החורף כאן: חוויות הספורט המושלמות

ידוע שהחורף מביא איתו את החשק להתאהבויות חדשות. מבלי להישמע שוביניסטיים, אצל הנשים זה בדרך כלל מתבטא בחיפוש אחר בן זוג חדש שיחמם את המיטה בלילות הגשומים. אצל אוהבי הספורט מדובר במשהו אחר לגמרי. בגדול, קוראים לזה "עונת החורף", אבל היא מתפזרת לכמה כיוונים. יש כאלה שחוזרים לאהבות הישנות שלהם, ויודעים שדווקא בעונה הקרה אי אפשר לכבות את האש; יש את אלו שמנצלים את החורף כדי להפוך לספורטאים, ויש גם כאלה שלא יכולים להתעלם מהחשיפה לאהבות חדשות, שגם אותן מביא החורף הקסום.

גם אנחנו לא יכלנו להתכחש לגשמים שתקפו אותנו בימים האחרונים, וניסינו לבדוק איך זה מתקשר לספורט, כאשר ברוב המקרים מדובר בספורט הכורסא והמושב המחומם - אבל לא רק.

בימים עברו, המערכון הידוע של אורי זוהר שחיכה עם בנו לשידור של מנצ'סטר יונייטד נגד ליברפול וקיבל את האופרה "לה מרמור", הספיק בהחלט כדי ללמד אותנו להעריך את הצפייה בכדורגל האנגלי. כיום, בעידן שבו אפשר לצפות בכל משחק - צריך לעשות קצת יותר כדי להרוויח את ההערכה של הדור הבא וגם את קירוב הלבבות בין אב לבנו. ברור שרוב האנשים שאוהבים כדורגל יצפו בשמחה בשידורי הפרמיירליג, אבל עדיין יש הבדל בין ליהנות מכדורגל לבין לא לצחוק ממערכון ה"לה מרמור" כי הוא עצוב מדי.

כל חובב כדורגל שנולד לו בן, חושש עוד לפני הברית מהסיכוי שהפעוט הזעיר הזה יהפוך לאוהד של קבוצה אחרת. באותה נשימה, ואף אחד לא יכחיש זאת, הוא גם חושב על טיול בר המצווה שיהיה משותף רק לשניהם. הטיול שייצא לדרך מתל אביב ללונדון ב-23 לדצמבר בעוד 13 שנים ויכלול שבוע של צפייה יומיומית בדבר האמיתי, ובמגרשים עצמם. מצויידים במעילים וצעיפים הם יפקדו את היציעים הקפואים של סטמפורד ברידג', אולד טראפורד, איצטדיון האמירויות ועוד מגרש קטן בפרברי לונדון כדי לסמן V על משחק בליגה הרביעית. אנשים שאוהבים כדורגל לא יכולים לדמיין שילוב מנצח יותר בין הספורט האהוב עליהם לחורף וליחסי אב ובנו.

במערכון המפורסם שלו "בייסבול לעומת פוטבול", אמר הקומיקאי ג'ורג' קרלין: "בבייסבול, אם יורד קצת גשם, אתה אומר 'אני לא יוצא החוצה, מטפטף עכשיו'. פוטבול אתה משחק בכל סוג של מזג אוויר: גשם, שלג, בוץ. לא יכול לראות את המשחק, לא יודע אם יש בכלל משחק, בוץ בכל מקום ואי אפשר לקרוא את המספרים על החולצות. קשה להמשיך ככה".

בעצם, זהו ההבדל הגדול לא רק בין פוטבול לבייסבול, אלא בין פוטבול לשאר ענפי הספורט הקבוצתיים. נכון שגם כדורגל משחקים בגשם ובשלג, אבל משחק כדורגל מתבטל בגלל תנאי מגרש קשים. בפוטבול, זה קורה לעתים נדירות במיוחד וגם אז, כפי שאירע בפילדלפיה בשנה שעברה, הסיבה היא מניעת דרכי הגישה של אוהדים למגרש, לא המשחק עצמו.

פוטבול חורפי הוא חוויה יוצאת דופן, בעיקר במגרש אבל גם מול הטלוויזיה. בעוד בימים כתיקונם אנו מקווים למשחק מושלם ונטול טעויות מצד המקצוענים, במקרה הזה הציפייה הפוכה: כמה שיותר שגיאות, כמה שיותר דרמות, השמטות כדורים והחלקות שנגרמות כתוצאה ממגרש חלקלק ומשרירים כואבים. משחקי פוטבול בחורף, במיוחד בשלג, תמיד סיפקו אין ספור רגעים בלתי נשכחים ומהלכים שנכנסו להיסטוריה, אבל סימלו הרבה יותר מזה – הם הבדילו בין ילדים וגברים, בין אלופות למתיימרות בכאילו. עונת הפוטבול קצרה במיוחד, מספטמבר עד פברואר, אולם יש כאלה שעבורם היא נפתחת בכלל רק בנובמבר. אז, כשהמגרשים הופכים ללבנים, מתחילה המלחמה האמיתית.

