הפצע עדיין מדמם

“My greatest challenge was knocking Liverpool right off their fucking perch”אמר בזמנו אלכס פרגוסון. אמר וקיים. לראשונה בהיסטוריה תפגוש יונייטד את ליברפול כשלזכותה מספר אליפויות גדול יותר, ואי אפשר להמעיט בחשיבות הסטטיסטיקה. את הפצע המדמם מבחינת היציעים באנפילד לא תרפא אפילו העובדה כי צפו בשלושה ניצחונות רצופים על השדים האדומים במבצרם הביתי. לפני שלוש שנים היה ריאן באבל הגיבור הגדול עם שער הניצחון, לאחר מכן היה זה פרננדו טורס, ובעונה שעברה הפציץ דירק קויט שלושער עם הרבה מאוד מזל, בעוד לואיס סוארס גונב את ההצגה באחד ממשחקיו הראשונים אחרי המעבר מאיאקס. בסיבוב הראשון הבקיע דימיטאר ברבאטוב שלישיה לזכות יונייטד, כולל מספרת עוצרת נשימה, והביא לה ניצחון כביר, והנה לכם אירוניה מרה – יש סיכוי טוב ששני הכובשים לא יעלו הפעם למגרש.

מבחינת ברבאטוב העסק ברור למדי. הבולגרי לא משתלב בסגנון החדש של יונייטד, וגם בדקות המעטות שקיבל נראה מתוסכל ותלוש מהמתרחש. ימיו של מלך שערי פרמיירליג בעונה שעברה באולד טראפורד ספורים, והוא ידרוש להציבו ברשימת ההעברות בינואר, לקראת הצטרפות אפשרית לאתלטיקו מדריד. המצוקה של קויט מוזרה הרבה יותר – מדובר באליל של ליברפול, שחקן שהצליח להתגבר על מגבלות טכניות בהתמדה ובהקרבה אין קץ. יחד עם סוארס, היה קויט השחקן הטוב ביותר של האדומים בשלהי העונה שעברה, וקני דלגליש היה אמור לבנות את הקבוצה סביבו, אבל בינתיים מצא את עצמו ההולנדי על הספסל במשחק מול וולבס והביע אכזבה קשה. "אצטרך להתאמן קשה עוד יותר", הבטיח קויט, וחזר לדרבי מול אברטון כדי להחמיץ פנדל, אך גם להשתתף באופן פעיל ביותר בשער היתרון של אנדי קארול מבלי לגעת בכדור.

לדלגליש כדאי לשלוח את קויט למערכה בשבת כדי להגדיל את הסיכוי לשמור על המאזן הנפלא ולהנחיל לפרגוסון הפסד ראשון העונה. אבל האם גם הפעם נראה מישהו מבקיע שלישיה? וויין רוני כבר עשה זאת פעמיים העונה, אבל בוגר אברטון לא כבש באנפילד מאז ינואר 2005.

עונת 2008 היתה מיוחדת מאוד בכדורגל השבדי. קלמאר, קבוצה קטנה מדרום המדינה, זכתה באליפות הראשונה והיחידה שלה, כאשר שלושת הכוכבים הגדולים ביותר בסגל היו אחים. עד מהרה עזבו כולם את המועדון בחיפוש אחרי תהילה. הבכור, דויד אלם, חלוץ עם יכולות מוגבלות למדי, נרכש על ידי פולהאם, לא מצא את עצמו בפרמיירליג, וחזר לשבדיה בתחילת השנה כשחתם בשורות אלפסבורג. האח האמצעי, ויקטור אלם, קשר התקפי מוכשר הרבה יותר, כבש 15 שערים בעונת האליפות ההיא, חתם מיד בהירנביין ההולנדית, והוא מככב בשורותיה בהצלחה יחסית. אלא שכבר לפני ארבע שנים לכולם היה ברור שהאח הטוב ביותר הוא הצעיר, ראסמוס אלם, הנמוך ביותר במשפחה – "רק" 184 סטנימטרים. בקיץ 2009 דחה ראסמוס הצעות מפתות של אברטון, פולהאם והופנהיים כדי להצטרף לאלופת הולנד דאז אלקמאר, וביסס את עצמו כאחד הקשרים האיכותיים בליגה.

