"מה שאני עברתי היה קשה מאוד. באותה התקופה המצב היה איום ונורא, עברתי דברים מסריחים וקשיים נוראים. אתה נתקל בגזענות ובעוד דברים שאי אפשר לתאר את הלכלוך שבהם. כשאתה משחק מול שלושה או ארבעה שחקנים ששומרים עליך וכל המשחק אומרים לך: 'יא מחבל, יא מזדיין, לך לשחק בלבנון', זה לא דבר שקל להתמודד איתו. שנים על גבי שנים עברתי את זה בכל משחק ומגרש אליו הלכתי".
במילים הללו בוחר רפעת (ג'ימי) טורק כשהוא נזכר בדברים הקשים שעברו עליו כנציג הבכיר והכמעט יחיד של המגזר הערבי בשנות ה-70 וה-80 בליגה הלאומית (היום ליגת העל) בכדורגל. נדמה שביותר מ-30 השנים שחלפו מאז, עבר הכדורגל הישראלי וגם החברה שינוי משמעותי מאוד, שהביא לפריצת כוחות אדירה מהמגזר הערבי כמו שלא ידענו מעולם. הרשימה כוללת שחקנים כמו בירם כיאל, ויאם עמאשה, עלי עוסמאן, אחמד סבע, פיראס מוגרבי, נאעל חוטבא, מואנס דאבור, מהראן ראדי, סלים טועמה, ועוד רבים ומצוינים, שכמעט כולם שחקנים מובילים בקבוצות שלהם. מחלקות הנוער מפוצצות כבר בדורות הבאים, מה שיאיץ תוך כמה שנים את התהליך הזה ויביא אותו לשיאים חדשים. כיצד זה בכלל קרה?
מה שהיה
חשוב לציין שהבעיות הגדולות ביותר שעמדו בפני השחקנים והקבוצות הערביות בעבר נבעו מחוקי מדינת ישראל והממשל הצבאי, שבוטלו בשנת 1966 אך עד אז הקשו על תנועתם החופשית של ערביי ישראל. כך, למשל, הייתה בעבר קבוצה אחת מהמגזר הערבי בכל הליגות (בני נצרת), כשבמקביל שיחקו בליגות הבכירות שלל קבוצות שייצגו קיבוצים - תופעה שכמעט ונעלמה היום.
יוחנן וולך, שכיכב במכבי חיפה, הפועל חיפה ונבחרת ישראל בשנות ה-60 וה-70, תמיד נודע כשחקן דעתן ופעלתן במיוחד ומעורה גם כיום בשילוב השחקנים הערבים בליגות הבכירות. בשיחה מחו"ל הוא נזכר בקשיים שהיו בעבר: "אני זוכר שהייתי מעורב מאוד בהעברתו של זאהי ארמלי למכבי חיפה. ראיתי אותו במשחק אימון בין מכבי חיפה למכבי שפרעם בפברואר 1979 ויום למחרת כבר נסעתי לבקר אותו במקום עבודתו כדי לשכנע אותו לעבור למכבי חיפה. זה היה כמעט בלתי אפשרי ולקח שלוש שנים וחצי כדי לשכנע אותו לעשות את המעבר הכל כך מתבקש וחיובי מבחינתו. השחקן הערבי עבר שינוי עצום מאז, הרבה בזכות ארמלי עצמו וגם בזכות טורק".
טורק עצמו ממשיך ומגולל את הקשיים שעבר שחקן מהמגזר בדרכו לתהילה: "התקשורת לא עשתה מספיק כדי לגנות את הגזענות, ההתאחדות בכלל לא עשתה שום דבר בנושא ויש שחקנים שהם קצת חלשים באופי ועוברים דברים בקבוצה ששוברים אותם. אבל היום יש הרבה יותר אפשרויות במיגור התופעות האלה מאשר בתקופתי ואפשר לנקוט בכל מיני צעדים".
