זהו. אמנם נותרו טורניר באלי וגמר גביע הפדרציה בין רוסיה לצ'כיה, אבל אחרי גמר המאסטרס אפשר כבר לומר ששנת 2011 בטניס הנשים באה לקיצה. אין ספק שהשנה האחרונה הייתה אולי המעודדת ביותר מבין האחרונות, שהיו די מלנכוליות ואפרוריות.
לא רק שהרמה הלכה והשתפרה, אלא שגם היינו עדים לפריצות של מספר שחקניות צעירות ומצוינות, שהוכיחו שלטניס הנשים יש עתיד מצוין גם אחרי עידן האחיות וויליאמס, קים קלייסטרס וז'סטין הנין.
אין דבר יותר מתבקש לכבוד סיום שנת טניס כל כך איכותית מאשר בחירת הרגעים הגדולים של השנה והדמויות הבולטות, שליוו אותנו.
שחקנית השנה: פטרה קביטובה
הניצחון של הצ'כית בת ה-21 על ויקטוריה אזרנקה בגמר טורניר המאסטרס בטורקיה סימל יותר טוב מכל דבר אחר מי הטניסאית הטובה ביותר בעולם נכון לעכשיו. אמנם נוטים להפחית מחשיבות טורניר סיכום השנה, אבל הטענה הזו תקפה יותר לסבב הגברים מאשר לנשים, בעיקר בליהוק הנוכחי. כל המשתתפות בטורניר השנה הגיעו אליו עם הרבה מה להוכיח, אין שם שלטון דומיננטי כמו דג'וקוביץ'-נדאל-פדרר, ובכל זאת פטרה קביטובה הראתה שכשהיא מייצרת את הטניס שלה, אין טניסאית בעולם שיכולה לנצח אותה.
קביטובה, שסיימה את 2010 במקום ה-34 בעולם, זכתה השנה בשישה טורנירים, כולל ווימבלדון, והראתה לעולם טניס משוכלל ברמה שלא חווינו כבר שנים. אלה לא רק העוצמות, הווינרים, הסרב, האגרסיביות, ההתקפיות והתעוזה, אלא בעיקר הסגנון האלגנטי והאצילי וניצול קרוב לשלמות של מבנה הגוף והשמאליות שלה. היה ברור שאחרי הזכייה האדירה שלה בווימבלדון תגיע נפילה מסוימת, בכל זאת טניסאית לא מנוסה בת 21, והיא אכן קרתה ובאה לידי ביטוי במלוא כיעורה בהדחה מאליפות ארצות הברית בסיבוב הראשון. אבל בשבועות האחרונים נראה שהמצבר של הצ'כית התמלא מחדש וכשהיא משחקת כמו בגמר מול אזרנקה אין לאף אחת כלים לעצור אותה.
קשה להעריך מה תהיה מידת הדומיננטיות של קביטובה בסבב ובכמה תארי גרנד סלאם היא עוד תזכה, אבל ברור שיש כאן חומרים שמהם עשויות אגדות טניס. או כמו שאמרה צ'כית אחרת, שגם זכתה ב-18 תארי גרנד סלאם ביחידות, מרטינה נברטילובה, אחרי גמר ווימבלדון השנה: "אני חושבת שפטרה תזכה בתארי גרנד סלאם נוספים. יכול להיות שזה רק הראשון מבין רבים".
אכזבת השנה: קרוליין ווזניאקי
בטח עכשיו תגידו: "נו, כמה צפוי. שוב ישתמשו ויטיחו בנו את הנתון שלקרוליין ווזניאקי עוד אין אף תואר גרנד סלאם, על אף שהיא מדורגת במקום הראשון בעולם. כבר שמענו את זה". ווזניאקי היא לא דינארה סאפינה או ילנה ינקוביץ', שכמוה היו בצמרת הדירוג העולמי מבלי לזכות בתואר גרנד סלאם. הדנית בת ה-21 לא הגיחה או הבליחה למקום הראשון בעולם כמו שתי השחקניות המצוינות למעלה, אלא מחזיקה בו מאז 11 באוקטובר 2010 ותסגור גם את השנה הנוכחית בו. מה שאומר שווזניאקי תבלה בפסגה לפחות שנה ושלושה חודשים, דבר שמצביע על שליטה בסבב ולא על הבלחה.