השנתיים הראשונות היו טובות, אבל העונה עשה ראסמוס אלם קפיצת מדרגה אדירה. אלקמאר מובילה את הטבלה, בין היתר בזכות שעריו של הרכש האמריקאי החדש ג'וזי אלטידור, וגם השבדי נכנס לכושר הבקעה מטורף. הוא הרשית בשישה משחקים רצופים בליגה, אשר כולם הסתיימו בניצחונות, וגם בליגה האירופית הצטיין עם פנדל מדויק לרשת מאלמו, בקרב מול יריבה ממולדתו. אלם אחראי לביצוע הכדורים הנייחים, מנווט את המשחק של אלקמאר, ובגיל 23 הפך לשחקן חשוב גם בהרכב נבחרתו הלאומית. בקיץ הוערך שוויו בשוק בכשבעה מיליון יורו, כאשר לאציו ובלקבורן הוזכרו כמועמדות להחתימו, אך כעת סביר שהמחיר האמיר עוד יותר.

חשוב מאוד לשים לב לשיתוף הפעולה בין אלקמאר לבאיירן מינכן שנחתם לפני שנתיים וחצי, רגע לפני המעבר של לואיס ואן חאל לאליאנץ ארנה. ההסכם מעניק לבווארים עדיפות על שחקנים שאלקמאר מעמידה למכירה, ובחודשים האחרונים יש דיווחים על עניין רב מצד באיירן בכיוונו של אלם. אפשרות זו תגבר אם ימשיך האח הצעיר ברצף ההבקעות באמסטרדם ארנה, אליה מגיעה אלקמאר ביתרון שש נקודות על האלופה. מהעבר השני, תחסר איאקס את הכוכב האיסלנדי הפצוע קולביין סיגטורסון, שעזב הקיץ את אלקמאר והספיק לכבוש חמישה שערים במדים החדשים. חבל – זו היתה אמורה להיות הנקודה הפיקנטית של המפגש.

זה היה אמור להיות המשחק של איבן דה לה פניה. כאשר חתם לואיס אנריקה כמאמנה החדש של רומא, בודהה הקטן מונה מיידית לעוזרו, ימים ספורים אחרי שהודיע בבכי על פרישתו מכדורגל במסיבת עיתונאים מרגשת. השידוך הבטיח דרבי חם מבחינתו – הרי לאציו היתה אחראית במידה לא מבוטלת על הרס הקריירה שלו. ב-1998 החליט לואיס ואן חאל לוותר על הפליימייקר הגאון, וסוון גוראן אריקסון הביא אותו לאולימפיקו, רק כדי לראות את הספרדי דועך.

זה לא היה הרכש הכושל היחיד של לאציו מהליגה הספרדית. גאיסקה מנדייטה הגיע אליה לפני עשור מוולנסיה על תקן אחד הכוכבים הגדולים בעולם תמורת 48 מיליון יורו, והוכתר תוך שבועות לפלופ. מאמצי שיקום הקריירה שלו במידלסברו ממש לא סייעו להחזיר את הקריירה למסלולה. קלאודיו "פיוחו" לופס הארגנטיני שעשה את הדרך מוולנסיה שנה לפני מנדייטה אמנם לא התרסק כמוהו, אך ממש לא שיחזר את הכושר שאיפיין אותו בליגה הספרדית. בסופו של דבר זנחה לאציו את הייבוא מספרד, וטוב שכך. במשך הזמן, עם ירידת קרנה של הליגה האיטלקית, כוכבים מחצי האי האיברי כבר לא מיהרו לארץ המגף בכל מקרה.

