כדורגל בבואנוס איירס
לאן: צפייה במשחק כדורגל של חמש הגדולות של בואנוס איירס: בוקה ג'וניורס, ריבר פלייט, אינדפנדיינטה, ראסינג קלוב וסאן לורנצו.
למה: אין מקום חולה כדורגל יותר מבירת ארגנטינה. לפי הדיווחים, בשטח המטרופולין יש יותר מגרשי כדורגל מספריות ציבוריות.
איך משיגים כרטיס: מגיעים לאיצטדיון ביום המשחק וקונים, כמעט תמיד יש בקופה, ואם לא, תמיד יש ספסרים. כרטיסים בדרך כלל לא מאוד יקרים.
התאריכים האידיאלים: הזמנים שבהם יש ליגה - האפרטורה התחילה באוגוסט ותסתיים בדצמבר, הקלאוסורה תתחיל במרץ ותסתיים ביוני. הקלאוסורה עדיפה בגלל שאז אפשר יהיה לשלב את הליגה עם טורניר הקופה ליברטדורס.
ממה להיזהר: עדיף לברר לפני מהם הצבעים של הקבוצות ולבוא כשאתם לא מזוהים עם אחת מהן - על מנת להימנע ממקרי אלימות מיותרים.
החווייה: ללכת לראות כדורגל בארגנטינה מקביל ברמה מסוימת לכניסה למכונת זמן. אם תבדקו מקרוב את הבעיות באצטדיונים, בתשתיות וברמה במדינה, אתם תגלו בעיות שמזכירות מאוד את אלו שמטרידות את הכדורגל הישראלי. המתקנים כמעט תמיד ירגישו שעברו עליהם ימים טובים יותר, יציעי הפופולאר (העמידה מאחורי השער) יריחו כמו שילוב של אוטובוס לצריפין ביום ראשון בבוקר וקופי שופ באמסטרדם, וההמלצה הידידותית היא תמיד להגיע בלי ארנק, תכשיטים, מצלמה או כל דבר אחר שאפשר לגנוב מכם.
אבל למכונת הזמן יש גם צד חיובי: הרגש ההוא מפעם שבגללו התאהבת בכדורגל, שממוצה בארגנטינה למילה אחת ועיקרית - הקהל. אפשר להשליך הרבה מהבעיות של ליגת העל הישראלית (השחקנים הטובים עזבו לאירופה, רמת הכדורגל לא טובה, שיטת ליגה מוזרה), על הפרימרה דיוויזיון, אבל האצטדיונים עדיין מלאים בעשרות אלפי צופים בכל סוף שבוע. הקהל לא מפסיק למלא את הטריבונות. כשמגיעים לארגנטינה בכלל ולבואנוס איירס בפרט, מבינים שבכל מקום אחר אולי אוהבים כדורגל, אבל שם, כמו שהקלישאה אומרת חיים כדורגל.
אבל מילים לא מספיקות צריך אינדיקציה. כותב שורות אלה לקח בשנת 2005 את שני הוריו למשחק כדורגל במונומנטל של ריבר פלייט, ובעוד שאבא שלי היה בחייו במאות משחקים, עבור אמא שלי זו הייתה הפעם הראשונה. היא רגילה לסלוד מכדורגל, שתופס הרבה יותר מדי זמן מבעלה ומשני הבנים שלה, אבל שם, במונומנטל, העיניים שלה ברקו, היא לא הפסיקה להסתכל על הקהל שקפץ, על השחקנים שעל הדשא, ולנסות לזמזם את השירים. כשהיא יצאה, ביקשה כובע של ריבר, והסבירה לי: "זו חוויה שאני רוצה לזכור תמיד". המסקנה: אין אדם אחד שלא יתרגש מהפעם הראשונה שלו בכדורגל בארגנטינה.