דווקא בגלל זה מאכזב כל כך שהדנית סוגרת את 2011 לא רק בלי זכייה בגרנד סלאם, אלא אפילו מבלי לאיים על תואר כזה או להיחשב למועמדת בכירה לזכות בו. אמנם באוסטרליה היא איבדה שתי נקודות הכרעה בחצי הגמר, אבל מאז נכשלה גם ברולאן גארוס וגם בווימבלדון בגלל סגנון המשחק החד גוני שלה, והובסה ללא תנאי בחצי גמר אליפות ארצות הברית על ידי סרינה וויליאמס. ההדחה המוקדמת של "קארו" מהמאסטרס ושני ההפסדים שלה רק חידדו את הפער בינה לבין שאר שחקניות הצמרת והדרך שהיא צריכה לעבור כדי להיות באמת הטובה בעולם. חשוב להבהיר שההבדל ביכולות של השחקניות עצומים בין טורנירי גרנד סלאם לאחרים, כיוון שכל לוח האימונים והתחרויות בנוי לפי התחרויות הגדולות, ובהן ווזניאקי עדיין לא מספיק טובה כדי לזכות, אלא רק בטורנירים גדולים אחרים בהם היא מוצאת את היריבות בפחות מ-100 אחוז יכולת.
למרות הכל, יש גם סיבות לאופטימיות. הראשונה היא שבזמן האחרון ווזניאקי מראה, לראשונה בקריירה שלה, סימני אגרסיביות והתקפיות במשחק שלה. הסיבה השנייה היא הדיווחים על כך שהיא תחליף את אבא שלה והצוות של חברת אדידס שמלווה אותה במאמן רציני ומקצועני. והסיבה השלישית והכי חשובה היא שמדובר בספורטאית למופת, מבחינת התנהגות ומוסר עבודה, והסבב חייב להודות שהתברך באחת כמוה. לכן, אפשר לסמוך עליה שתעשה הכל כדי לעשות את קפיצת המדרגה החשובה שהיא צריכה לעשות.
הרגע העצוב: הפרידה מז'סטין הנין
אין הרבה טניסאיות שהצליחו לרגש את חובבי הענף כמו ז'סטין הנין בשנים האחרונות, אולי בכלל. אם זה בגלל הטניס המיוחד והאלגנטי, אם זה בגלל גמר הרולאן גארוס הזכור ב-2007 בו סגרה מעגל והשלימה עם משפחתה לאחר שמונה שנות נתק, או סתם בגלל האישיות החביבה ומבנה הגוף הקטן והצנום. מה שבטוח הוא שז'סטין הנין, שהניפה שקטפה שבעה גרנד סלאם בקריירה שלה, הפכה לאחת מאגדות טניס הנשים הגדולות אי פעם.
לכן, ובעיקר בשל הנסיבות שליוו את ההודעה והאנטי קליימקס שבין פרישה של אגדת ספורט להודעה לקונית בכתב, היה כל כך עצוב לקבל את הבשורה המרה על פרישתה השנייה והסופית ב-26 בינואר השנה. כי הנין בדיוק מגלמת את הקלישאה שאומרת ש"כשתוכל אתה לא תרצה וכשתרצה אתה כבר לא תוכל". היא הרי פרשה במאי 2008 כשהיה לה הכל בגלל שובע וחזרה בתחילת 2010 כי הרגישה שוב את הרעב. אלא שדווקא אז ועוד לפני שהצליחה לזכות בגרנד סלאם נוסף (הגיעה לגמר אוסטרליה אשתקד) נקטעה הקריירה המפוארת בגלל פציעה במרפק. או כמו שהיא הגדירה את זה באותה הודעה עצובה: "אני בהלם ומאוד עצובה. קיוויתי לסוג אחר לחלוטין של קאמבק ובטח לסיום אחר של הקריירה, אבל לצערי לא אוכל להמשיך בתשוקה הכי גדולה שלי וזה קשה לי מאוד".