מכבי תל אביב משחקת כדורסל בחורף ביד אליהו - זה כנראה אירוע הספורט המזוהה ביותר עם העונה הזאת עבור הישראלים. כיום קשה להעריך עבור איזה נתח מהאוכלוסיה ערבי חמישי ה"חורפיים" הם עדיין מכביסטים. פעם זה היה ברור. הטירוף היה מתחיל בסביבות השעה 16:00. מי שהיה פוקד את יד אליהו באופן קבוע חווה לא מעט ערבים שכללו מבול, רעמים וברקים, והליכה מתחנת האוטובוס או החניון הסמוך עם מעיל ומטריה אל שערי הכניסה של ההיכל. רגע הכניסה היה משתווה לרגע הכניסה לסאונה באלפים האוסטריים עם שרירים מכווצים אחרי נפילות סקי (ולזה נגיע בהמשך). לפתע הכל הפך להיות חם, צפוץ, אפילו מעושן. בקיצור, ידעת שהגעת למקום הנכון וידעת שהוא חמים ובטוח לשעתיים-שלוש הקרובות, בתנאי שמכבי תל אביב לא תפסיד כמובן.

אווירת ה"מכביזם" התפשטה אז, ועדיין היום (באופן חלקי) לכל בית בארץ. המתעניינים היו תופסים מקום על הספה בסלון שעתיים לפני המשחק, ולעיתים סדר הישיבה במשחקים של מכבי תל אביב היו גורמים ללא מעט מריבות משפחתיות - אחרי הכל, פיג'מות הפוטר ושמיכות הפוך תפסו חלק נכבד על הספה. הפחות מתעניינים (או הפחות מתעניינות) היו עוסקים בקילוף התפוזים והכנת הפיצוחים לחובבי הכדורסל ש"יצאו לקרב חשוב" מול המרקע ויחזרו למציאות באיזור השעה 22:45. ואוי ואבוי לילד שיצפה עם אבא שלו במכבי תל אביב מפסידה בחמישי בערב, ויחזור אליו ביום שישי אחרי בית הספר עם התעודה הלא מחמיאה של השליש הראשון (מניסיון אישי: לא נעים).

כמו שהבנו בסעיפים הקודמים, הקשר בין צפייה בספורט למזג אוויר חורפי הוא הדוק במיוחד, אבל מה קורה ב"שעות המתות" של חובבי הספורט במדינה כמו ישראל? מדובר בעיקר בשבת בבוקר גשום במיוחד שמנטרל משפחות שלמות מכל פעילות מחוץ לבית. בדיוק בשביל זה קיים בממיר ערוץ "יורוספורט" - הזירה הטובה בעולם לחובבי ספורט השלג, ולאלה שמוכנים להיפתח לרעיונות חדשים.

הרבה אנשים מתקשים לצפות בענפי ספורט שהם לא מבינים בהם, או שלא התנסו בהם בעצמם. זו הסיבה שלתחרויות סקי יש רייטינג נמוך בארץ וקהל היעד הוא בעיקר חובבי שלג או ילידי מדינות קרות שנזכרים בימים בהם החליקו לבית הספר בבקרים הלבנים. ובכל זאת, בכל פעם שאני מרותק למרקע וצופה בגלישה במורד, קפיצות סקי וביאתלון - אני מתקשה להבין איך "הרוב השפוי" עדיין לא גילה את היופי והמתח שבתחרויות האלו. מבחינתי, אין דרך טובה מזו להעביר שבת חורפית ולדמיין שהטמפרטורות בחוץ קרות בעשר מעלות ושאני בתוך בקתת עץ באלפים האוסטרים, עם כוסית וויסקי ביד ואחרי סשן מוצלח של גלישה.

אחרי הכל, לא צריך לדעת יותר מדי כדי ליהנות מתחרות סקי אלפיני שבה המנצח הוא זה שקבע את הזמן המהיר ביותר ולא התרסק, לא צריך להיות רחב-אופקים כדי ליהנות מהאווירודינמיות הנהדרת בקפיצות הסקי, ואפילו את החוקים המסובכים של הביאתלון אפשר ללמוד בתוך דקות בזכות הפרשנים הנהדרים של יורוספורט. הלובן המדהים הזה באתרי הסקי האירופיים והאמריקאים מסמל סוג של טוהר ששייך רק לספורט החורף, ומי שיסכים לתת מעצמו כדי להפתח לזה, יגלה עולם חדש ומדהים של ספורט שעושה את החורף מול המרקע ב"שעות המתות".

לא מעט אנשים בוחרים לנצל את החורף כדי לפתוח בשגרת אימונים ספורטיבית כלשהי, בעיקר כדי להיראות טוב עם הבגדים של הקיץ הבא. הבעיה היא שחורף גשום במיוחד הורס הרבה תכניות, ואם מישהו חשב להתחיל להיות רץ למרחקים ארוכים או רוכב אופניים, הרי שבהרבה מקרים הוא מוצא את עצמו מרותק לבית. חדר הכושר תמיד היה אופציה, אבל מאז ומתמיד היה קשה להתרגל אליו. וזה משאיר לנו את השחיה, וכשיש בריכות מחוממות אין שום סיבה שהיא לא תוכתר כפעילות הספורטיבית העממית מספר 1 של החורף.

לא סתם הירושלמים טובים בשחיה בארץ, וכך גם הבריטים, ההולנדים, הגרמנים והסקנדינבים. במקומות קרים עם ים קפוא או בלי ים בכלל, בריכות השחיה הפכו ליעדים אטרקטיביים במיוחד והצמיחו כמה מהשחיינים הטובים בעולם. כשבוחנים את האופציות לפעילות גופנית בחורף, השחיה היא פגיעה בול. אף פעם לא יהיה מגרש רטוב או בוצי, אנחנו נכנסים אל המים ולא הם אלינו, ואם יש מזל ובריכה טובה ושקופה - אפשר לשחות ולראות תוך כדי את הגשם או הברד. בצורה הזאת, השילוב בין ה"היי" שהמוח מקבל בזכות הפעילות הגופנית למה שהעיניים רואות הופך למנצח.