כעת עושה דווקא רומא מאמצים להחזיר לחיים את הנתיב שנשכח. הספרדי האחרון ששיחק בשורותיה היה פפ גוארדיולה, לפני שהושעה שלא בצדק על שימוש בחומרים אסורים. לואיס אנריקה הביא לאולימפיקו את בויאן קרקיץ', אותו הוא מכיר מקרוב, וגם את המגן השמאלי חוסה אנחל שהצליח לספוג כרטיס אדום במשחק הבכורה בהפסד הביתי לקליארי. דה לה פניה, לצערנו הרב, לא יהיה על הספסל. בודהה חזר לבירת קטלוניה עוד לפני תחילת העונה מסיבות אישיות שלא פורטו, ויעודד את חברו מהכורסא מול הטלוויזיה.

הג'יאלורוסי אמנם ניצחו בשני משחקי הליגה האחרונים, אך ניתן לומר כי לדרבי עשויה להיות השפעה לא מבוטלת על הצלחת הפרויקט הספרדי. עד לא מכבר זה היה צמוד, אבל בשתי העונות האחרונות ניצחה רומא את לאציו פעמיים, והאוהדים מצפים להמשך המסורת. מצד שני, אז לא עמד לרשות צד התכלת של הבירה חלוץ ברמה של מירוסלאב קלוזה. דבר אחד בטוח – לשופט תהיה עבודה מרובה. שישה משחקי הדרבי האחרונים ברומא הניבו תשעה כרטיסים אדומים.

צמרת הליגה הספרדית בתום שישה מחזורים נראית מעט הזויה. ברצלונה בפסגה זה טבעי, ריאל במרחק נקודה ממנה, וגם מלאגה המתעשרת בהחלט היתה אמורה להיאבק בצמרת. אבל מה עושה לבאנטה במקום השני, בשוויון נקודות עם הקטלונים? למעשה, אי אפשר לחשוב על שתי קבוצות שונות יותר מאשר המתמודדות בקרב המוזר הזה ביום ראשון בערב.

בעוד התקציב של מלאגה, עם הבעלים הקטארי החדש שלה, כמעט בלתי מוגבל, הרי שלבאנטה היא המועדון העני ביותר בליגה הבכירה. היא היתה על סף פשיטת רגל כאשר ירדה לליגה השניה ב-2008, ומאז נמצאת במסלול הבראה שמחייב צמצומים, ותקציבה השנתי עומד על 23 מיליון יורו במקרה הטוב. כל זה לא הפריע לה לחזור לליגה הבכירה לפני שנה, ובעונה שעברה רשמה לבאנטה סיבוב שני מטורף, עם הפסד אחד בלבד בין פברואר לאפריל. מצד שני, החלוץ האקוואדורי המצטיין פליפה קייסדו שתרם 14 שערים היה מושאל ממנצ'סטר סיטי, ונמכר ללוקומוטיב מוסקבה. בנוסף, איבדה לבאנטה את המאמן שחולל את הנס, לואיס גרסיה, אשר "התקדם" לקבוצה גדולה הרבה יותר, חטאפה.

ההיסטוריה מספרת שהקבוצה השניה של ולנסיה מעולם לא שרדה בליגה הראשונה יותר משנתיים ברציפות, ולכן התחזיות היו קודרות עד מאוד. התוצאות, לעומת זאת, עולות על כל דמיון.
לבאנטה, עם סגל מזדקן של שחקנים שנזרקו מקבוצות אחרות, עם המאמן חואן איגנאסיו שמעולם לא אימן בליגה הבכירה, עם הקפטן סרחיו באייסטרוס שבגיל 36 מתמודד על תואר השחקן השמן בספרד אך כמעט ולא שוגה בהגנה, ניצחה כבר ארבעה משחקים ברציפות. את ה-0:1 על ריאל מדריד העדיפו פרשנים לראות כגימיק, אבל מאז מגלה הקבוצה יציבות מדהימה, וניצחון חוץ הפתעת עונה נוספת, בטיס, במחזור הקודם כבר לא יכול להיות מקרי. כדאי לשים לב במיוחד לקשר הבאסקי בן ה-32 חוסה בארקרו, שגילה ניצוצות של גאונות כבר בנומאנסיה, וכעת נהנה מהתקופה הטובה בקריירה. לבחור יש טאץ' אדיר, ומלאגה עלולה ללמוד זאת על בשרה.

