1. זאהי ארמלי
אם ארמלי היה משחק כיום, בעידן בו בני מיעוטים הם כבר לא מיעוט זעיר בליגה, מקומו במיתולוגיה של הכדורגל הישראלי היה אחר. ארמלי השתווה לשחקנים כמו אלי אוחנה ומשה סיני ולעתים אף התעלה עליהם, אבל פיסת ההיסטוריה שחולקה לו היתה שונה. בשבועות האחרונים עלתה לדיון סוגיית השחקנים הערבים הכי טובים ששיחקו בליגה. זו הזדמנות טובה לעשות סדר בנושא. גם רפעת טורק הענק לא הגיע לאיכות ולהישגים של חלוץ מכבי חיפה. אלא שארמלי הוא לא רק השחקן הכי טוב שיצא מהמגזר הערבי ואחד החלוצים הכי נחמדים של אותה תופעה. הוא גם אחד השחקנים הכי איכותיים שידע הכדורגל הישראלי, וללא עוררין גם החלוץ הכי טוב ששיחק במכבי חיפה.
גם המספרים מוכיחים זאת: יש לו שלוש אליפויות במכבי חיפה - יותר מכל החלוצים שמצוינים בכתבה, ובלעדיו ספק אם היו מושגות והופכות את האימפריה של יעקב שחר למה שהיא היום. הוא מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים (90), כשבכל עונה הוא מרשית כמות דו ספרתית ללא יוצאת מהכלל, כולל בעונות הנפל שהיו לירוקים בשנות ה-80. אבל ארמלי לא היה רק מספרים. ארמלי היה חלוץ שהקדים את זמנו, שילוב כמעט בלתי נתפס של כוח מתפרץ, כוח פיזי, כוח אירובי וכוח אישי לשרוד התקפות גזעניות בשקט ונועם, בדרך לפרס הסובלנות שהעניק לו יו"ר הכנסת. קשה למצוא סמל מדויק יותר לפריצה האדירה של המועדון הזה מאז אותן שלוש אליפויות ראשונות מאשר אותה פריצה בלתי ניתנת לעצירה שהיתה לארמלי.
עידן ורד יפתח הערב מול סטיאווה (22:00, ערוץ 9)
בקאלי רצה לרכוש את עמאשה אחרי המשחק הקודם
ובגזרת השוערים: מי עדיף? שראנוב או דוידוביץ'?
2. אלון מזרחי
איגביני יעקובו היה חלוץ מרשים ממנו, אבל אלון מזרחי היה מכבי חיפה. למעשה, האווירון חתום רק על עונה אחת בלתי נשכחת במדים הירוקים, נכון - 19993/4, אבל איזו עונה זו הייתה, אולי הכי גדולה בכדורגל הישראלי בכלל. מזרחי, שהגיע אחרי תקופה עצומה בבני יהודה, פתח את השער למכבי חיפה החדשה. זו שלא נשענת רק על שחקני הבית הנפלאים שלה, אלא שואבת אליה את המוכשרים ביותר מכל קצוות הארץ. מוכשרים שבאים, נקלטים, מתאקלמים, הופכים לגיבורים, ומשלימים את האיכויות של היהלומים מבית, דוגמת איל ברקוביץ'. ואיזה צמד זה היה - ברקוביץ' את אלון מזרחי.
מזרחי זכה רק באליפות אחת בירוק, אבל חתום על נתונים אחרים שיכולים להעיד על גדולתו עבור אלו שלא זכו לצפות בו: ב-91 הופעות הוא כבש 63 שערי ליגה, ופעמיים זכה בתואר מלך השערים (ארמלי, אגב, רק אחת). אחרי עונת השיא ב-1994 משהו קצת שבע בחתול הרעב שאף בלם לא הצליח לעצור לפני כן במדים הירוקים והכתומים. הוא התעסק בשטויות רבות מדי אחרי השיא, אבל הזיכרון ההיסטורי שהותיר אחריו יישאר גם לדורות הבאים. מורשת של חגיגת שער שגנב מחלוץ ברזילאי והפך אותה לסמלו הפרטי, מורשת של הטובים ביותר באים למכבי חיפה. אין היום חלוץ שמגיע למכבי חיפה ולא שומע מה עשה שם פעם אותו אווירון.
3. דני רום שמולביץ
זה הזמן להבהיר: הכתבה מתייחסת למכבי חיפה מאז האליפות הראשונה ב-1984. הכותב, כמו רוב הגולשים, לא זכה לראות את אגדות מכבי חיפה של סוף שנות ה-50 ותחילת ה-60, אגדות שחתומות על תוצאות היסטוריות שאפשר רק לקרוא עליהן, ובסופן לא נמצאת חותמת של תואר ממשי. קשה לדעת מי באמת היה חלוץ, לא רק בגלל שלא ראינו אותם פיזית אלא רק שמענו אודותם, אלא כי הוורסטיליות בין העמדות היתה הרבה פחות דטרמיניסטית כמו בימינו.