מה שעכשיו
אחד מחלוצי הדור הנוכחי והפריצה האדירה של השחקנים מהמגזר הוא בירם כיאל. קפטן סלטיק, שהגיע מהיישוב ג'דיידה עד למכבי חיפה ומשם למועדון הפאר הסקוטי ולנבחרת ישראל, גדל בתקופה שכיום נשמעת לנו קצת מרוחקת, אבל עדיין מייצגת קושי מסוים של שחקנים מהמגזר.
"הגעתי בגיל 13 מג'דיידה", הוא אומר, "זה היה החלום שלי כילד להגיע למכבי חיפה. אבל כשהגעתי לא ידעתי עברית כמו שצריך וגם ככה הייתי ילד ביישן מאוד שתמיד נמצא בצד, אז הקושי עם השפה בכלל הקשה עלי להתבלט בקבוצה. אבל אחרי שבועיים או שלושה כבר הרגשתי הרבה יותר בנוח, קיבלתי ביטחון והאנשים במועדון דאגו לי והתייחסו אלי כמו שצריך. אם לא הייתי מקבל את היחס הזה, אני לא יודע איפה הייתי היום".
אין ספק שהיו הרבה בעיות שבמגזר נאלצו להתמודד איתן: הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית ותרבותית. עבאס סואן, ששיחק בעבר בבני סכנין, מכבי חיפה ועירוני קרית שמונה, מספק את הזווית שלו: "בעבר לא היו תנאים כדי שהשחקן יתפתח כמו שצריך ואני יכול להעיד על זה מגוף ראשון. בתקופה, כשאני גדלתי, אנשים במגזר לא האמינו בכדורגל. פחות הכירו את העולם הזה והתייחסו אליו קצת בחשדנות. כמו שמישהו ממלא טוטו, צריך הרבה מזל בכל העסק הזה, אין ספק בכלל".
סואן נוגע בנקודה כואבת לא פחות: פוליטיקה. "הבעיה שלנו זה הפוליטיקאים", הוא מסביר, "הדוגמה הכי טובה לזה היא המשחקים שעשינו בזמנו בשיתוף עם מרכז פרס לשלום. באה לפה ריאל מדריד הגדולה ונסענו למשחק בקאמפ נואו מול ברצלונה והכל היה טוב ויפה. פתאום הגיע המבצע בעזה והכול נהרס. היה אמור להיות משחק נגד אינטר או מילאן, אני כבר לא זוכר, אבל זה בוטל כי אי אפשר היה להוציא אנשים מהשטחים, אז הכל נהרס".
שחקן נוסף שמכה על חטא ומצטער על תקופה אבודה מבחינתו הוא מלך שערי הליגה, בצוותא עם עמאשה, אחמד סבע. חלוץ מכבי נתניה בן ה-31, שגדל במג'ד אל-כרום, בילה את רוב הקריירה שלו בליגות הנמוכות ובהפועל מג'ד אל-כרום, הפועל עכו (כשהייתה בלאומית) ובני לוד.
כשהגיע לקבוצה מעיר היהלומים ב-2009 כבר היה מבוגר יחסית (29) ועל אף שהפך לאחד הכוכבים של הקבוצה, בסבע נשאר טעם מעט חמצמץ על קריירה שהלכה לאיבוד בליגות הנמוכות ולא ברמות הכי גבוהות שהכדורגל הישראלי יכול להציע. "בזמני, לא היה מי שיכוון את הילדים והנוער. לא בבתי ספר לכדורגל ולא אחר כך בקבוצות המקצועניות", הוא אומר, "כך יצא ששחקנים יכלו להסתובב במשך שנים בליגה א' או ליגה ב', על אף שעם הכוונה מקצועית ורצינית יותר הם יכלו להגיע לליגת העל בקלות. אני הדוגמה הכי טובה לכך ובהחלט מרגיש שהתבזבזתי בגלל חוסר הכוונה רצינית".
