טים טיבו: יותר מהתערבות אלוהית

פרשני הפוטבול בארצות הברית (וגם כאן, בישראל) מתחלקים בימים אלה לשניים: אלה שנותנים לטים טיבו את הקרדיט על המהפך שדנבר ברונקוס ביצעה העונה (יחד עם קרדיט למשחק ההגנה ומשחק הריצה של וויליס מגאהי), ואלה שמסרבים בכל תוקף לייחס לטיבו כל השפעה, ולו המעטה ביותר, על רצף הניצחונות והווינריות שדבקה בקבוצה. גם אחרי הניצחון 32:35 על מינסוטה, החמישי ברצף של הקבוצה והשישי מתוך שבעה משחקים שטיבו פתח בהם, המצב לא צפוי להיות יותר טוב מבחינתו.

בתחילת השבוע שעבר, אחרי הניצחון הרביעי ברציפות, מסר פרשן הפוטבול הבכיר של ESPN מייקל סמית' לאומה את משנתו לגבי ההשפעה המועטה של טיבו על רצף הניצחונות של קבוצתו. סמית' טען ש"בארבעת המשחקים האחרונים, הסבירות הכוללת לניצחון של דנבר במשחקים הייתה 28%". על מה הוא דיבר? בארצות הברית צמח בשנים האחרונות נתון פופולארי מאד בשם "סבירות לניצחון". כלומר, כשהקבוצה שלך עם או בלי הכדור, עם או בלי יתרון – מה הסבירות שלך לנצח את המשחק באותו הרגע. אם מחברים את הסבירות הכוללת בארבעת המשחקים שדנבר ניצחה נגיע ל-28%, נמוך באופן קיצוני.

אותו סמית' המשיך להציג את המספר הזה כנתון משכנע לעמדתו השלילית על טיבו. אותי, לעומת זאת, הנתון הזה ריתק מכיוון שזה בדיוק המקרה שמשקף את השימוש האמריקני העיוור במספרים, תוך התעלמות בוטה מהמתרחש במציאות והתחמקות מניסיון לנתח את התופעה עצמה. אמנם, הסבירות לניצחון של דנבר הייתה 28% בסך הכולל, אבל היא כן ניצחה את ארבעת המשחקים הללו. במקום להגיע למסקנה הבלתי נמנעת שמדובר בנתון סטטיסטי לקוי שלא מצליח לשקף את המתרחש על המגרש ונכשל בהסבר של מה שאנחנו רואים, סמית' בוחר לומר שהנתון השרירותי הזה מוכיח שטיבו ודנבר הם "מקריים".

מגוחך? אין ספק.

אי אפשר להתווכח עם תוצאות. כשטיבו קיבל את המושכות לידיו, הקבוצה הייתה עם ניצחון בודד מחמישה משחקים. מאז, דנבר עם שישה ניצחונות והפסד בודד. לא מספיק? הנה עוד כמה נתונים בשביל אותם אמריקאים תאבי הסטטיסטיקות. בחמשת המשחקים הראשונים של העונה, דנבר הייתה במקום ה-30 בליגה בהחזקת הכדור (מקום שלישי מהסוף), בששת המשחקים הבאים, לא כולל המשחק במינסוטה, הברונקוס במקום החמישי בקטגוריה הזו. רוצים עוד אחד? בבקשה: לטיבו יש אינטרספשן אחד בלבד מול שבע מסירות לטאצ'דאונים, או 61 השלמות במשחקים בהם פתח. מתנגדיו כמובן יטענו שמי שלא עושה – לא טועה, כשהם מתייחסים בעיקר למספר המסירות המועטות שלו, אבל השורה התחתונה היא שטיבו מצליח עם סגנון המשחק המסוים הזה, בניגוד לכל התחזיות.

כן, ההגנה של דנבר הפכה למצוינת ואין ספק שיש לה חלק אינטגראלי במהפך הזה, אבל טיבו הוא שחקן שכמעט ולא טועה כשהוא נמצא על המגרש. המקטרגים בהישגים של הקוורטרבק הצעיר בוחרים להתעלם מאותה שורה תחתונה ומצדיקים בכך את המוניטין שדבק בהם בעולם כאומה צבועה. להם יש להגיד רק דבר אחד: כיף גדול לראות את טיבו צוחק על כולם כל הדרך אל הפלייאוף.

דודי כפרי מסביר: טים טיבו - סוגיה מורכבת במיוחד