Like
כולנו שאלנו את עצמנו את השאלה הזו לא אחת העונה. לכולנו היתה אותה תשובה: לא. לא ב-2011. לא ייתכן שבעת הזו תוכתר קבוצה לא גדולה כאלופה, כאילו אנחנו עדיין בימים של גד סולמי. זה טוב ויפה לתחילת עונה, לשיפולי הצמרת, לפנטזיות של חורף אבל בקרוב מאוד הכל יתנדף ברוח ונישאר עם מכבי חיפה והפועל תל אביב.
מי שראה את המשחק של מכבי חיפה מול הפועל עכו גילה שלא רק הפרשנים חושבים כך. גם אחרי שבוע של מנוחה ועם מוטיבציה מיוחדת לנצח פעם שנייה ברציפות, מכבי חיפה לא הגיעה עם האנרגיות הנכונות למשחק מול הקבוצה שהיתה מעליה בטבלה. כן, מעליה בטבלה. עכו גם היתה טובה יותר ממכבי חיפה. היא נראתה יותר מאומנת, יותר מאורגנת ולא פחות מסוגלת. היא נכשלה במימוש היתרון הזה רק בגלל שגם היא לא ממש האמינה.
אבל זה גם הסיכוי של עכו, או ליתר דיוק של קבוצות כמו מכבי נתניה ועירוני קרית שמונה. הן יכולות לזכות באליפות בעיקר בגלל שאף אחד לא באמת מוכן לכך. הקבוצות הגדולות רדומות ושאננות, התקשורת שמספרת את הסיפור לא מוכנה כרגיל לחשוב על התרחיש שהיא טועה, והדלת האחורית בדרך לצלחת פרוצה מתמיד. כל התנאים למימושו של הבלתי אפשרי קיימים.
המצב לא הולך להשתנות לגמרי. כל עוד מבול השחקנים הישראלים שמועמדים לצאת לאירופה לא יתמתן, הנגיסה בכוח ההרתעה של מה שנקרא 'הגדולות' תימשך. לקבוצה כמו קרית שמונה שתשמור על הסגל שלה ובתקווה גם על המאמן שלה יש סיכוי חד פעמי לעשות זאת גם בשנים הבאות ולא רק העונה. אבל מי יודע אם הם באמת יישארו והאם זה יהיה שווה משהו בליגה של 14 קבוצות. מי יודע אם הזדמנות כזו בכלל תחזור.
Share
דור מיכה הוא משל מצוין לעונה של מכבי תל אביב: מה שנראה בתחילת הקיץ כמו היהלום הבא הופך עם בוא החורף לפלופ התורן. יותר מדי אנשים מתחילים לפקפק במה שהם חזו אז. אומרים לעצמם שזו היתה פאטה מורגנה, התלהבות של תחילת עונה ותו לא, פריצה של אנדרוג שיכול להצליח רק כשלא סופרים אותו לפני כן אבל במקרה של מיכה לפחות, זה לא נכון: מיכה של קיץ 2011 הוא מיכה של חורף 2011, רק בלי ביטחון. כמו מושיקו לוגסי הנהדר.
מוטי איוניר, האיש שחתום על הרעיון הנהדר שנועד לקדם אותם אבל היום מתקשה ליישם אותו, חייב לזכור: הרבה יותר קל לגדל צעירים כשאין לחץ, הרבה יותר קשה לעשות זאת כשמתחילה הסערה. החילופים המשפילים של דור מיכה בשבועיים האחרונים מלמדים שהוא בכיוון ההפוך גם בתחום הזה. החילופים המשפילים מעידים שגם איוניר התחיל לפקפק במה שהוא ראה בקיץ, שמהפכת הצעירים לא היתה יותר מסיסמא שנועדה לעקר את התקשורת.
לואיס פרננדס השאיר אחריו אימרה נצחית, בדיוק כמו שהמאמן הזר הקודם של הנבחרת, ריצ'רד נילסן, עשה זאת כאשר ניסה לקשור לבלמים את הידיים: פרננדז אמר שהשחקן הישראלי עסוק יותר מדי במה כותבים עליו ומה אומרים עליו. שזה משפיע עמוקות על המשחק שלו ועל זה לעתים הוא מכלה את הביטחון שלו ככדורגלן. אלו דברים שרק מאמן זר שבא מבפנים יכול לחשוף בפנינו. מכבי תל אביב היא דוגמה מצוינת לכך, וההרכב ההתקפי שאיתו עלה איוניר לדרבי היה כל כולו התכתבות עם התקשורת, בדומה למהפכת הצעירים בה נופף קודם לכן. מכאן גם החשש לשלומם של כישרונות אמיתיים כמו דור מיכה.
נכון, המסקנה שעולה מהדרבי היא שאיוניר איבד את מכבי תל אביב כאשר נצמד יותר מדי למהפכת הצעירים ולא זיהה את הרגע שבו שחקנים כמו גל אלברמן רצו להוכיח לו משהו, והצליחו. אחרי הדרבי איוניר קיבל הזדמנות שנייה להפנים את המסר, אבל אסור לו לוותר על העוגנים הצעירים כמו מיכה ולאבד אותם לגמרי. אף ניצחון בגרבג' טיים לא יהיה שווה זאת. מכבי תל אביב חייבת להמשיך לטפח את ארבעת כישרונות המפתח שלה, ועליהם להלביש את הוותיקים שיעזרו יותר. היא חייבת להוכיח לעצמה שהיא למדה משהו מעונות בהן היא הפנתה עורף לצעירים שלה כאשר אלו מעט נתקעו.