כדורסל מכללות ותיכונים באינדיאנה
לאן: גמר אליפות התיכונים באינדיאנה (כל שנה באינדיאנפוליס) ומשחקי מכללות, בין היתר אינדיאנה, אינדיאנה סטייט, פרדו, בול סטייט, ונוטרדאם.
למה: בגלל הסרט הוז'רס, בגלל לארי בירד, בגלל בובי נייט, בגלל שלא משחקים באולמות אלא באסמים ענקיים (fieldhouses) ובגלל שבשום מקום אחר בארצות הברית לא אכפת לאנשים יותר מכדורסל חובבני.
איך משיגים כרטיס: בעיה רצינית. עדיף לבוא עם מזומנים או לבדוק באתר stubhub, אתר של שוק משני לכרטיסים (מה שנקרא יד שנייה, רק במחירים קצת יותר הגיוניים).
התאריכים האידיאלים: פברואר-מרץ. הראשון מביניהם קריטי לפני טורנירי החטיבות במכללות, והשני - מארץ' מאדנס וגמר טורניר התיכונים שייערך באינדיאנפוליס.
ממה להיזהר: קודם כל, כשמדובר בספורט תיכונים אמריקאי צריך לזכור שקודי ההתנהגות הם שונים, אז לא לקלל ולהשתמש בשפה בוטה מדי. בקולג'ים יש להיזהר מילדים אמריקאים שיכורים.
החווייה: אחד מהכדורסלנים הגדולים ביותר שיצאו מאינדיאנה היה מישהו בשם לארי בירד. אחרי התיכון קיבל לארי לג'נד מלגה לאוניברסיטת אינדיאנה (הגדולה, של בובי נייט) אבל החליט לעזוב אחרי 24 יום בגלל שהקמפוס היה גדול מדי עבורו, וחזר לפרנץ' ליק כדי לאסוף זבל.
אחרי שנתיים הוא חזר למכללות, אבל לאינדיאנה סטייט. הסיקאמורס מעולם לא הגיעו קודם לכן לטורניר ה-NCAA, אבל ב-1979 סחב אותם בירד עד לאחד מהגמרים המפורסמים ביותר בתולדות המכללות - מול מישיגן סטייט של מג'יק ג'ונסון, שניצחה את המשחק. עד שנת 2000, לא חזרה המכללה לטורניר.
ואם אתם עדיין צריכים להשתכנע, נספר לכם ש-18 מ-20 מתקני כדורסל התיכונים הגדולים ביותר בארצות הברית נמצאים במדינה, כולל הגדול מכולם בניו קאסל. בעיירה הקטנה יש 18 אלף תושבים, אבל אולם הכדורסל של התיכון מכיל יותר מ-9,000 מקומות. כן, אפשר להגיד שהחבר'ה שם אוהבים כדורסל.
כדורגל בגרמניה
לאן: כדורגל בנורד ריין ווסטפאליה, חבל ארץ במערב המדינה, קרוב לגבול עם הולנד. קבוצות בולטות: בורוסיה דורטמונד, שאלקה 04, פ.צ קלן, בורוסיה מנשנגלדבאך, באייר לברקוזן ועוד שמונה קבוצות בבונדסליגה 2 ו-3.
למה: ככל הנראה חווית הכדורגל הידידותית ביותר בעולם עבור צופה. בירה מצוינת, אוכל נהדר, מחירים זולים יחסית, איצטדיונים שתענוג לבוא אליהם, קהלים גדולים שלא מפסיקים לעודד ותחבורה זולה (כרטיס למשחק כדורגל מזכה בנסיעות בתחבורה הציבורית בחינם באותו יום, באזור בו מתקיים המשחק).
איך משיגים כרטיס: בדרך כלל אפשר תמיד להשיג כרטיס לכל משחק בבונדסליגה, בוודאי באזורים האלה. מייל למועדון עוזר בבירור שעות הפתיחה של הקופות ודרכי השגה.
