הפלייאוף הנוכחי סיפק לנו מספר התפוצצויות התקפיות והפיצ'רים מנסים להישאר בעניינים. אדריאן בלטרה חבט לשלושה הומראנים במשחק אחד מול הגשת הרייז, חמישה שחקנים נוספים השיגו שלישיית הומראנים ב-12 ימי הפלייאוף הראשונים. ג'ימי רולינס חבט ל-45.0 אחוז, צ'ייס אטלי ופול גולדשמיט ל-43.8, חורחה פוסאדה ל-4.29 וברט גרדנר ל-41.2. למרות זאת, הקבוצות של כולם הפסידו בסיבוב הראשון.
התמונה לא השתנתה גם בסדרות הגמר של החטיבות. הקרדינלס והברוורס השיגו 15 ריצות בשני המשחקים הראשונים ביניהן, בזמן שנלסון קרוז חבט לשני הומראנים על הטייגרס.
אחת התוצאות הבולטות של אותה התפרצות התקפית היא הזמן הקצר בו נשארים הפיצ'רים הפותחים על הגבעה בכל משחק פלייאוף. חיימה גארסיה ואדווין ג'קסון שרדו ארבעה אינינגים בלבד בסנט לואיס, שון מרקום את אותה כמות במילווקי ודרק הולנד מהריינג'רס לא צלח אפילו שלושה מול דטרויט. למה כל זה קורה?
בגלל שילוב של חובטים גדולים וידיים עייפות של הזורקים. בשתי הפתיחות של שון מרקום, כמו גם בפתיחה של רנדי וולף, ניתן היה לראות שהפאסט בול שלהם חלש בצורה משמעותית מהרגיל. הם חייבים את המהירות בהגשה הזו, אחרת אין הרבה הבדל בין הפאסט בול לצ'יינג אפ שלהם. אצל מרקום שני סוגי הזריקות נראו ממש זהות. פיצ'ר חייב שהפאסט בול יהיה מהיר ב-15 עד 20 קמ"ש מהצ'יינג אפ כדי שהזריקות שלו יהיו אפקטיביות.
זאק גריינקי זכה בסיי יאנג ב-2009 עם פאסט בול של 150-160 קמ"ש. לפני מספר ימים, במשחק של מילווקי, הוא זרק את אותו פאסט בול ב-140-145 קמ"ש בלבד. כשאני רואה משהו כזה, אני יודע שזה שילוב של עייפות, הרבה אינינגים של עבודה ולרובם, זו גם הפעם הראשונה בה הם זורקים באוקטובר. זה מזכיר לי את הרוקים שמתקשים בספטמבר, הם לא רגילים לשחק בחודש הזה של השנה.
כל אחד מגיב באופן שונה לפלייאוף. יש שחקנים, כמו דרק ג'יטר, שפשוט לא מנידים עפעף, אחרים נאבקים בהתרגשות. חלק מהפיצ'רים הפותחים בפלייאוף הנוכחי נמצאים בקבוצה השנייה, מה שיהפוך את המשך הפלייאוף למרגש עוד יותר ממה שהיה עד כה.
"השחקנים רואים בי שחקן עבר, לא שדר"
אחד היתרונות של החגיגה ההתקפית הזו היא שאני לא צריך לחפש יותר מדי אחרי ההשראה שלי. המפיקים תמיד שואלים אותי עם איזה סיפור אני רוצה לפתוח את המשדר הבא. הם מחפשים את אותו סיפור גדול וחשוב, במיוחד בפלייאוף, שייתן לצופה את הסיבה להישאר לראות את כל המשחק, אבל אני תמיד אומר להם שקשה לי לדעת מראש.
כשאני נכנס לחדרי ההלבשה ב-17:30, שעה וחצי לפני המשחק או כשאני עומד ליד כלוב החבטות ושואל את אלברט פוחולס: "מה קורה עם הקרדינלס? מה אתם צריכים לעשות כדי לצאת עם ניצחון הלילה?", זה הרגע בו השחקנים אומרים לי מה באמת קורה אצלם וכך אני יודע מה הסיפור שלי להערב. אני משתמש באותה שיטה עם ריאן ברון והברוורס. יוצא איתם למגרש, משוחח עם השחקנים והמאמנים. זה גם הרגע בו אני זוכה להערכה מצידם בתור שחקן עבר וכך יש לי גישה אמיתית אליהם.
אני לא חושב שמישהו מהשחקנים רואה בי שדר של המשחק. הם יודעים שגם אני שיחקתי בליגה, במשך 18 עונות, הם מכירים אותי יותר כשחקן עבר מאשר כאיש טלוויזיה. זה יוצר אמון בינינו. הם מספרים לי דברים שיכלו להיות נהדרים לטלוויזיה, אבל אני מחויב להשאיר אותם חסויים, מתוך כבוד לאמון שהם רוחשים לי. מה שאני עושה במקום, זה לקחת את מה שהם סיפרו לי ובמקום לספר זאת בשמם, הופך את הדברים למעין דעה שלי. כך אני מספר לצופים את הסיפורים האמיתיים, אך הם לא יודעים מאיזה שחקן אותם סיפורים הגיעו.
אני חש מבורך שיש לי עוד משהו שנותן לי יכולת להתקרב ולהתערות עם השחקנים, משהו שלאף שדר בייסבול לפני לא היה. לפני שנים רבות מאוד, הייתי הראשון בליגה שנעל את נעלי הבייסבול של חברת נייק. בכל חורף, החברה עורכת טיול אולסטארים של חמישה ימים, אליו מוזמנים חבר'ה כמו אלכס רודריגז, ג'יטר, פוחולס, ג'ו מאוור, אוון לונגוריה, ברון, ג'ייק פיבי וסי. סי. סבאת'יה. השנה הטיול הוא להאווי.
לרוב, כששחקן פורש הוא כבר לא מוזמן לאותו טיול. בגלל שהייתי חלוץ הנעליים של נייק וייצגתי את החברה מהרגע הראשון, הם מזמינים אותי עד עצם היום הזה. כל חורף, אני מבלה חמישה ימים במשחקי גולף עם רוי האלידיי וכריס קרפנטר, חברים הכי טובים למעלה מעשר שני שנאבקו זה בזה במשחק החמישי בסדרה בין פילדלפיה לסנט לואיס העונה. אחריהם, אני עובר לשחק עם טרבור הופמן וקן גריפי ג'וניור. אחד עם 600 שמירות בקריירה, השני עם 600 הומראנים. איפה עוד יכולתי להתחבר לשחקנים ככה?
הטיולים האלו נותנים לי הזדמנות להכיר את השחקנים באופן עמוק יותר וחשוב מכך, לשחקנים להכיר אותי. אני יוצא לטיול הזה בכל שנה מאז 1984. אחד מרגעי השיא של השנה שלי הוא הרגע בו ההזמנה מגיעה בדואר.
ריק סאת'קליף, אחד מפרשני הבייסבול הבכירים של ESPN, זכה בעבר בתואר הסיי יאנג, הניתן למגיש הטוב ב-MLB. סאת'קליף שיחק בחמש קבוצות בין 1979 ל-1994, והוא חבר בצוות הקבוע של המגישים המסקרים את הפלייאוף והוורלד סירייס.
בייסבול בוואלה! ספורט