Comment
1. בני יהודה היא האכזבה הגדולה של השליש הראשון של העונה. לא כישלון כמו הפועל באר שבע, אבל בהחלט אכזבה. אכזבה, כי בעונה כזו שבה אתה מוצא את אשדוד וקרית שמונה בשלושת המקומות הראשונים אחרי 13 מחזורים, אתה מצפה לראות שם את בני יהודה. קודם כל את בני יהודה, שלא איבדה יותר מדי מכוכביה בקיץ. שמרה על גלאבן, לא מכרה את איינוגבה, קיבלה שחקנים כמו בלילי ושליו מנשה מוברגים טוב יותר לקבוצה, אבל בפועל זה רק התנקם בה. מכל הקבוצות הבינוניות שעשו חיל בעונה שעברה, בני יהודה היא זו שהכי השמינה. זו ששבעה ומלאה. יוסי אבוקסיס התבכיין בחוסר אלגנטיות בסיום ההפסד למכבי פתח תקווה על הרכש שסופק לו בפגרה, אבל לפני כן חסרה העונה לבני יהודה התשוקה. האנרגיה להוכיח. תחושת המיצוי חלחלה ליותר מדי נקודות. הכוכבים שנשארו עייפים מדי לסחוב, וגם המאמן החדש זקוק לעוד השתפשפות עד שיידע להגיב טוב יותר למצב.
יוסי אבוקסיס הוא לא המקור לבעיה, אבל בינתיים הוא בהחלט לא מספק פתרון. בני יהודה שלו מנסה לשחק יותר מדי יפה, יותר מדי מסודר, יותר מדי, איך נאמר אלי גוטמן. עוד מסירה ועוד מסירה, שיטת משחק שבהחלט מייתרת סוליסטים כמו גלבאן. שיטת משחק ששמה דגש על השכל ופחות על הרגש. שיטת משחק שאולי מתאימה יותר לקבוצה גדולה ששולטת יותר באירועים. הגישה המתקדמת של אבוקסיס אמורה היתה ליצור לבני יהודה יותר מצבי הבקעה מאשר שיטת גלבאן של השנים האחרונות, אבל בפועל הקבוצה הפכה צפויה יותר ושקופה מדי. להגנתה של בני יהודה יש לציין שהיא היחידה מבין הפתעות העונה שעברה שאיבדה את המאמן שלה והחליפה אותו בחדש, רק חבל שאת הטירונות הזו אבוקסיס עובר דווקא כאשר לקבוצה יש הזדמנות לצעד נוסף בטבלת הליגה. למזלו, לפחות, את שכר הלימוד הזה הוא לא משלם בקופה של הפועל תל אביב.
2. סופסוף ניצן שירזי והפועל חיפה הפסיקו לשקר אחד לשני. ההצהרה לפני המשחק האחרון מול רמת השרון לפיה שירזי יתפטר אם לא ינצח לימדה רק על חוסר האונים והתוצאה שתגיע אחר כך, אבל הפנייה לטל בנין שהגיע תחתיו מעידה גם על אומץ. על יומרה של קבוצת תחתית שמוכנה ללכת על מאמן צעיר במצבה, ולא רק כדי לספוג את הידע הרחב שספג לאורך הקריירה ולחבק את אחד מבניה המוצלחים של האגודה.
טל בנין יכול לתעל זאת לפתיחת קריירת אימון מוצלחת: הדברים שחווה בכל הקבוצות בהן שיחק, השיעורים שעבר תחת מאמן אירופי כמו לואיס פרננדז, המקצועיות הכמעט מטורפת שלו כספורטאי ענק לכל אלו יש מה לומר לכישרונות של יואב כץ והמערכת שהוא מנהל. ובלבד, שבנין ישכיל להפשיל שרוולים.
בנין תמיד סלד מהזוהמה שיש בכדורגל הישראלי, הוא יכול היה להיעלם לתקופה ארוכה רק כי נמאס לו, אבל כמאמן של קבוצת תחתית הוא צריך לצלול לתוך הזוהמה הזו. להתעמת איתה. להתחבק איתה. לחייך אליה. לחנך אותה. מחכים לו קרבות עם חברי הנהלה שחלקם נראים יותר כמו עסקנים, מחכים לו ילדי סוררים שזקוקים לשיחת עידוד/נזיפה בחצות הלילה. אם בנין באמת מוכן לכך, הוא יוכל לפרוח בהפועל חיפה. אבל גם להיפך.
המחזור הבא: הפועל תל אביב מכבי חיפה
אין ספק כי הסיבה המרכזית להתקדמות של אלרואי כהן בהפועל תל אביב היא זמן. ניסיון. טווח התאקלמות חיוני וידע שרכש דרך חצי העונה הראשונה שלו באדום. אבל עכשיו גם מותר לתהות: האם זה היה קורה גם תחת אלי גוטמן. האם השיטה המופלאה של המאמן הנהדר לא היתה סכמטית מדי בשביל כישרון שעדיין משחק קצת כמו בשכונה. האם לגוטמן היתה את היכולת הנפשית להשתנות שוב בשביל עוד שחקן מסוגו, כדי ליצור את השדה המתאים להצלחה של דריבליסט נלהב כאלרואי כהן?
עצם השאלה היא בעצם הספק בכך. בואו של קשטן ודאי טרף מחדש את הקלפים עבור כהן. למרות שיטת משחק יותר הגנתית, יש בה יותר מקום לשחקנים מסוגו. למרות שגם גוטמן חשק בכהן בינואר שעבר, רק תזוזה בעמדת המאמן היתה יכולה לשנות את המצב באמת לטובתו של הקשר. התוצאה של המהפך היא לא ממש גילי ורמוט, אבל בהחלט מספיקה כדי ליצור נשק יעיל בליגה המצחיקה הזו ולנצח את מכבי חיפה, וכך גם לברוח לגמרי לשתי היריבות הגדולות שלך בצמרת כבר בשלב כזה של העונה.