גם כיאל מזהה בעיה שהייתה במגזר ואומר: "אני חושב שהייתה בעיה במנטליות, למרות תכונות טובות ששחקן ערבי מביא כמו פיזיות ומהירות. בעבר, שחקן ערבי לא יכול היה להיות מקצוען. הוא הרגיש שהוא בודד בקבוצה וזה גרם לו להרגיש לא טוב, ואז פתאום ליפול. לשלוח ילד למכבי או הפועל חיפה היה קשה, והיום כשיש כל כך הרבה שחקנים המצב שונה".
לפעמים זה טוב יותר
עם כל הכבוד והמשקל הגדול שיש לקשיים הרבים שעוברים על שחקן ערבי בישראל, צריך לזכור גם את היתרונות הגדולים שלו על שחקן יהודי. מעבר לעובדה שהוא לא מחויב בשירות צבאי, הוא גם נהנה ממוטיבצית שיא להוכיח שהוא שווה בין שווים ואפילו יותר, וגם להפוך לסמל במקום ממנו הגיע ומאלמנטים נוספים. כיאל מספר קצת על החוויה של שחקן ערבי - ישראלי בכיר: "אין ספק שאני הפכתי להיות מותג במגזר. הרבה אנשים מסתכלים עלי ורוצים להיות כמוני. בזמנו, כשהייתי עוד במכבי חיפה, הייתי מרצה נגד אלכוהול ומשתתף בהרבה תכניות לקידום ושיפור הנוער. אם הגעתי למעמד כזה שאני יכול לעזור, אני אעזור".
טורק אומר שהפיכתו של כיאל למותג בג'דיידה בפרט ובמגזר בכלל לא מפתיעה: "תאמין לי שאף שחקן שמצליח וזוכה לאהדה גדולה במגזר לא גילה את אמריקה. כשאני הייתי בהפועל תל אביב הייתי מסתובב המון בכפרים ומקבל שם אהדה שאין דברים כאלה בכלל. היו עושים לי חפלות וחגיגות ובקושי הייתי יכול להסתובב ברחוב. כל כוכב כזה, כמו כיאל, עמאשה, סבע או ראדי משפיע על אלפים בכפר שלו, שרוצים להצליח כמוהו ורואים בו מודל לחיקוי".
צפו באחמד סבע ופיראס מוגרבי חוגגים מול באר שבע
ובמהפך האדיר של סבע על חשבון בני יהודה
וזוהי רק ההתחלה
אז מה גרם לשינוי הגדול כל כך? אין ספק שהמודרניזציה והפתיחות תרמו לכך, כמו גם שילובם של שחקנים רבים מהמגזר, שהיוו מודלים לחיקוי עבור הילדים. "להורים במגזר היום יש מחשבה אחרת ממה שהיתה פעם", טוען סואן, "הם למדו והבינו את העולם הזה. היום כל עובד בניין רוצה שהבן שלו יהיה כדורגלן ומוכן לתת את הנשמה שלו בשביל זה. היום אני רואה הרבה ילדים פה בסכנין שההורים שלהם לוקחים אותם למכבי חיפה לאימונים שלוש או ארבע פעמים בשבוע ונשארים איתם שם עד שמונה או תשע בערב אם צריך. הם מסתכלים על השחקנים שהתקדמו ועשו את הפריצה ומקבלים השראה. יש להם דוגמה".
סואן מצביע על נקודה נוספת ואומר: "אתה יודע, אפילו המאמנים הכי גדולים בעולם אמרו שכדי למצוא שחקנים מוכשרים צריך ללכת לרחוב ולמקומות עם התנאים הפחות טובים, ושם אפשר למצוא את השחקנים שיהפכו לטובים ביותר. עכשיו מתפתחים שנתונים מדהימים ואני בהחלט חושב שהשחקן הערבי רק יילך ויתקדם".
