח ששונאים אותו. "אני מקווה שלא נקבל סימפטיה בשום מקום שנלך אליו", אמר האיטלקי, "כל קבוצה שזוכה בתארים נאלצת להתמודד עם שנאה. יונייטד מקבלת סימפטיה מאוהדי קבוצות אחרות? לא, כי יונייטד תמיד זוכה בהכל. ארסנל הייתה אהודה כשהיא זכתה בכל התארים? ממש לא".
גם נייג'ל דה יונג, דמות לא אהודה בזכות עצמו, סיפר את השינוי בתחושות: "אני מתחיל להרגיש את השנאה אלינו במשחקי החוץ וכולם מחכים שניפול וניכשל. אין ספק שתפסנו את המקום של צ'לסי מלפני כמה שנים. זה הפסיק אצלם כשהם זכו באליפות ויעצור גם אצלנו כשנזכה באליפות".
אין ספק שגם דה יונג וגם מאנצ'יני מיתממים. רבים מאוהדי הפרמיירליג שונאים את סיטי יותר מאשר הם אוהדים את הקבוצות שלהם, כיוון שמדובר בקבוצה בלי מסורת שהפכה לקבוצת צמרת רק בזכות הכסף ולא מתביישת לדבר עם שחקנים תחת חוזה. כך היה בזמנו עם נאסרי, וכך לא מתביישים לדבר שם היום על רובין ואן פרסי. באותה שיטה, צירפה בעבר סיטי גם את קולו טורה, אדבאיור וגאל קלישי מארסנל ועוד רבים ומעולים משאר קבוצות הפרמיירליג (גארת בארי, ג'יימס מילנר, אדם ג'ונסון, ג'וליאן לסקוט ועוד). האם השיטה הזו, שהקימה עליהם כל כך הרבה שונאים, גם תביא אותם לאליפות? יהיה מעניין לבחון איך הקבוצה תקום מההפסד הראשון שלה בליגה כבר מול ארסנל המתאוששת.
כדורגל אנגלי בוואלה! ספורט
רובין ואן פרסי מכוון גבוה לקראת הקרב מול סיטי
אוהדי ארסנל במפגן שהכינו לסמיר נאסרי בגביע הליגה
מה שהתחיל עוד בחימום
