ההיסטוריה, ההחלטה, השביתה, ג'ורדן. לברון ג'יימס מדבר

ליגת ה-NBA עשויה להתבטל העונה, אבל לשמוע את לברון ג'יימס מדבר זה תמיד מעניין. אחד הכוכבים הגדולים של הליגה, וללא ספק הכדורסלן הכי מדובר בעונה שעברה, התראיין באנגליה בעת הביקור שלו בליברפול, והתייחס לשביתה בליגה, להשוואות לגדולים מכולם, לעזיבה את קליבלנד וגם לרכישה של אחוזים בליברפול.

על ההפסד לדאלאס בגמר ה-NBA: "רק עכשיו הצלחתי להתגבר על זה. זה נשאר איתי הרבה מאוד חודשים, אבל אני מרגיש שזה עשה אותי שחקן טוב יותר. פגשנו קבוצה מצוינת, והרבה אנשים לא נתנו לה את הקרדיט שהגיע לה. דיברו הרבה עלינו, אבל שכחו שיש לדאלאס שני שחקני היכל התהילה, נוביצקי וקיד".

על הביקורת עליו: "תמיד קשה לקרוא עליך כאלה דברים, כשאתה שומע שאומרים עליך דברים שליליים כאילו אתה אנוכי ולא משחק בדרך הנכונה. אבל אני תמיד שיחקתי רק בשביל דבר אחד - בשביל הקבוצה".

על ה"החלטה" המפורסמת: "אין ספק שיכולתי לעשות את זה בצורה אחרת, לפחות בכל הנוגע לשידור בטלוויזיה והבילד אפ שנעשה לפני כן. זה פגע בהרבה אנשים, והתנצלתי על זה. מצד שני, אסור לפחד ממה שאתה מרגיש. עשיתי את זה גם מתוך מחשבה על כל הילדים שירוויחו מהמהלך הזה".

על התגובות נגדו בקליבלנד: "אני לא חושב שהייתי צריך להצדיק את ההחלטה שלי. אני חושב שמה שדן גילברט אמר עליי היה מתוך כעס. אני לא לוקח את זה אישית. כספורטאי מקצוען, אומרים עליך הרבה דברים, אבל אני חייב להמשיך קדימה ולהשיג את המטרות שלי".

על הטענות נגדו שהוא הצטרף ליריבים שלו כדי לזכות בתואר: "אהממ... אני חושב שכשמג'יק ג'ונסון נבחר בדראפט היה לו את עבדול ג'באר בלייקרס, ושהקבוצה נבנתה היה לו גם את ג'יימס וורתי ואת בוב מקאדו... היו לו ארבעה שחקני היכל התהילה. וגם ג'ורדן עבר לא מעט קשיים עד ששיקגו צירפה את סקוטי פיפן, ואחר כך את הוראס גראנט, עוד שחקן מצוין, ואחר כך גם את דניס רודמן, שגם הוא שחקן היכל התהילה. וללארי בירד היה את קווין מקהייל, רוברט פאריש ודני איינג', ואחר כך הסלטיקס צירפו את ביל וולטון. כך שאני מכיר את ההיסטוריה של המשחק. אף פעם שחקן בודד לא הצליח לעשות את זה לבד".

על ליברפול, שבה התארח לאחרונה והוא מחזיק מניות בעלות שלה: "זו קבוצה מדהימה. מדהים היה לגלות כמה מלאי תשוקה האוהדים ועד כמה הם נאמנים. הייתי באנפילד, והתרגשתי מאוד מהעוצמה ומההיסטוריה של המועדון. יש לקבוצה הזאת 19 אליפויות (למעשה יש לה 18), וזה נהדר לקרוא על המלך קני דלגליש ועל סטיבן ג'רארד, שגדל כילד בעיר והפך לקפטן של הקבוצה האהובה שלו. ניסיתי גם לשוחח עם דלגליש, אבל לא הצלחתי להבין ממנו הרבה בגלל המבטא".

על השביתה: "אני זוכר שב-1999, כשהייתי רק תלמיד תיכון, כמה התגעגעתי למשחק בזמן השביתה. זה מאוד מאוד קשה בלי כדורסל. זה נושא רגיש, אבל אני אופטימי. שני הצדדים יודעים כמה המשחק חשוב, ואנחנו יודעים שאסור לאכזב את האוהדים. אף אחד לא רוצה קרב ארוך".

התמלול המלא של הראיון ב"גארדיאן"