בתחילת מאי 2009 גברה מנצ'סטר יונייטד 1:3 על ארסנל באצטדיון האמירויות והשלימה עלייה לגמר ליגת האלופות. בדקה ה-11 התנהל כריסטיאנו רונאלדו עם הכדור כ-40 מטר משערו של מנואל אלמוניה והוכשל על ידי רובין ואן פרסי, רגע לפני שהוא מנצל את הבינוניות של השוער הספרדי וקובע 0:2. למרות שהמצלמות הוכיחו מעבר לכל צל של ספק שההולנדי אכן ביצע עבירה על הפורטוגלי, הפרשן של רשת הטלוויזיה הבריטית ITV, ג'ים בגלין, המשיך להתעקש שחילוץ הכדור של ההולנדי היה חוקי ונקי.
האוהדים של יונייטד חגגו עלייה לגמר, אבל לא שכחו לכעוס. לא העוורון של הפרשן בגלין היה זה שהביא לחמתם, אלא הסיבה שהביאה אותו להתעקש על כך שלא הייתה עבירה ולהתווכח עם תיעוד מלא ומפורט. מה הייתה הסיבה לטענתם? עברו של בגלין כשחקן ליברפול.
רשת ITV הופצצה באי-מיילים זועמים של אוהדי מנצ'סטר יונייטד. היו כאלו רציניים ("אני מקווה שתדאגו לכך ג'ים בגלין לא ישדר שוב משחקים של מנצ'סטר יונייטד ואני מצפה להתנצלות פומבית") והיה גם מי שזה שיעשע אותו ("האם תהיו מוכנים לשקול להשתמש ברוי קין כפרשן במשחקים של ליברפול?"), אבל המיני פרשה הזו הייתה רק אחת מיני רבות בה אוהדי מנצ'סטר יונייטד האשימו את התקשורת בשנאת הקבוצה.
כשאוהדי ליברפול זעמו על אנדי גריי מסקיי, "שהיה לגמרי בעד אינטר" אחרי משחק ליגת האלופות של קבוצתם נגד האיטלקים במארס 2008 ואיימו להתנתק מערוץ התשלום של הרשת, דווקא הפורומים של אוהדי מנצ'סטר יונייטד באינטרנט געשו. שאוהדי ליברפול יעיזו להתלונן על פרשנים או שדרים? הצחקתם אותם.
מארק לורנסון, גראם סונס, ג'ים בגלין, יאן מולבי, בארי וניסון, רוני ווילן, ג'ון אולדרידג', ריי האוטון, אלן קנדי, פול וולש, ג'יימי רדנאפ ורבים אחרים קישטו או מקשטים את אולפני הטלוויזיה בשנים האחרונות. בזמן שבשנים האחרונות התרגלנו לראות שחקני עבר של מנצ'סטר יונייטד הופכים למאמנים (פול אינס, רוי קין, סטיב ברוס, סטיב קופל וכו'), גם בוגרי קבוצת הכדורגל של ליברפול חצו את הקווים, אלא שרבים מהם עשו את זה דווקא בכיוון התקשורת.
אחד מהם הוא פיל תומפסון סקאוזר לדוגמה שנולד בליברפול, גדל בליברפול, שיחק בליברפול וזכה איתה ב-21 תארים שונים. בסוף שנות ה-90 הוא גם חזר למועדון כעוזרו של ז'ראר הוייה וכשהצרפתי נעדר כמה חודשים אחרי שעבר ניתוח בליבו, תומפסון תפס את מקומו על הקווים. לא צריך יותר מניחוש אחד כדי להבין איזו קבוצה הוא אוהד מאז היה ילד.
בשנים האחרונות תומפסון משמש כאחד מהאורחים הקבועים באולפן של תכנית הטלוויזיה soccer saturday שמשודרת מדי שבת בסקיי במהלך משחקי המחזור - מעין שירים ושערים טלוויזיוני ומאוד משעשע. הפרשנים הקבועים באולפן - כולם שחקני עבר - לא נדרשים לפוליטקלי קורקט במהלך כשש שעות השידור השבועיות, אבל תומפסון לקח את זה צעד אחד קדימה.