כיאל מספר על הדוגמה האישית שהוא נותן: "אתה יודע כמה הורים היו באים אליי הביתה? אתה יכול לשאול כמה שחקנים אני שלחתי למכבי חיפה. מתקשרים אלי אנשים, מבקשים עזרה, שואלים כמה כסף לבקש בקבוצות, וזה מראה כמה סומכים עלי ומה אני מהווה עבורם. אבא שלי אומר שאני עשיתי סוויץ' ענק לילדים אחרי שראו אותי. הרבה אמרו לאבא שלי שהם מוכנים שהבן יפסיד את בית הספר בשביל הכדורגל. אנשים מנסים לחקות את ההצלחה. פתאום אתה שומע מאנשים: 'הלכתי לאימון, חזרתי לאימון'. פעם זה לא היה ככה. אין לנו פה במגזר כדורסל, והמשחק הכי פופולארי בעולם ושל המיעוטים בכלל זה כדורגל. יש אנשים שאין להם שקל ורוצים לראות כדורגל. זה משחק לא של עני ולא של עשיר וכולם רוצים לקחת בו חלק".
סבע מוסיף: "המועדונים הגדולים, בין אם זה הפועל תל אביב או מכבי חיפה, פתחו בתי ספר ביישובים וכפרים ערבים או לידם, וזה נותן המון לילדים הקטנים שחולמים להפוך לכדורגלנים. הם מקבלים הכוונה נכונה ומקצועית ובכל שנה שתעבור יהיו יותר ויותר שחקנים מהמגזר".
טורק מסכים: "זה לא יאומן כמה אנשים במגזר חולים על כדורגל וכמה ההצלחה של השחקנים משפיעה עליהם. פתאום כולם מתחילים להיכנס לאינטרנט, פותחים טלויזיה ועוקבים בקנאות ממש אחרי הכדורגל, זה לא היה ככה פעם. זה גורם לכך שההורים מוכנים להשקיע הכל בעניין. הם באים, רצים, עושים הכל בשביל הכדורגל. הם ראו שהעסק הזה הוא שווה. פתאום ההורים מהמגזר הופכים להיות חברים של הורים יהודים והופכים להיות ממש חלק מהמשפחה שלהם. דברים שלצערי לא קורים אצלנו בחברה, מתאפשרים בזכות הכדורגל".
צפו במהראן ראדי עושה צחוק ממכבי חיפה
ומככב גם מול עירוני רמת השרון
וולך גם מזהה את השינוי: "הקרבה של ערביי הצפון ליהודים נתן להם את הדחיפה לשחק כדורגל לצד היהודים, ובשנים האחרונות לשלוח את הילדים המוכשרים לשתי הקבוצות הבכירות: מכבי והפועל חיפה. כיום כ-40 אחוזים מהילדים במחלקות הנוער של שתי הקבוצות הם מהמגזר. דרך אגב, יש בתופעה נקודה בלתי רגילה שבה הילדים היהודים מתחברים ומתחילים להכיר מגיל צעיר את הילדים מהמגזר ונוצר קשר מאוד מעניין גם בין הילדים וגם בין ההורים של שחקנים מהמגזר".
וולך מוסיף ומספר על יתרונות נוספים: "האוכלוסייה במגזר הרבה יותר הומוגנית מאשר האוכלוסייה היהודית. אנחנו ערב רב של גזעים שונים והם תוצרי המזרח התיכון מזה זמן רב יותר. התוצאה היא שהם יותר אתלטים מהשכנים היהודים. הם גם יותר מהירים וחזקים פיזית. לכן המצטיינים שבהם שמגיעים לקבוצות היהודיות בולטים בשני הפרמטרים האלה ביחס לשחקנים היהודים. בנוסף, הכדורגל הוא אולי המקום היחיד שמעניק לתושבים הערבים שוויון זכויות מלא. חוץ מבית"ר ירושלים, הם יכולים לשחק בכל קבוצה וייבחנו רק לפי היכולת שלהם. לדעתי, בשנים הקרובות תופעת המעורבות של המגזר בכדורגל רק תגדל. תהיינה לפחות שתי קבוצות בעת ובעונה אחת בליגת העל ולדעתי גם יהיו 4-6 שחקנים מהמגזר בהרכב של נבחרת ישראל".
כדורגל ישראלי בוואלה! ספורט