אוקטובר 2008. איש העסקים הקפריסאי פיבוס ארוטוקריטו ישב בביתו כשקיבל את שיחת הטלפון המפתיעה. על הקו היה נשיא אפואל ניקוסיה דאז קיריאקוס זיבאנריס שהודיע לו: "החלטתי להתפטר ואני רוצה שאתה תיקח התפקיד". ארוטוקריטו נותר המום. למרות היותו מקורב למועדון, תורם ואוהד מילדות, הוא נחשב לטיפוס אלמוני ולא מוכר בעולם הכדורגל. מה גם שאפואל הייתה אז במצב כלכלי וניהולי רע, התקשתה לשלם משכורות וגררה חובות כבדים לשחקנים וספקים. ארוטוקריטו מזג לעצמו כוסית וויסקי ואחרי שסיים ללגום את השלישית, החליט לענות בחיוב: "זו הייתה תקופה קריטית וקשה למועדון ולא יכולתי לסרב", הסביר. שלוש שנים מאוחר יותר, אפואל המפורקת שלקח תחת חסותו עומדת כפסע מהיסטוריה העפלה לשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות.
סיפור ההצלחה של האלופה הקפריסאית יכול לשמש השראה גם לכדורגל הישראלי. זה סיפור על התנהלות כלכלית שקולה, יציבות מקצועית ותכנית לטווח ארוך. סיפור על קבוצה קטנה שמיישרה מבט לאריות של אירופה למרות תקציב זעום. בהשוואה רחבה יותר בין הכדורגל הישראלי לקפריסאי היתרון הוא שלנו בכל הקשור לתוצאות הנבחרת, יציאת שחקנים לאירופה וגם הצלחת הקבוצות במפעלים השונים. ובכל זאת, אפשר ללמוד לא מעט מסיפור הסינדרלה של אפואל, סנסציית השנה בצ'מפיונס שקרובה להגיע להישג ששום קבוצה ישראלית לא חלמה עליו.
לא חייבים לבזבז כסף
עם 21 אליפויות ו-19 גביעים, אפואל הוא המועדון המעוטר בכדורגל הקפריסאי. אלא שעם כל הכבוד לתארים המקומיים, ההצלחה בליגת האלופות היא שמהווה את הישג השיא בתולדות המועדון וכותבת מחדש פרק בהיסטוריה של הכדורגל הקפריסאי. למעשה, מדובר בהתגשמות החזון של הנשיא ארוטוקריטו. הוא בן 65, סוחר נשק עם קשרים ענפים ברוסיה, איש נדל"ן וחובב ציד ומכוניות מרוץ. בצד המקצועי, כפי שהוא מעיד על עצמו, הוא מבין פחות ולכן משתדל שלא להתערב. בקפריסין מדברים על אדם מבריק ופוליטיקאי מחונן ומצד שני, נשיא הגון שפועל בשקיפות כלכלית מלאה. "הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות היא להמעיט בערכו", נכתב עליו.
ארוטוקריטו הגיע למועדון בשפל. המשבר הכלכלי פגע קשות באפואל, הספונסרים נטשו והמדיניות הבזבזנית של קודמיו בתפקיד הביאה לחובות כבדים כולל לשחקנים שלא קיבלו משכורות בזמן. הנשיא הבין שצריך לעשות סדר, גייס כספים והחל לאזן את התקציב. באותה תקופה עמד תקציבה של אפואל על כשבעה מיליון יורו, אבל ארוטוקריטו סבר שזה פשוט מוגזם. "התקציבים כאן פשוט לא ריאליים", הסביר. "אנחנו פרבר של יוון ומוסקבה והסכומים שמשולמים כאן פשוט לא מוצדקים לאור גודל השוק ורמת ההכנסות". מזכיר לכם משהו?
לקבוצות בסדר גודל של אפואל, או לחלופין קבוצות הצמרת הישראליות, הכסף הגדול טמון בהעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות. עלייה חד פעמית מבטיחה שקט כלכלי לעונה או שתיים. חברות קבועה כבר יוצרת פער כלכלי משמעותי על המתחרים. ב-2009 עלתה אפואל לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים. היא צברה שלוש נקודות (שלוש תוצאות תיקו) בבית שכלל את צ'לסי, אתלטיקו מדריד ופורטו וגרפה לחשבונה 10.215 מיליון יורו (מכבי חיפה הרוויחה באותה עונה 8.741 מיליון יורו מהמפעל). לפיכך, מיד לאחר הזכייה באליפות אשתקד הבהיר הנשיא לאן מועדות פניו: "המטרה הושגה ועכשיו אנחנו עם הפנים למטרה הבאה והיא לחזק את הסגל בקיץ כי אנחנו רוצים לעשות קמפיין אירופי טוב ולשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות. זו מטרה קשה, אבל עשינו את זה בעבר והעיניים שלנו נשואות לשם".
