הקבוצות עם הקהל הכי קטן בעולם

כשבלקפול חזרה לפני שנה וחצי לליגה הבכירה באנגליה לראשונה מאז 1971, אחרי שעלתה ארבע ליגות בעזרת משחקי הפלייאוף, היא נראתה כמו טעות במכונה המשומנת שנקראת הפרמיירליג. הכתומים ממערב לנקשייר התגאו בהיסטוריה נאה בצמרת הכדורגל האנגלי, שכוללת אפילו זכייה בגביע ב-1953, אבל עם תקציב של קבוצת צ'מפיונשיפ, אצטדיון של 16,220 מקומות, יריבות עם קבוצות כמו פרסטון נורת' אנד ואוהדים שנראו כאילו נשלפו גם הם הישר משנות השבעים, הם לא הצליחו להחזיק מעמד בליגה הכי נוצצת באירופה וירדו ליגה אחרי עונה אחת בלבד

חטאפה רשמה בשנים האחרונות כמה הישגים מרשימים יחסית לקבוצה מפרבר קטן של מדריד, העפילה פעמיים לגמר הגביע הספרדי, הגיעה עד לליגה האירופית והתהדרה במאמנים מפורסמים כמו ברנד שוסטר ומיכאל לאודרופ, אבל בתחום הקהל אפילו ראיו וייקאנו עדיין גוברת עליה במשיכת הפירורים שהשאירו ריאל ואתלטיקו בבירה הספרדית. בניסיון נואש להגדיל את בסיס האוהדים פצחה הקיץ הנהלת הקבוצה בקמפיין הקורא לכל אוהד חטאפה לגשת מיידית לבנק הזרע ולתרום "כמה שיותר", בתקווה למלא את אצטדיון אלפונסו פרס בדורות הבאים ואולי גם לגייס כמה אוהדים חדשים בעזרת הסרטון המשעשע

אחרי 75 שנים בליגות הנמוכות אוקזר עלתה לליג 1 ב-1980, ולמרות שהתברגה בהדרגה בין קבוצות העילית בצרפת, זכתה באליפות ב-1996, צירפה עוד ארבעה גביעים וראתה שמות כמו אריק קאנטונה, לורן בלאן וג'יבריל סיסה לובשים את מדיה, היא לא הצליחה להשכיח את תדמית הקבוצה הקטנה. לאורך כל שנותיו של המאמן הנצחי גי רו ליווה את אוקזר קהל נאמן אך קטן באופן מסורתי, ועל אף שבעונות האחרונות נרשמת עלייה קבועה במספר הצופים במשחקיה, הקבוצה הנוכחית של בן שהר עדיין לא יכולה להרגיש גדולה עם כל כך הרבה קרחות ביציעים

שמונה שנים בלבד אחרי שדשדשה בליגה החמישית בגרמניה טיפסה לפני שנתיים הופנהיים עד לבונדסליגה, שם מילאה מהרגע הראשון את אצטדיונה החדש בכמעט 30 אלף צופים בכל משחק. אלא שהנתון הזה נראה מצחיק בהתחשב בעובדה שהופנהיים היא עיירה פצפונת בה מתגוררים 3,300 תושבים, כך שיותר מ-95% מהאוהדים לא גדלו על ברכי המסורת של המועדון שהוקם ב-1899, אלא פשוט קפצו על עגלת ההצלחה שהושגה באדיבות הארנק הפתוח של דיטמר הופ, וניצלו את ההזדמנות לראות כמה משחקי בונדסליגה

גם קייבו מגיעה מפרבר קטן של ורונה עם 2,800 תושבים, אבל למרות שתקעה יתד בסריה A מאז שג'יג'י דל נרי הצעיד אותה לעלייה היסטורית ב-2002, היא לא מושכת את האלפים מהאיזור למשחקיה. ברזומה של החמורים המעופפים מופיעות כמה עונות מפתיעות בצמרת ואפילו השתתפות במוקדמות ליגת האלופות (בעקבות הדחתן של כל מוליכות הטבלה אחרי שערוריית הקלצ'יופלי), אבל חובבי הכדורגל בעיר שומרים אמונים להלאס ורונה. הג'יאלובלו מדשדשים בסריה B כבר למעלה מעשור אך ממשיכים להתייחס לקייבו נטולת ההיסטוריה כאל האחות החורגת של העיר

בבואנוס איירס והסביבה לא חסרות קבוצות, וכשארסנאל הוקמה ב-1957 על ידי האחים חוליו והקטור גרונדונה היא לא התיימרה לקרוא תיגר על שכנותיה מאווז'אנדה, אינדפנדטיינטה וראסינג קלוב, שצבעי התכלת והאדום שלהן נבחרו להרכיב את מדיה של הקבוצה החדשה. רק ב-2002 זכה אצטדיון "הגשר", או בשמו הרשמי "אצטדיון חוליו גרונדונה" על שם מי שהפך עם השנים ליו"ר ההתאחדות הכל יכול, לארח לראשונה משחק בליגה הבכירה, וגם אחרי הזכייה בגביע סוד אמריקה ב-2007 לא שינתה את האווירה המשפחתית סביב המועדון עם הקהל הכי קטן בארגנטינה. מישהו אמר לוזוניה?

לפעמים אפילו זכייה באליפות לא מצליחה להגדיל את בסיס האוהדים של הקבוצה, כפי שהוכיחה פלורידה מארלינס, שזכתה פעמיים בוורלד סיריס, ב-1997 וב-2003. גם האליפויות המפתיעות הותירו את האצטדיון במיאמי חצי ריק במרבית משחקיה, ובשנים האחרונות החלו גם כוכבי הקבוצה להתייאש מהאווירה הקודרת ועזבו בזה אחרי זה. המועדון צלל במהירות לתחתית הטבלה, ואחרי שבאוגוסט רשמו המארלינס שיא שלילי של 347 צופים במשחק, החליטה ההנהלה להחליף את שם המועדון ל-"מיאמי מארלינס" כדי להגביר את הזהות עם העיר, בתקווה שהאצטדיון החדש אליו יעברו בשנה הבאה לא יישאר מיותם לחלוטין

עם כל הביקורת על אוהדי הצלחות והחשיבות של תמיכה בקבוצה שלך גם בזמנים קשים, יש מקרים בהם הבושה כל כך גדולה עד שאי אפשר להאשים את הקהל שנוטש. אייאקס לאסנמאה, קבוצה קטנה וסימפטית ממזרח טאלין שהתגאתה רק אשתקד במקום השלישי בליגה האסטונית, והייתה חברה קבועה בחלק העליון של הטבלה מאז עלייתה לליגה הבכירה ב-2003, סיימה לפני שבועיים את העונה במקום האחרון עם ארבע נקודות ב-36 מחזורים, יחס שערים של 192:11, וממוצע של פחות מ-55 צופים אמיצים שלא חששו להיחשף בציבור כאוהדי הקבוצה