תומאס הורס באינדיאנה, נלסון ממשיך לבנות בדאלאס

אחרי שגמר להרוס את טורונטו, אחרי שעזר להפיץ את התודעה שעדיף שלא יהיו בליגה ילדים מתחת לגיל עשרים (כשהוא מדחיק את עברו), ואחרי שחיסל את ליגת ה-CBA, החליט אייזיאה תומאס להוכיח שיש ב-NBA אנשים המסוגלים לבלתי יאמן - קבלת החלטות יותר גרועות מאלו של הנהלת הבולס.

לארי בירד השאיר לתומאס קבוצה מושלמת לפני שנתיים: קבוצה שהגיעה לגמר הפלייאוף, ששתי הבחירות האחרונות שלה בדראפט היו שני צעירים הישר מהתיכון, ושהצליחה לעשות חילופי משמרות שקטים. רג'י מילר היה עדיין הכוכב, אבל ג'יילן רוז היה כבר מסומן, טראביס בסט הוכיח שהוא יכול להחליף את מרק ג'קסון, ואוסטין קרושיר היה אמור להיות הצלע השניה, התומכת לרוז. המהלך הראשון של תומאס היה גאוני: הוא שיחרר את דייל דייויס והביא את ג'רמיין אוניל. מאז, תומאס מצוי בתהליך הרס, בשבוע שעבר הוא הגיע לשיא.

לאיזייה תומאס יש תסביך כוכבות: הוא דאג להעיף את אדריאן דנטלי מדטרויט, הוא תיעב את ג'ורדן וכמאמן, הוא חיסל את רוז וקרושיר. תתעלמו מחוסר הלויאליות שהוא גילה כלפי רוז (שהיה אמור להיות הרכז של אינדיאנה ביחד עם בסט), רוז היה עדיין אמור להיות אבן הפינה שסביבה תיבנה אינדיאנה החדשה. הוא היה הכוכב הראשי בקבוצה שהפסידה בשישה משחקים לליקרס. קשה לחשוב על קרדיט יותר נכבד מזה. תומאס החליט לטפח את בנדר, הרינגטון ואוניל (שלושה שחקנים שהיו מתחילים כעת את דרכם בליגה אם תוכניתו הנבזית של תומאס בקשר לגיל מינימום היתה יוצאת לפועל). בדרך הוא העלים את רוז וקרושיר.

ההעברה של רוז ובסט לשיקגו בשבוע שעבר היא רווח נקי לבולס. לאינדיאנה אין עכשיו מוציא לפועל עיקרי. רג'י מילר כבר לא כל כך יכול וגם בשיאו הוא היה שחקן שצריך שיעבדו בשבילו. תומאס ויתר בקלות על המיס-מאץ' הכי טוב שהיה לו וקיבל בתמורה את רון ארטסט ורון מרסר - הראשון הוא בעיקר שחקן הגנתי, השני הוכיח שהוא יכול להיעלם אפילו בשיקגו. שיקגו, לעומת זאת, התחילה את הבניה שלה בהעברה הזו. עם רוז ובסט היא יכולה להתחיל ולטפח את שני הילדים שהיא בחרה בדראפט השנה. רוז גם ינצח בשבילה כמה משחקים ויכול להפוך אותה ליותר אטקרטיבית עבור שחקנים חופשיים.

העסקה בין בוסטון לפיניקס מלמדת שני דברים. פיניקס הפכה לבית הקברות המודרני של ה-NBA, ואילו בוסטון עיכלה לחלוטין שיתרון הביתיות בחוף המזרחי יהיה הדבר הקובע בפלייאוף והוא אכן יכול להיות שלה. רודני רוג'רס וטוני דלק הם שני שחקנים שכבר טעמו פלייאוף ושניהם נותנים לבוסטון עוד שתי אופציות קליעה (והססנות של היריב מלהקיף את פירס ואנטואן ווקר בשומרים).

העסקה החשובה ביותר, כמובן, התרחשה בין דנבר לדאלאס. דנבר לא רלבנטית לענייננו, דאלאס הביאה את לפראנץ וואן אקסל (ואסור להתעלם מעבדול ווהד ואייברי ג'ונסון) כדי להתחרות בסקרמנטו, לא בלייקרס.

דאלאס וסקרמנטו חשות שהלייקרס פגיעים, בעיקר עם התעלומה שאופפת את הבוהן של שאקיל. אחת מהן תפגש בה, כנראה, כבר בסיבוב השני. בסדרה של שבעה משחקים הסיכוי לנצח את הלייקרס הופך למינימלי. המינימליות מתאדה אם לאחת משתי הקבוצות הללו לא יהיה יתרון ביתיות. ארבעת השחקנים החדשים הובאו לדאלאס בכדי להסתער על המקום הראשון או לפחות להבטיח חזקה על המקום השני בבית.

במבט רחוק יותר, העסקה הזו היתה יכולה להתבצע רק על ידי דון נלסון (ועם גיבוי כספי של מרק קיובן). נלסון יכול עכשיו לשחק עם הסגל שלו (הכי עמוק בליגה) בכל וריאציה שתעלה במוח הגאוני שלו: ג'ונסון רכז, נאש וואן אקסל קלעים. או שלושה שחקנים של 2.10 וצפונה (נוביצקי, וואנג ולפראנץ), שקולעים שלשות כמו גארדים. עם ההגנה האיזורית, דאלאס התקרבה לאליפות בשבוע שעבר וגם הפכה את מייקל פינלי לשחקן כמעט מיותר.

הדיבורים על מי יהיה ה-MVP מקבלים קצב, וכמעט כולם הולכים על ג'ייסון קיד. האמת שמגיע לו, אבל אסור להתעלם מהעובדה שקיד הוא אפילו לא הרכז הכי טוב בליגה. התואר הזה הולך בקלות לאנדרה מילר מקליבלנד. חוץ מאחוזי השלשות והריבאונדים, מילר עולה על קיד בכל קטגוריה. הוא מוסר אסיסט אחד יותר למשחק בקבוצה שקולעת ארבע נקודות בממוצע פחות מניו ג'רזי, ובניגוד לקיד (שמוקף בשלושה שחקנים שנבחרו מאוד גבוה בדראפט), מילר משחק עם אף אחד. ביחד עם בן וואלאס מדטרויט, מילר הוא הכוכב הכי שחור בליגה.

וסאגת אנ.בי.סי לא נגמרת: אחרי שהשתחררנו מעולו האולפני של פי.ג'יי קרליסימו (שנשלח להיות פרשן בצוותא עם ביל וולטון המתלהם), הקימה הרשת צוות חדש, שאחד מחבריו היה ג'ייסון וויליאמס. אף אחד שם לא טרח לקרוא את הספר של וויליאמס בו הוא מודה שפעם כמעט וירה בביתו בווין שרבט, כוכב הפוטבול של הג'טס.