בעוד בבלגיה מקווים אולי להרכיב בכל זאת ממשלה אחרי יותר משנה, מחדשות אנדרלכט וסטנדארד את היריבות המסורתית, לה שורשים פוליטיים עמוקים. סטנדארד, הקבוצה הבכירה של ולוניה, אשר ייצגה את מעמד הפועלים וכורי הפחם, מול אנדרכלט מהבירה העשירה – האירוע הזה אף פעם לא עבר בשקט. אחד השיאים נרשם ב-1983, אז קנה מאמן סטנדארד ריימונד גוטאלס משחק ליגה על מנת לזכות באליפות. הפרשה נחשפה, 13 שחקני סטנדארד קיבלו השעיה ממושכת, בעוד על גוטאלס נאסר לאמן בבלגיה לצמיתות – עונש שהוסר באופן ביזארי כעבור שנה.

כתוצאה מהשערורייה, דשדשה סטנדארד ללא אליפות במשך 25 שנה, אך לאחרונה חזרה לגדולתה, והשנאה התהומית ליריבה מבריסל עלתה מדרגה במפגשים בעונת 2009/10 בשל התנהלות פושעת של אקסל ויטסל. כוכב סטנדארד שבר את רגלו של מארצין ואסילבסקי, המגן הפולני של אנדרלכט, ובסיבוב השני ספג שוב כרטיס אדום על עבירה ברוטאלית על רונאלד יוחאס ההונגרי.

למזלה של אנדרלכט, ויטסל עזב הקיץ לבנפיקה, אבל זה יקטין את המתח רק במעט. הצפיפות בצמרת גבוהה, אנדרלכט מקדימה את גנט וברוז' רק בנקודה בזכות ניצחון על האלופה גנק במחזור הקודם, ואפילו אם מאור בוזגלו לא יזכה לעלות לכר הדשא הוא ירגיש היטב את אווירת הקרב ששמה את הדרבי התל אביבי בכיס הקטן.

אחת הסיבות לפיטוריו של לואיס ואן חאל מבאיירן מינכן אשתקד נעוצה בהתעקשותו להעמיד בשער את תומאס קראפט. לפני תחילת הסיבוב השני הודיע לפתע המאמן ההולנדי שהוא מוריד את האנס יורג בוט הוותיק לספסל ומעניק אשראי בלתי מוגבל לבחור צעיר שצמח במחלקת הנוער של המועדון. אחרי המבחן הראשון שלו, נדמה היה שמדובר בהימור לא רע בכלל. קראפט הדף פנדל ב-1:1 בוולפסבורג, וסיפק הופעה מכובדת מאוד שכללה אפילו בישול בכדור שוער ארוך.

אלא שההנהלה, ובראשה אולי הונס, זעמה. הבווארים כבר היו אז במגעים מתקדמים עם שאלקה לגבי החתמתו של מנואל נוייר, ובכלל לא הזדקקו לכשרון מקומי. השבועות עברו, קראפט רשם גם שורה של טעויות שנבעו מחוסר ניסיון, וימיו של ואן חאל הגיעו לקיצם מהר מהצפוי. הצעד הראשון שביצע מחליפו אנדריס יונקר היה להחזיר את בוט אל בין הקורות.

מבחינת האולטראס, קראפט דווקא נתפס באור חיובי מאוד. הם הפגינו ממושכות נגד רכישתו הפוטנציאלית של נוייר, האויב המר, והניפו שלטים בזכותו של האיש שזוהה עם המועדון. קראפט הודיע כבר בשלהי העונה שעברה כי לא יסכים עוד לשבת על הספסל, וכך אכן עשה. הוא מצא בית חם בהרטה ברלין של מרקוס באבל, שכבר רשמה תוצאות יפות עם חזרתה לבונדסליגה בתום גלות קצרה, ואפילו ניצחה בדורטמונד. משימתה כעת היא לקטוע את רצף המשחקים המדהים של נוייר ללא ספיגה שהגיע ל-11 בכל המסגרות. עם קראפט בסביבה, יש תחושה שזה בהחלט עשוי לקרות.

כדורגל אירופי בוואלה! ספורט