אבל זה לא אומר ששכחנו את אהרון אמר, שהיה למלך השערים הראשון שיצא ממכבי חיפה והיה שותף מלא לנבחרת ישראל הנהדרת של תחילת שנות ה-60; את ג'וני הרדי, שהיה לפי הספרים יותר קיצוני מחלוץ, אבל כבש כמו סקורר אמיתי (70 שערים), וגם לא אברהם מנצ'ל או ישעיהו הלד, קיצוני שמאלי שכבש 60 שערים והוסב מאוחר יותר לעמדת המגן השמאלי.
יש רק בעיה אחת עם הגישה הזו: אי אפשר לעשות כתבה על החלוצים הגדולים של מכבי חיפה מבלי לציין את שמולביץ, הוא שמילו בפי החיפאים. 78 שערים יש לו - שני רק לארמלי, והרבה מעל שחקנים כמו ראובן עטר ואלון מזרחי. גם הוא לא ממש היה חלוץ ונע בין עמדות, אבל במקרה שלו זה מעצים את הכמות האדירה שכבש. שמילו, דרך ניצחונות אדירים על הקבוצות שנחשבו לגדולות באותה תקופה, יצק את הרעיון שבמכבי חיפה גדלים שחקנים לא פחות טובים מאף מועדון אחר וכנראה גם יותר טובים. זה אמנם הסתיים רק עם גביע אחד ב-1962 והמון סיפורים מדהימים על הילד הרע והסורר שהיה, אבל סלל את תחילת הדרך למה שהושג 22 שנים אחר כך.
4. איגבני יעקובו
מכל הסקוררים ברשימה, יעקובו שיחק הכי מעט במכבי חיפה, אבל הותיר רושם של החלוץ הכי איכותי שהיה למועדון. הוא לא היה כישרון ברמה מקומית, אלא יהלום ברמה בינלאומית שהיה יכול להגיע רחוק יותר מקבוצה בדרג השני באנגליה לולא התחיל במכבי חיפה. יעקובו כבש אולי את השערים הכי חשובים בהיסטוריה של מכבי חיפה כאשר ניצח במוקדמות ליגת האלופות את שטרום גראץ במשחק הבית שהוזז לבולגריה ב-2002, וזה מספיק. מספיק גם להציץ ברשימה של קודמיו כדי להעריך את הרף החדש שהציב אחריהם, רף שאף חלוץ שבא אחריו לא זכה לעבור.
מאז לכתו, יעקובו הפך לחלום שמכבי חיפה מנסה להגשים מחדש, חלום על יהלום בינלאומי באמת שיגיע אליה בגיל הנכון ויעזור לה לשכתב כל הזמן את ההיסטוריה מחדש. יעקובו לא רק המשיך את השרשרת המפוארת של חלוצי מכבי חיפה עוד משנות ה-50, אלא הגדיר אותה מחדש דרך המיומנות הלא אנושית שלו ברחבה וכמובן בהיותו זר. לא מבינים למה זר קשור לסיפור? תעברו למדורג הבא.
5. רוברטו קולאוטי
הקרב על המקום האחרון ברשימת חמשת הגדולים היה לא קל, אבל בסופו של דבר נכנס אליו החלוץ הארגנטיני על חשבונו של משה סלקטר. למה לא סלקטר? גם כי היה חלוץ מעט מוגבל והתעלה בעיקר במשחק הראש, הבליח אבל נעלם בעיקר אחרי שעזב את מכבי חיפה וגם כי היה כינור שלישי או רביעי לגיבורי אותה תקופה. קולואטי לא כבש שערים היסטוריים כמו סלקטר, אבל היה חלוץ הרבה יותר שלם ממנו. הוא המשיך את החלום שהחל יעקובו והראה שהניגרי לא היה הבלחה חד פעמית.
הוא נכנס לרשימה המצומצמת של מלכי שערים שבאו ממכבי חיפה. קולואטי, ששינה את התפישה כאן והגיע לנבחרת ישראל כמתאזרח, היה אחד הסמלים הבולטים לשלוש האליפויות הרצופות של מכבי חיפה בשנות ה-2000 - הישג חסר תקדים שניפץ כמעט לחלוטין את ההתנגדות שהיתה לליגת העל למכונה המשומנת של יעקב שחר. קולואטי ייצג את המקצוענות החדשה והמנצחת שעלתה על המסלול הנכון בעשור ההוא, והקדים את סלקטר בפוטו פיניש. אתם כמובן מוזמנים לא להסכים, ולדרג בעצמכם את החלוצים האדירים שעברו במכבי חיפה.
תודה מיוחדת לאיציק הברמן, היסטוריון ומפעיל אתר מכבי חיפה, על הסיוע בכתבה
מכבי חיפה בוואלה! ספורט
לאתר הרשמי של מכבי חיפה
מה אתם חושבים על הבחירות? דברו איתנו על זה בפייסבוק
