מעושרים? מנצ'סטר סיטי בדרכה של צ'לסי

בקיץ 2008, אחרי ההפסד הכואב בגמר ליגת האלופות למנצ'סטר יונייטד והפרידה מאברהם גרנט, סימנה צ'לסי את רוביניו כיעד המרכזי שלה בחלון ההעברות. רומן אברמוביץ', שהעניק אמצעים כספיים בלתי מוגבלים למאמנים שעבדו אצלו, רצה לספק ללואיז פליפה סקולארי את בקשתו - בן ארצו הברזילאי, אך לראשונה מאז רכש את צ'לסי ב-2003, הובס בשוק ההעברות עם הנשק שלו. משפחת המלוכה מאבו דאבי, שהשתלטה בדיוק על מנצ'סטר סיטי, שמה ידה על הכדורגלן המוכשר והייתה היחידה שהורידה את אברמוביץ' על ארבע. צ'לסי איבדה את מעמדה כקבוצה העשירה בעולם.

מנצ'סטר סיטי קיבלה במהרה את הכינוי "צ'לסי החדשה". תזרים המזומנים הבלתי נגמר שסיפקו שייח' מנסור וחבר מרעיו, חשף עולם חדש לגמרי בפני הקבוצה שעשור קודם לכן עוד בילתה בליגת המשנה. קווי הדמיון היו ברורים. כמו צ'לסי, גם סיטי הציגה מדיניות פזרנית, צירפה שמות גדולים במחירים מופקעים וכיוונה לעבר השתלבות מהירה בין מועדוני העילית באירופה. המהפכה הכחולה בלונדון הובילה לשלוש אליפויות ומקום של קבע בשלבי ההכרעה של ליגת האלופות, אך תהליך המיתוג של צ'לסי לקח כמה שנים טובות.

גם מנצ'סטר סיטי לומדת זאת על בשרה. שם יודעים כי אליפות תרצה את הבעלים וכמובן את האוהדים, אך כדי להפוך למועדון פאר של ממש הם זקוקים לא רק לתארים, אלא גם ליציבות, זהות וייחודיות. הדרך לשם, בעיקר לאחר הכישלון האירופי, עוברת בין היתר בסטמפורד ברידג', שם ההעתק פוגש היום (שני) את המקור.

למרות שנהוג לחשוב כי אברמוביץ' בנה את צ'לסי מן היסוד, לא כך הדבר. האוליגרך הרוסי הגיע לקבוצה שלא סיימה מחוץ לשש הראשונות מאז 1996/7. היא תפסה את המקום הרביעי עם רוד חוליט ב-1997/8, התקדמה לשלישי עם ג'אנלוקה ויאלי שנה לאחר מכן וגם זכתה בארבעה תארים שונים עד שאברמוביץ' השתלט על המועדון ב-2003, אחרי עוד עונה של מקום רביעי, הפעם עם קלאודיו ראניירי. הבסיס של צ'לסי היה מבטיח, היא רק נזקקה לדחיפה (כספית) נוספת כדי להתחיל להילחם על האליפות מדי עונה.

מנצ'סטר סיטי, בניגוד אליה, כלל לא הייתה בפרמיירליג בסוף שנות ה-90. היא חזרה בתחילת המילניום והמיקום הטוב ביותר שלה בליגה הבכירה היה מקום שמיני ב-2004/5 - עונת האליפות הראשונה של צ'לסי בעידן אברמוביץ' וז'וזה מוריניו. סיטי נחשבה לקבוצת יו-יו טיפוסית, כזו שעולה ויורדת מדי כמה שנים. השכנה הרעשנית והלא ממש מוצלחת של מנצ'סטר יונייטד. לכן, נדרשה השקעה כלכלית מרובה מצד משפחת המלוכה מאבו דאבי, שהציבה לה למטרה להפוך את מנצ'סטר סיטי למותג גלובאלי.

זו גם הייתה השאיפה המרכזית של אברמוביץ'. לכן ליגת האלופות כל כך חשובה לו. בתהליך ארוך ומדורג, צ'לסי השתחלה לצמרת המועדונים הגדולים באירופה והפכה לשם פופולארי בעיקר בשוק האסייתי. מוצרים של המועדון נמכרים בסיטונות במזרח הרחוק, וגם מסעות המשחקים בקיץ מסייעים לעבודת המיתוג. בשלב מסוים הבינו שלא חייבים להשיג הכל מהר ועכשיו. יש דברים שדורשים זמן.

