סיכום מחזור בליגת העל: תנו להם לגדול בשקט

ככל שחולפים המחזורים מתחזקת התחושה שמכבי תל אביב לא בנויה עדיין לאליפות. זה לא אומר שהקבוצה לא מאומנת ומנוהלת היטב, שלא נעשתה שם העונה בחירת שחקנים נכונה ופורייה לעתיד. זה גם לא סותר את הסיכוי שכל זה יכול להשתנות לקראת הסיבוב השלישי ותהליך שאמור לקחת יותר זמן יניב תוצאות כבר העונה. אבל כרגע, לפחות כרגע, מכבי תל אביב עדיין לא בנויה לאליפות.

מאז שמכבי תל אביב התחילה לדבר על האליפות, היא משחקת עם משקולות על הרגליים. משהו בשמחה, ברעב, ברצון הבסיסי להוכיח, בחדוות היצירה הצעירה של תחילת העונה, הלך קצת לאיבוד. בסיום התיקו מול בני יהודה המאמן מוטי איוניר, שעד לא מזמן אמר ששחקניו הם היחידים שלא מתלוננים על עייפות, קישר את היכולת לכמות המשחקים המטורפת שהקבוצה עברה מאז שיצאה לדרך 2011/12. והוא בהחלט צודק. אבל קשה שלא לשים לב שיש שם עוד משהו שמעייף את השחקנים שלו וגורם להם לקחת החלטות לא נכונות. זה כנראה מוקדם מדי בשבילם.

בסיום המשחק מול מכבי תל אביב מספר שחקנים של מכבי חיפה ציינו שזו לא היריבה שתיקח מהם את הצלחת. שמכבי תל אביב זו עדיין קבוצה של ילדים. דווקא בגלל זה, צריך להיזהר איתם שבעתיים ולא לשרוף אותם תחת אור הציפיות המופרכות ששרף מספיק קבוצות של מכבי תל אביב. מכבי תל אביב נופלת מדי עונה בקרב הזה בין הציפיות של התקשורת ממנה לבין מה שהיא מסוגלת באמת. כשהציפיות היו ריאליות בקיץ, מכבי תל אביב נהנתה ושיחקה כדורגל נפלא. כשציפיות הפכו לעול מיותר בסתיו, מכבי תל אביב הפכה פגיעה כמעט בכל משחק. הקבוצה הזו עדיין לא מספיק בוגרת לאליפות, ואפשר לראות את זה גם במשחקים שהם לא מכבי חיפה. אלו דברים שהרבה יותר נכון להכיר בהם לפני שמגיעים ההפסדים.

עוד בליגת העל:

רק 0:0 למכבי תל אביב מול בני יהודה - צפו בתקציר

במכבי תל אביב מתלוננים: "מאיר לוי הרג לנו את המשחק"

הפועל תל אביב המריאה להולנד: "אסור לבזות את המועדון"

אלי טביב הולך לקראת האולטראס

צפו בהתפרעות אוהדי בית"ר ירושלים לאחר ה-1:0 לרמת השרון

עם כל הכבוד לרביעייה של מכבי חיפה, הסיפור במשחק שלה במוצ"ש היה דווקא מכבי פתח תקוה. אחרי שנים של דשדוש, המועדון שתמיד היה לסמל מעמד הביניים בליגה הגיע לשפל חסר תקדים. אפילו אפקט של החלפת מאמן, האקט הכי זול אבל יעיל לטווח קצר שיש על המדף, לא עובד במקרה שלה.

לא סתם אנחנו מדברים כאן על הקבוצה, כן הקבוצה, מכבי פתח תקווה. לא על אבי לוזון, לא עמוס לוזון, לא גיא, לא איציק וגם לא ייטב. הדרך הכי טובה לספר את הסיפור זו דווקא הקבוצה. פעם הקבוצה הזו הייתה הגאווה של המשפחה. היא הייתה הכלי שלהם במאבקם הבלתי נגמר באלו שלעולם לא יעכלו אותם. היום האגו הפך לכלי המרכזי. האגו של הלוזונים עצמם שהפכו לכוכבים, לסיפור עצמו. הקבוצה הפכה משנית. עוד כלי בלוח השחמט. עכשיו עמוס לוזון מאיים לעזוב, אבל כולנו יודעים שזה המהלך שהוא ניסה קודם לכן על אותו לוח שחמט.

