פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אזגי, איינשטיין ומה שביניהם

        אם מאיר איינשטיין מתמוגג מההתלהמות של פרוספר ברדיו וקופמן ורסקין מנחים את הכנס באילת, מה הפלא שסוגרים את "ספורט הארץ"? פז חסדאי על האלימות בתקשורת הספורט

        מעניין ומשעשע היה לגלות השבוע שמי שהנחו את פאנל "מדוע עיתונות הספורט אינה מוערכת" במסגרת כנס העיתונות באילת, היו ניב רסקין לצד חבר הפאנל רון קופמן. כלומר, שני כוכבי "יציע העיתונות", התוכנית שמנציחה את השיח האלים בספורט הישראלי, הם אלה שניסו לברר מה לא בסדר בתקשורת הספורט. שני הסמלים של התוכנית הצעקנית הזו, שנגועה בלא מעט אינטרסים ושמשתתפיה הם עובדי ההתאחדות ואיגוד הכדורסל, העלו לאוויר שאלות בתמימות ולא היססו לדבר על ערכים ואתיקה. שני הכוכבים של התוכנית שיותר מכל מקדשת גסות רוח, זו שגולת הכותרת שלה בפרומואים זה "שלמה תעזוב ת'יד", הם אלה שברוב חוצפתם מביטים על הנעשה מהצד ותוהים איפה טעינו ומה ניתן לשנות.

        סביר להניח שאם העיתונאי הוותיק והמוערך מאיר איינשטיין היה משתתף בדיון, גם הוא ודאי היה מזדעק על הסטנדרטים הירודים או על התרבות הקלוקלת שהשתלטה על השיח הספורטיבי. אך למרות הדברים המכובדים שוודאי היה אומר בנעימים במהלך הדיון, למרות שגם הוא בוודאי מאוכזב מהתדמית של הספורט ואוהדיו בישראל, כשניתנה השבוע לאיינשטיין ההזדמנות לעצב את תרבות הדיון בספורט ולהשפיע עליה, הוא לא היסס להקדיש 17 דקות שלמות לשיחה עם פרוספר אזגי, יו"ר אשקלון וחבר ההתאחדות שהתעמת עם אלי טביב באירוע אומלל. למעשה, לא רק שאיינשטיין הסכים להעלות את אזגי לשידור ובכלל הסכים לתת לאדם האלים הזה פתחון פה, הוא אף הלהיט אותו, וחמור מזה - נהנה מכל רגע.

        ייאמר לזכות אזגי שהוא לא תמים. הוא יודע לקרוא את המפה. הוא מכיר את הנפשות הפועלות, ובעיקר את דרישות התעשייה. אזגי ידע שאם יענה בצורה בנאלית לשאלות, השיחה עמו תיקטע מהר מאוד בשל חוסר עניין. הוא הבין שככל שהוא יאמר יותר ויותר פעמים את המילה "קוקסינל", כך הוא מבטיח לעצמו יותר זמן אוויר. "איינשטיין, אתה חולה על זה", תיאר זאת אזגי במדויק.

        רגע אירוני במיוחד היה כשדווקא משה פרימו, עוד אדם שלא ידוע בסגנונו המעודן, היה זה שמחה על התוקפנות של אזגי. "פרוספר, לא מתאים הדיבור הזה", אמר פרימו במשלב שלא הולם מדיום כמו רדיו. מי לפני 40 שנה היה מאמין שאנשים עם כזאת עברית קלוקלת יישמעו מעל גלי האתר במדינת ישראל. באמת, לא מתאים הדיבור הזה.

        חשוב לציין שגם רון קופמן, האיש שהתלונן השבוע בכנס העיתונות על הרמה הנמוכה בתקשורת הספורט, גיחך לאורך כל הראיון עם אזגי. מה כל כך מצחיק? כמובן שלא צריך להזכיר שגם בתוכנית של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' חגג פרוספר והתלהם ללא בושה, על אף שלבינוניות של אופירה וברקו כבר התרגלנו, והיא מתקבלת כמובנת מאליה, כמו גזירה שלא ניתן להילחם בה.