בניגוד לאנורתוזיס שקרסה אחרי ההצלחה באלופות, אפואל התנהלה נכון. הכסף שנכנס הושקע גם במחלקת הנוער ושדרוג מתקן האימונים, הקבוצה לא השתוללה עם רכישות והעונה התקציב שלה עומד בסך הכל על 10 מיליון יורו. שם המשחק במועדון הוא יציבות גם בכל הקשור לסגל. הכסף הולך לתשלום משכורות להשארת הכוכבים ולא מושקע בסכומי ההעברה מופרזים. הנשיא מאמין גדול במאמן שלו, איבן יובאנוביץ', אותו הגדיר: "הוא המלך שלנו. רכש? הכל תלוי בו. הוא יודע מה הוא רוצה ואת מי הוא לא רוצה. כשהוא ימצא שחקן שהוא רוצה, נביא אותו".
מעמד המאמן נותר יציב
יובאנוביץ', 49, הוא אגדה מהלכת בקפריסין. הסרבי שיחק במשך עשור בהיראקליס והוא מושפע מאוד מהכדורגל היווני הקלאסי, המאורגן והטקטי. ב-2003, אחרי שגם אימן ביוון, הגיע יובאנוביץ' לקדנציה ראשונה באפואל וזכה באליפות. אחרי סיבוב נוסף בכדורגל היווני, חזר הסרבי לניקוסיה ב-2008 ומאז גרף שלוש אליפויות, גביע, ארבעה סופרקאפ וכמובן שתי העפלות לשלב הבתים של ליגת האלופות. לפיכך, נחשב יובאנוביץ' למאמן המצליח בהיסטוריה של המועדון. כבר באמצע העונה שעברה, הוחתם המאמן על חוזה חדש עד 2013. אלישע לוי יכול רק לקנא. האמון שמקבל יובאנוביץ' נדיר מאוד בכדורגל הקפריסאי גם בקבוצות צמרת. בשלוש השנים האחרונות, במקביל לקדנציה של הסרבי, התחלפו באנורתוזיס שבעה מאמנים ובאומוניה חמישה.
ההתנהלות של הסרבי בשוק ההעברות לאור התקציב הנמוך לא פחות ממופלאה. הוא גיבש סגל פנטסטי ועמוק תוך שהוא אוסף מציאות. בקיץ שעבר החזיר למועדון את הכוכב הארגנטינאי אסטבן סולארי אליל האוהדים וצירף את החלוץ הפרואני גוסטבו מנדוקה מא.א.ק אתונה בהעברות חופשיות והשניים תרמו יחד 21 שערי ליגה. הסגל לא עבר זעזוע גם לאחר התואר. יובאנוביץ' צירף חמישה שחקנים בלבד שהבכיר ביניהם, קאקא הברזילאי, הגיע בהשאלה מהרטה ברלין תמורת סכום נמוך. גם על רכישות שחקנים בכירים כמו אאילטון הברזילאי או איבן טריצ'קובסקי המקדוני לא הוציאה אפואל סכומים המתקרבים לאלה המשולמים בכדורגל הישראלי.
זאת ועוד. יובאנוביץ' מוגדר בקפריסין כמוטיבטור וגאון טקטי שיושב שעות על DVD של היריבות ומכין את קבוצתו בצורה מושלמת. הנתון הזה בא היטב לידי ביטוי העונה באלופות. אפואל חזרה עם 1:1 ממשחקי החוץ מול שחטאר ופורטו וניצחה בבית 1:2 את זניט. כאשר לפניה עוד שני משחקים ב-GSP, האלופה הקפריסאית נמצאת בעמדת זינוק מצוינת להעפלה. מאמני היריבות החמיאו לכדורגל המאורגן של הסינדרלה. "קבוצה מאוד מאורגנת עם מאמן מצוין", אמר מירצ'ה לוצ'סקו משחטאר. גם ויטור פריירה מפורטו נותר מתוסכל: "זו קבוצה שקשה לשחק נגדה. הם מגנים טוב, לא נותנים שטח ויש להם שחקנים מסוכנים להתקפות מתפרצות".