לאחרונה אף הצליחה צ'לסי להיכנס לרשימת 50 קבוצות הספורט השוות בעולם של מגזין 'פורבס', שם מנצ'סטר יונייטד מוליכה כבר מספר שנים ברציפות, בעוד סיטי עדיין לא בתמונה. בדירוג 20 המועדונים הממותגים של אופ"א, יונייטד ניצבת גם כן בראש, כאשר צ'לסי במקום השישי וסיטי התקדמה בצורה יפה מהמקום ה-19 למקום ה-11. כיצד זה קרה? חוזי ענק עם ספונסרים, החתמות משמעותיות, גביע ראשון זה 35 שנה ובעיקר העפלה לליגת האלופות היוקרתית. ההדחה המאכזבת בשלב הבתים מעכבת באופן דרמטי את התהליך.

הפן הכלכלי לא משחק תפקיד באכזבה הגדולה מהקמפיין האירופי. הרי גם צ'לסי וגם מנצ'סטר סיטי לא צריכות את ליגת האלופות בגלל הכסף. החשש הגדול באנגליה מהשבוע האחרון, שהסתיים עם נפילתן של שתיים מנציגות הפרמיירליג לליגה האירופית הדחויה, נבע מהפגיעה במוניטין של המועדונים.

הניצחון של צ'לסי על ולנסיה והעפלתה לשמינית הגמר, היוו גם ניצחון של דרך והוכחה נוספת לעוצמה של הקבוצה, שגם בשנים פחות טובות מגיעה לשלבים מתקדמים בליגת האלופות. בכל אחת מהעונות בתקופת אברמוביץ', צ'לסי צלחה את שלב הבתים. היא אף העפילה לארבעה חצאי גמר וכמובן גמר אחד ב-2008. הצעד הנוסף הוא זה שחסר לה כדי לשים את החותמת הרשמית על הצלחת המהפכה.

בתחילת העונה, עוד לפני שהחלה מנצ'סטר סיטי בדהירה המטורפת בליגה, האמין אנדרה וילאש בואש כי לסיטיזנס יש סיכוי טוב לזכות בליגת האלופות כבר בהופעת הבכורה שלהם במפעל. "ברור שהם מועמדים לתואר", טען מאמנה הצעיר של צ'לסי. "הם איחדו בקבוצה אחת כמה מהכישרונות הגדולים בעולם, זה משהו מדהים. זו הצהרה לגבי מה שהם רוצים להשיג, יש להם את כל מה שצריך".

אלא שלא תמיד הכסף מדבר. כמו שנזקקה לשנתיים כדי לשבור את מחסום הטופ 4, סיטי הוגרלה לבית קשה (באיירן מינכן ונאפולי) שמנע ממנה התקדמות בצ'מפיונס ליג. הכישלון האירופי מראה כי המשימה להידמות לצ'לסי לא כזו פשוטה. אפילו הצעד הראשון מסובך.

צ'לסי, שגם כך הייתה חשופה תמיד להקנטות מצד היריבות הבכירות בלונדון, הפכה עם הגעתו של אברמוביץ' למושא שנאתם של אוהדי כל קבוצות הליגה. הרכישות הפומפוזיות ומשכורות העתק ייצגו מבחינת הקהל האנגלי את כל מה שמסואב בכדורגל העולמי. אף אחד לא התלהב מאברמוביץ' ומ"הצעצוע החדש שלו", שפרץ את גבולות מקומות 4-6 והתחרה עם מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וארסנל, במקום עם אברטון ואסטון וילה. עם השנים, ובעיקר עם התארים, כולם התרגלו לנוכחותה של צ'לסי בצמרת הכדורגל האנגלי. הניכור קיים, אם כי במינון נמוך יותר.

מנצ'סטר סיטי ירשה את הבלוז בתור הקבוצה שכולם נהנים לשנוא. עם 30 שחקנים בכירים בסגל והכרזה על הפסדים של כ-197 מיליון ליש"ט שלא מזיזים לאיש במועדון, אף אחד באנגליה, מלבד אוהדי הקבוצה כמובן, לא מעוניין בסיטי כאלופה. "אנחנו מרגישים את השנאה כלפינו בכל מגרש בליגה, בכל משחק חוץ. אף אחד לא רוצה שנצליח", הודה נייג'ל דה יונג, קשרה ההולנדי של מנצ'סטר סיטי, בראיון שהעניק ל'סאן' בקיץ האחרון. "תפסנו את המקום של צ'לסי. במקרה שלהם זה הפסיק ברגע שזכו באליפות. אני מניח שזה יקרה גם אצלנו".