התגובות של בלם העבר לשערים שליברפול כובשת או סופגת הן כמעט תמיד קיצוניות ומצחיקות, אבל ספק אם אוהדי מנצ'סטר יונייטד שצפו בתכנית בתחילת מארס האחרון היו משועשעים מהתגובות המאושרות שלו לשערים שכבש דירק קאוט נגד קבוצתם, במשחק שהסתיים בניצחון 1:3 לליברפול. תומפסון חגג באולפן, רץ, קפץ ושאג משמחה. הקונספט של התכנית אפשר לו לעשות את זה וכאן לא היה טעם במכתבים זועמים, אבל תומפסון הוא לא בלם העבר היחיד של ליברפול שמופיע על המרקע כל העת ומעצבן את אוהדי מנצ'סטר יונייטד.
אלן האנסן הוא אחד מבכירי הפרשנים בתקשורת הספורט האנגלית וגם אחד מאלו שבגללם האוהדים של מנצ'סטר יונייטד יטענו במשך שנים ארוכות שהתקשורת מחפשת את קבוצתם. כשחקן האנסן זכה עם ליברפול בשמונה אליפויות, שלושה גביעי אירופה לאלופות, שני גביעים ועוד שלל תארים. אם תרצו - שימש כאחד מהסמלים הבולטים לתקופה בה ליברפול שלטה באנגליה ומנצ'סטר יונייטד בסך הכל הייתה מועדון גדול עם קבוצה בינונית.
מיד אחר כך החל לעבוד בסקיי, ובהמשך עבר ל-BBC, פירשן משחקים ברדיו, הצטרף לתכנית הטלוויזיה match of the day והחל לכתוב טורים. בשנים הראשונות שלו כפרשן האנסן נהג לבקר בצורה חריפה את פרגוסון ובמחזור הפתיחה של עונת 1995/6 הוא הגיע בדיעבד לאחד משיאיו כפרשן.
מנצ'סטר יונייטד הפסידה 3:1 לאסטון וילה אחרי קיץ בו מכרה את פול אינס, מארק יוז ואנדריי קאנצ'לסקיס, והפכה את פול סקולס, דייויד בקהאם וגארי נוויל לשחקנים מן המניין. בתכנית סיכום המחזור האנסן התייחס למצבה של הקבוצה וחזה: "you can't win anything with kids" ("אי אפשר לזכות בכלום עם ילדים"). השאר היסטוריה. יונייטד זכתה וזכתה, המשפט של הפרשן הפך לקאלט והוא עצמו נאלץ להחמיא למנצ'סטר יונייטד לאורך שנים ארוכות נוכח ההצלחה הכבירה שלה.
האנסן, בדומה לפרשנים האחרים שמזוהים דווקא עם ליברפול, היו צריכים להישאר מציאותיים לאורך השנים ולא היו יכולים להתחמק ממחמאות ליריבה השנואה ולמאמנה המצליח, אבל זה לא מנע או מונע מאוהדי יונייטד להכביר בתלונות. עבירות שספק אם בוצעו, נבדלים על חודו של סנטימטר, התלבטות של השופט בין כרטיס צהוב לאדום מבחינת אוהדי יונייטד פרשן שפעם לבש את מדי ליברפול תמיד יהיה נגדם במקרים גבוליים וזה מעצבן אותם. מארק לורנסון הוא אחד כזה והסיפור הבא קשור אליו.
כשסילבסטר סטאלונה הגיע פעם למשחק בית של אברטון בארוע מצולם מדי, השדר הוותיק של BBC, אלן גרין, תהה בקול רם ואל תוך המקירופון האם גלגלי הלימוזינה של הכוכב ההוליוודי עדיין מחוברים למכונית - רמז עבה לאחד מהסטריוטיפים האהובים באנגליה על גנבי הטאסות ממרסיסייד. הוא הכעיס את תושבי ליברפול, אבל למרות שמעולם לא היה שחקן מקצועני, גם שמו מככב ברשימת אנשי התקשורת החשודים בחיבה לקבוצת הכדורגל האדומה של העיר ובשנאה למנצ'סטר יונייטד.