הפגיעה היא כמעט בכל פרמטר, ובעיקר בכמות השחקנים האיכותיים שהמועדון הזה מייצר וממנו הוא מתקיים. מוטב שהלוזונים ישקיעו את מרצם באזורים האלו, במקומות בהם כבר קצרו הצלחה. בקבוצה. כמה שזה נשמע דוחה לפעמים במקרה שלהם, שינסו קצת לחזור לשורשים.

1. מחאת אוהדי הפועל תל אביב במוצ"ש כנגד הבעלים אלי טביב היה מאורגנת לעילא ולעילא. הרעיון (להתאסף מחוץ לבלומפילד), הביצוע (לצפות יחד במשחק) והאימפקט (כמעט בכל כלי תקשורת נתנו לכך במה), זכו לטיפול של גוף מאורגן ורציני שיודע לפעול ולהשפיע. אלא שבמסגרת מסע ההיטהרות שמנהיגי האוהדים מובילים אליו חובה עליהם לשאול את עצמם: איפה הייתם בעונה שעברה? מדוע לא ראיתם כבר אז באלי טביב גוף זר שיש לגרש? האם אין בכך סוג של צביעות שדווקא עתה אתם נוקטים בפעילות נגד? האם הכתובת לא היתה שם גם בעונה שעברה? האם טביב עשה העונה משהו חריג שהוא לא עשה בעונה שעברה? או – האם 100 ימי החסד שהוא קיבל היו בעצם מהשפה אל החוץ, והזדמנות אמיתית לא היתה שם. רק הכחשה של תובנה אמיצה שהיתה אמורה להתקבל הרבה לפני כן.

2. זה בכלל לא מפתיע שעירוני רמת השרון לא תהיה שותפה בסוף השבוע לקרב הכפול בין ארבע האחרונות, והפועל ראשון לציון, שהתחילה את העונה מצוין, דווקא כן. זה הפער הקטן אבל המכריע בין קבוצה שעלתה מוקדם מדי לליגת העל, די במקרה, ללא תהליך שרמז על כך עוד בליגה השנייה, לבין קבוצה שעובדת נכון כבר הרבה שנים ובנתה את ההצלחה שלה עוד בליגה הלאומית. זה הפער בין המקריות של ראשון לציון ליציבות של רמת השרון. בין קבוצה שעלתה בצדק לקבוצה שעלתה עם קצת מזל. בין קבוצה שאלו הם ימי הזוהר שלה לבין קבוצה שלא באמת מצאה את הנוסחה הנכונה למצות את הפוטנציאל.

3. פדרו גלבאן הוא עדיין המלך של בני יהודה מבחינה סטטיסטית: שלושה שערים, שלושה בישולים, וכמה שזה נשמע מצחיק – זה עדיין הרבה מעל כולם. אבל איכשהו נדמה שזה לא אותו גלבאן של העונות הקודמות, שעדיין חסר שם מרכיב חשוב שיהפוך שחקן טוב לשחקן מעולה. אולי מדובר בקצת שובע מקבוצה שהוא שקל לעזוב בקיץ. אל תפסלו את האופציה ששיטת המשחק של יוסי אבוקסיס והנעת הכדור הארוכה לא מייתרת אותו מעט ומוציאה מסוליסט כמוהו את העוקץ. בכל מקרה, גם בשיטה הזו, בני יהודה נואשת לפדרו גלבאן חד כמו פעם. גם בשיטה הזו, הוא היחיד שמסוגל באמת להוציא לפועל באופן קבוע.

גם ברגעים כאלה, בהם לבית"ר אין יותר מה לעשות ומה לשפר, בזמנים בהם שום צעקה מהיציע לא יכולה להזיז למישהו וכל הדברים שהובילו את המועדון למצב הזה נאמרו בכל השנים האחרונות – צריך לדעת להתנהג. מישהו חייב להסביר את זה ליובל נעים. להסביר לו שהוא מייצג מועדון מפואר והתנהגותו כמאמן לא מתקבלת על הדעת גם בקבוצה עממית כמו בית"ר. הכניסה לשדה המשחק בזמן שאריאל הרוש נפצע, העמידה על הגדר כמו אחרון האוהדים אחרי שעלה ליציע, הזעם הבלתי נשלט, תנועות הגוף כמו נלקחו מסרט טורקי, לא רק פוגעים במותג של מאמן טוב שלא אשם כמעט במצב של הקבוצה, אלא בעיקר במותג של מועדון הרוס שצריך יהיה לשווק אותו יום אחד. היו"ר איציק קורנפיין חייב להזכיר את זה ליובל נעים ולומר לו שמאמן לא יכול להתנהג ככה, בטח לא מאמן שעובד בבית"ר ירושלים.