התיעוב כלפי מנצ'סטר סיטי אינו נחלתם הבלעדית של האנגלים. בניגוד לצ'לסי, שהצליחה ליצור יריבות מרה עם ברצלונה בזכות מפגשים חוזרים על כר הדשא, המודל של סיטי שימש שק חבטות ראוי עבור יריבותיה בבית א' של ליגת האלופות עוד לפני שניתנה לה הזדמנות להוכיח את יכולתה.

"אני יכול להבטיח לכם שלעולם לא תראו אצלנו מצב של 30 שחקנים כמו במנצ'סטר סיטי. אין להם שום זהות", הצהיר כריסטיאן נרלינגר, מנהלה המקצועי של באיירן מינכן. אורליו דה לורנטיס, נשיאה של נאפולי, בחר להזהיר את האוהדים כשאמר: "אני חושב ששייח' מנסור רק רצה צעצוע. הוא אמר שהוא לא מעוניין בהצלחה מיידית, אבל אם לא יזכו במשהו משמעותי בקרוב, הוא עשוי לקנות צעצוע אחר".

כאשר מנצ'סטר סיטי התעניינה בג'ון טרי בקיץ 2009, קרלו אנצ'לוטי, אז בימיו הראשונים כמאמן צ'לסי, הבהיר: "אני לא חושב שסיטי מהווה איום כלשהו על מה שאני רוצה לבנות בצ'לסי, הם לא מספיק טובים כדי להחתים את טרי. הוא יהיה הקפטן של צ'לסי לנצח". טרי הוא שחקן בית, בשר מבשרה של צ'לסי, אך לא רק עליו שמרו במועדון.

גם פרנק למפארד ודידייה דרוגבה היו על הכוונת של סיטי ומועדונים בכירים אחרים באירופה, ולא נמכרו. הראשון הגיע לצ'לסי מווסטהאם עוד לפני תקופת אברמוביץ', והשני היה אחד משחקני הרכש הראשונים. יחד עם פטר צ'ך, הם הפכו לשחקנים המזוהים באופן מוחלט עם צ'לסי. בשלב מסוים הבינו שם שאין צורך להשתולל בכל חלון העברות. בין שלל שחקני הרכש, הבלוז יצרו שלד שהיווה את הפנים של המועדון וגם הוביל לתארים. לצידו נעשו ההתאמות הדרושות.

את הלקח הזה מנצ'סטר סיטי לא הפנימה בצורה מלאה. ראשיה כלל לא ניסו לשלב בין הישן לחדש בתחילת הדרך, ושחקני רכש מרכזיים כמו רוביניו, עמנואל אדבאיור וקרלוס טבס התגלו כהשקעה לא משתלמת. האחרון אף שימש כקפטן אף על פי שאיים לעזוב בכל הזדמנות, בהחלטה שהמחישה עד כמה מנצ'סטר סיטי נטולת זהות. בזמן שאוהדי צ'לסי תומכים ללא סייג בקפטן שלהם אחרי כל שערוריה, אוהדי סיטי דרשו את ראשו של טבס כאשר חטא. את הנושא הזה מנסה רוברטו מאנצ'יני לפתור. יש לו שחקני בית שקיבלו תפקידי מפתח (ג'ו הארט, מיקה ריצ'רדס), שחקני רכש שצברו ותק (וינסנט קומפני, פאבלו סבאלטה) והעונה גם כדורגל אטרקטיבי.

אם לצ'לסי היה את הכדורגל המתודי של מוריניו שיצר זהות ייחודית, יכולת הרתעה וממנו מתקשים עדיין שחקני הקבוצה להתנתק, לסיטי יש בשנת ה-110 להיסוודו של המועדון סגנון התקפי שמכוון לאותן מטרות בדיוק. עם רביעיות, חמישיות ושישייה אחת בלתי נשכחת בדרבי, הסיטיזנס ניצבים בלתי מנוצחים בראש טבלת הליגה, עם 48 שערי זכות ב-14 משחקים בלבד. "כולם מפחדים מאיתנו", טען לאחרונה מאנצ'יני. את אותו המשפט בדיוק אמר מוריניו לפני האליפות הראשונה שלו עם צ'לסי.

כדורגל אנגלי בוואלה! ספורט