גם בכל הקשור לגישה הנכונה למפעל, יש לישראליות מה ללמוד מיובאנוביץ' ואפואל. מיד לאחר ההעפלה לשלב הבתים, אמר הסרבי: "ב-2009 הלכנו אל הלא נודע ולא ידענו מה מצפה לנו. עכשיו אנחנו יודעים ולכן רצינו לחזור למפעל הזה. כל משחק בשלב הבתים יהיה אתגר חדש עבורנו. בניגוד לפעם הקודמת, הפעם אנחנו עומדים בפני מבחן חשוב. יש לנו מטרות ואנחנו לא הולכים לשחק בשביל הכיף. יש שישה משחקים להוכיח מה אנחנו יכולים לעשות באירופה".
הנבחרת משלמת את המחיר
כשבוחנים את ההישגים של אפואל העונה לעומת ההופעות של הישראליות בשלב הבתים, קבוצותינו מקבלות קצת נקודות מקלות. ראשית, בסגל של הקפריסאים רשומים 16 זרים ובנוסף, על הנייר הבית של אפואל קל יותר מהבתים שקיבלו מכבי חיפה והתל אביביות בעבר. אפואל היא אולי דוגמא להתנהלות נכונה, אבל היא בהחלט אינה משקפת את הכדורגל הקפריסאי בכללותו, במיוחד בכל מה שקשור במדיניות כלכלית, מעמד המאמן ויציבות בתוך המערכת. כך שבמובן מסוים, גם אם אפואל תגיע לשמינית גמר הצ'מפיונס, זה לא בהכרח יעיד על מהפכה בכדורגל של שכנינו החביבים.
הקבוצות הקפריסאיות משחקות במפעלים האירופיים מראשית שנות ה-60, אבל השורה התחתונה שלהן הרבה פחות טובה משל הקבוצות הישראליות: שלוש הופעות בשלב הבתים באלופות לעומת ארבע של הישראליות. הופעה אחת בשלב הבתים של המפעל המשני (א.א.ק לרנקה העונה) לעומת שבע של נציגותינו. ההבדלים באים לידי ביטוי גם ברמת הנבחרת. למרות הטראומה שיש לנו ממשחקים באי, קפריסין היא נבחרת חלשה שלא התקרבה לתוצאות של ישראל בשנים האחרון. הקמפיין האחרון, למשל, הסתיים עם שתי נקודות במקום האחרון.
הסיבות להבדלים ברורות. הכדורגל הקפריסאי כמעט ולא מייצא שחקנים לאירופה, אבל במקביל לא כל שחקני הנבחרת הם שחקני הרכב בקבוצות הגדולות של האי. אפואל, למשל, שלחה חמישה נציגים לסגל לשני המשחקים האחרונים בקמפיין, אבל רק שניים מהם פותחים בקביעות בהרכבה בליגה ובאירופה. כמו אפואל, גם יתר הקבוצות הקפריסאיות עמוסות בזרים והשחקן המקומי נדחק הצידה וכך נוצר מעגל שתוקע את התקדמות הכדורגל באי. הדברים נכונים גם לגבי המאמנים הקפריסאים. רק שישה מ-14 המאמנים בליגה הראשונה הם מקומיים כאשר עברו 10 שנים מאז הדריך את הנבחרת מאמן קפריסאי.
השאלה היא: האם הכדורגל בקפריסין יעבור תהליך דומה לזה שעבר הכדורגל הישראלי? כלומר, הצלחת הקבוצות במפעלים האירופיים תביא ליציאה של שחקנים החוצה ובסופו של תהליך לקידום הנבחרת. "התוצאות של הקבוצות יעזרו לנבחרת", משוכנע מגן לרנקה ג'ייסון דמטריו. "אנחנו מצליחים, יש לנו שחקנים טובים בסגל והכל עניין של חיבור". גם מאמן הנבחרת, היווני ניקוס ניופליאס, אופטימי: "הכדורגל הקפריסאי משתפר. לפני חמש או שש שנים אף אחד לא היה מאמין שקבוצה קפריסאית תשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות ותחזיק מעמד. העובדה שלא עלינו ליורו לא אומרת שאין לנו מטרות ואסור לאף אחד לחשוב כך. יש לי אמונה בשחקנים ובפוטנציאל של הכדורגל הקפריסאי".
כדורגל עולמי בוואלה! ספורט