גרין הוותיק לא מדבר מזה שנים ארוכות עם אלכס פרגוסון אחרי שאמר פעם ש"למדתי לא להאמין לתעמולה שיוצאת מחדר ההלבשה של מנצ'סטר יונייטד", ורבים מאוהדי הקבוצה שונאים אותו.
לפני כמה שנים הוא היה בדרכו היה בדרכו חזרה מצרפת לאנגליה אחרי ששידר משחק חוץ בו מנצ'סטר יונייטד הפסידה לליל 1:0 בליגת האלופות, כשהוא נתקל באוהדים של הקבוצה בנמל התעופה על שם שארל דה גול בפריס. ביחד איתו היה הפרשן מארק לורנסון, סמל נוסף לליברפול הגדולה של שנות ה-80 ומי שבניגוד לפרשנים אחרים מעולם לא ניסה להסתיר את האהבה הגדולה שלו לקבוצה גם אחרי שהחל לעבוד בטלוויזיה. גם גרין שנוא נפשו של פרגוסון וגם 'לורו'? מבחינת אוהדי יונייטד זו נציגות מכובדת של ציר הרשע.
"בחור אחד קרא לי 'אירי מזדיין', אבל הייתי בטוח שהוא מתכוון למארק. לורו אמר לי: 'לא, הוא דיבר אלייך'", סיפר השדר גרין, "שני אנשים, ממש גדולים, התקרבו אלי בצורה מאיימת ואמרו לי: 'אתה בטח שמח שהפסדנו, אתה שונא אותנו'. עניתי להם שזה בכלל לא נכון ושאם כבר אני שונא רק את המאמן שלהם, שבעצמו שונא אותי. אחרי 10 דקות של שיחה נפרדנו כידידים ולחצנו ידיים".
כמעט כמו בכל מקום, גם באנגליה אוהדי הקבוצות הגדולות משוכנעים שכלי התקשורת שונאים דווקא את הקבוצות שלהם, שהפרשנים רודפים את מאמניהן ושהעיתונאים צמאי הדם מחכים למעידות של שחקניהן. בליברפול לא ישכחו לעולם את הסיקור של "הסאן" באסון הילסבורו וגם לאוהדים שלהם יש רשימת פרשנים שנואים, אבל אצל היריבה השנואה עונים ברשימה ארוכה בהרבה
המפגש של אלן גרין ומארק לורנסון עם אוהדי מנצ'סטר יונייטד בנמל התעופה בפריס לא התפתח לכדי תקרית, אבל בהחלט היווה דוגמה טובה לתחושות ביציעי אולד טראפורד. חלק מאוהדי הכדורגל באנגליה ובמיוחד אלו של יונייטד, מנהלים רשימה ארוכה של פרשנים בעבר או בהווה ששיחקו בליברפול ומזוהים איתה. לאלו מהם שעושים את עבודת הפרשנות נאמנה ובצורה אובייקטיבית, אין להם טענות, אבל כולם ללא יוצא מן הכלל יישארו לעד חשודים בהעדפת הקבוצה בה שיחקו וחפותם לעולם לא יכולה להיות מוכחת. כל מעידה שלהם אם תבוא תזכה להדים מהדהדים.
בקיץ האחרון החל גארי נוויל לעבוד כפרשן בסקיי. התרומה של נוויל להצלחה של מנצ'סטר יונייטד לא הוערכה מספיק לאורך הקריירה שלו כי הוא נבחן בדרך כלל על פי היכולת המקצועית הבינונית שלו ולא על פי המנהיגות והאופי. מבחינה פרסונלית, בגזרת השחקנים מגן העבר הוא הסמל הכי גדול של מנצ'סטר יונייטד ב-20 השנה האחרונות. קפטן אמיתי מהסוג הישן והטוב. הוא גילם את האחדות בחדר ההלבשה, את התשוקה למועדון והוא גם יצר מהומה זכורה כשהתגרה באוהדי ליברפול אחרי כיבוש שער ב-2006.
בינתיים נוויל זוכה למחמאות על העבודה החדשה, אבל אוהדי ליברפול בוודאי מחכים לשמוע ממנו גילוי קטן של שנאה או התנגדות לקבוצה שלהם. כזה שיאפשר להם לפתוח את תיבת הדואר האלקטרוני ולהתחיל לשלוח הודעות למקום העבודה החדש שלו.