        פרוספר אזגי הבעלים של הפועל אשקלון (קובי אליהו)
        יודע לקרוא את המפה. אזגי (צילום: קובי אליהו)

        מוותרים על הלפתן

        הדברים האומללים האלה מגיעים בימים עצובים ומדאיגים, בהם עיתון "הארץ" מחליט לקצץ את מוסף הספורט שלו. על פי הדיווחים, מעתה הוא לא יהיה מוסף נפרד, כיאה לתחום חיים כל כך מרכזי וחשוב, אלא יצורף לעמודי החדשות של העיתון, אי שם מאחורה, באזורי האזוטריה, בין מודעות האבל לביקורת הקונצרטים של הנדלזלץ. מתברר שסקר שנעשה בין קוראי העיתון קבע כי מבין כל המדורים בעיתון, הם היו מוכנים לוותר על מדור הספורט. כמובן שההחלטה הזו של קוראי "הארץ" מנציחה עוד יותר את הדימוי המנותק של העיתון ושל מנוייו, אבל היא בעיקר מקוממת ומדאיגה.

        ראשית, לפני הכל, עולה השאלה: איזה מין סקר מעוות זה? למה להעמיד בפני הקוראים שלך את השאלה הלא הוגנת הזאת – על איזה מדור היית מוותר? אילו היו שואלים סועד בארוחה על איזו מנה הוא היה מוכן לוותר – ראשונה, עיקרית או אחרונה – סביר להניח כי היה מוותר בלב כבד על הלפתן המפנק, אבל האין זו המנה הכי מענגת? ובכלל, איזה מין עיתון יכול להתקיים ללא מדור ספורט ראוי? הרי זה כמו גוף בלי נשמה.

        כמובן שהאכזבה הגדולה מגיעה דווקא מתוך ההערכה הגדולה כלפי עיתון "הארץ". תמיד "הארץ" בלט באיכות שלו ובסגנונו האינטליגנטי והמתון בהשוואה לצהובונים השולטים בשוק, ואם ראשי העיתון הכל כך מכובד הזה מחליטים לוותר על הספורט, הרי שמצבנו מדאיג. אגב, אילו היו שואלים אותי, הייתי מוותר בשמחה על מדור "ספרות ותרבות" של סוף השבוע, על אותם ארבעה עמודים מתנשאים ולא קומוניקטיביים, אבל כאמור, לא שאלו אותי. מבחינתם, ובצדק אולי, יש תרבות, ויש תרבות של עיתון "הארץ". חבל שהם לא מבינים שגם ספורט הוא תרבות, או לפחות יכול להיות מוצר תרבותי איכותי כל עוד מטפלים בו נכון.

        "ספורט הארץ" בהחלט ניסה ללכת לכיוון הזה. הוא לא היה מוסף מושלם, לא תמיד הסכמתי עם שיקולי העריכה שלו, אבל הוא תמיד בלט בניסיונו לטפל בצורה אחרת בספורט, בדרך יותר מעמיקה ופחות מתלהמת, ועם פרופורציות נכונות בין ה"חשוב" לפופולרי. במילים אחרות, אילו "ספורט הארץ" היה תוכנית רדיו, פרוספר אזגי ודאי לא היה זוכה שם ל-17 דקות רצופות של מונולוג אלים.

        אבל העיתונות קורסת, והאנטי עיתונות פורחת, ורק הבידור הזול שורד. לקיצוץ במדור, במיוחד בשבוע כזה, יש משמעות ברורה: רק תוכניות צמאות דם עם מנחים חסרי ערכים, שמתחרות ביניהן על רמת הצעקות ולכלוכים, רק הן יכולות לשרוד. אם תצרח ותתלהם, תזכה לרייטינג ולתהילת העולם. אם תטפל בדברים בצורה שקולה ומעמיקה, יסגרו אותך בשל חוסר עניין לציבור. אלה הדברים שגם רסקין וקופמן ידעו, אבל לא יכלו להגיד.

        האזינו לקמצוץ מהשיחה של אזגי עם איינשטיין

        אוהדים נגד סגירת "ספורט הארץ" בפייסבוק

        רון קופמן (ברני ארדוב)
        אותם לא יסגרו בשל חוסר עניין לציבור. קופמן (צילום: ברני ארדוב)