התופעה: דור חדש, חוקים חדשים
הסעיף הזה מתחבר לקודם ולפרידה מז'סטין הנין, שהייתה למעשה גם פרידה מסוג מסוים של טניסאיות שהולך ונעלם. טניס הנשים עבר השנה שינוי גדול מאוד והפך לעוצמתי יותר, מהיר יותר, חזק יותר והתקפי יותר. ספק אם שחקניות כמו הנין או מרטינה הינגיס היו זוכות לתהילה כה גדולה אם היו חלק מהסבב היום, והשנה הנוכחית גם השאירה מאחור הרבה טניסאיות שלא הצליחו לעשות את ההתאמה הנדרשת.
2011 לא הייתה השנה בה רק שחקניות מהטופ העולמי כמו ויקטוריה אזרנקה (אולי מובילת התהליך והדוגמה הכי בולטת), פטרה קביטובה, ורה זבונרבה, נה לי, סמנתה סטוסור ועוד רבות וטובות חבטו בכל כדור בעוצמה אדירה ושמרו על אינטנסיביות ברמה הכי גבוהה שיש, אלא בעיקר השנה בה אפילו שחקניות מהטופ 20-30 התחילו להיכנס לקצב אחר מבעבר. נכון שבעיית היציבות עדיין יושבת כאבן ריחיים על הטניסאיות בסבב, שלא מצליח לייצר אף כוכבת או מותג על כמו רוג'ר פדרר, רפאל נדאל או נובאק דג'וקוביץ', אבל בשנת 2011 ראינו גם שחקניות צעירות מאוד מהשורה השנייה כמו סבין ליזיקי, אנסטסיה פאבליוצ'נקובה ורבות אחרות שמגיעות לשלבים המאוחרים בטורנירי גרנד סלאם. מעבר לכך, אפילו התרגלנו לראות את העשייריה השלישית בעולם הופכת להיות הרבה יותר חזקה מבעבר עם שחקניות כמו יוליה גרגס (21), יאנינה וויקמאייר (25) ומריה קירילנקו (27) לדוגמה.
שחקניות שבעבר התרגלו והתבססו יותר על משחק הגנתי וניצול טעויות של היריבה, נותרו מאחור ויהיו חייבות לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי לחזור לטופ העולמי. שנת 2011 הוכיחה שאי אפשר יותר להתבסס על משחק לא עוצמתי והיחידה שכן מצליחה להסתדר ללא עוצמות אדירות היא אגניישקה רדוואנסקה (8), שעושה את זה בזכות כישרון עילאי, מגוון וחכמת משחק נדירה שמזכירה מאוד את מרטינה הינגיס. לשאר הטניסאיות אין ברירה אחרת חוץ מלהתאים את עצמן למציאות החדשה או להרים ידיים.
משחק השנה: סטוסור -קירילנקו
פטרה קביטובה סיפקה כמה תצוגות מעוררות השראה בווימבלדון, גם נה לי עשתה את זה ברולאן גארוס ובטח שקים קלייסטרס ריגשה בענק באוסטרליה. אבל המשחק המרתק ביותר של השנה היה דווקא בשמינית גמר אליפות ארצות הברית האחרונה בין סמנתה סטוסור למריה קירילנקו, בו ניצחה האוסטרלית 2:6, 7:6 (15), 3:6 ועלתה שלב בדרך לזכייה בטורניר.
שובר השוויון במערכה השנייה היה הארוך ביותר בטורניר גרנד סלאם של נשים אי פעם וסיפק כל מה שצריך בספורט ב-32 נקודות מרתקות במיוחד, שסגרו מערכה של שעה ו-24 דקות. היו שם צ'לנג'ים שהחזירו שחקניות מהספסל למגרש, טעויות בלתי מחויבות, ווינרים והרבה דרמה, שהקפיצה את הקהל האמריקני במגרש הצידי על הרגליים כמו שרק הוא יודע באירועים מסוג כזה. "בשלב מסוים איבדתי שם את הספירה ולא ידעתי מה התוצאה", הודתה סטוסור לאחר מכן, "לא ידעתי מתי אני אמורה להגיש ומתי מריה אמורה ומתי צריך להחליף צדדים. זה פשוט היה כל כך מרגש ובשלבים מסוימים אפילו לא הצלחתי לשמוע את עצמי חושבת".
טניס בוואלה! ספורט
קביטובה ניצחה את אזרנקה וזכתה במאסטרס