התאריכים האידיאלים: החלק הראשון של העונה עד פגרת החורף - יש משחקים גם בגביעי אירופה השונים, כך שיש שבועות של משחקים בכל ימות השבוע.
ממה להיזהר: לא לבוא בבגדים יקרים מדי ליציעי עמידה - הצופים נוהגים לחגוג שערים בזריקה של כוסות בירה, כך שמקלחת אלכוהולית היא בהחלט דבר שבשגרה. קשה לחשוב על משהו אחר בגרמניה.
החווייה: אתם תמיד יכולים לבדוק עם אוהדי הפועל תל אביב ומכבי חיפה שיספרו לכם על המגרש המושלם של שאלקה, אבל אם יש חוויה שמסבירה הכי טוב על הכדורגל הגרמני, תוכלו למצוא אותה בלינק הבא, המכיל גלריה ענקית של תמונות ממשחק החוץ של יוניון ברלין באיינטרכט פרנקפורט מ-30 בספטמבר השנה.
מדובר בשתי קבוצות מהבונדסליגה השנייה דווקא (לא שזה מנע מהאוהדים למלא את האיצטדיון), שאמנם לא משחקות באזור המדובר (פרנקפורט לא רחוקה), אבל שווה להסתכל ולעקוב אחרי התפתחות העלילה. בגרמניה נהוג להגיע למשחקי חוץ בקבוצה אחת גדולה שנוסעת ברכבת מיוחדת לאיצטדיון, והמשחק הזה לא היה שונה.
אבל הדבר שמייחד את גרמניה מכל מקום אחר, הוא הקשר שבין המועדון לקבוצה: בגרמניה קיים חוק ה-50 אחוז פלוס 1, שמותיר את השליטה בקבוצות אצל האוהדים, וההדדיות הזו בין שני הצדדים, גרמה לכך שאחרי סיום המשחק ברכבת בחזרה לברלין - כמו שאפשר לראות כאן, הגישו השחקנים של יוניון בירה לקהל. כמו שאמרנו, מדובר במשהו אחר.
כדורסל במדינות יוגוסלביה לשעבר
לאן: ספליט, זאדאר, זאגרב, לובליאנה, בלגרד, פודגוריצה. השאריות של מה שהיה פעם יוגוסלביה.
למה: כי כל אחד שגדל בשנות ה-80 על יוגופלסטיקה ספליט הגדולה, או שראה את נבחרת יוגוסלביה, או שאוהב כדורסל אירופי, צריך להגיע פעם לראות משחק במקומות האלה.
איך משיגים כרטיס: משתנה - אבל צריך כיסים עמוקים במונחים מקומיים כשמדובר במשחקים גדולים. המזל, שלא הרבה כאלה נשארו.
התאריכים האידיאלים: התאריכים שנושקים לשלבי הגמר של הליגות האזוריות (אדריאטית, יורוליג,יורוקאפ), והפלייאוף של הליגות המקומיות.
ממה להיזהר: למרות שלובליאנה וזאגרב הן ערים מסבירות פנים מאוד, בלגרד היא מטרופולין גדול עם שלושה מיליון תושבים, אז עדיף לא להסתובב לבד במקומות חשוכים. במשחקים עצמם, צריך לזכור שמעשנים בתוך האולם.
החווייה: באזור עם כל כך הרבה היסטוריה של כדורסל, יש המון מקומות מרגשים. אחד מהם הוא חזית האולם של ציבונה בזאגרב, שם בכיכר דרזאן פטרוביץ' יש פסל של הכדורסלן האדיר שנהרג בתאונת דרכים.
הקבוצה המעניינת מכולם היא דווקא זאדאר הקרואטית, אחד המקומות שהכי מפחיד לשחק בהם באירופה, במיוחד כשמגיעה לשם קבוצה סרבית. למי שלא מאמין, שייזכר במשחק של מכבי תל אביב בבלגרד מול פרטיזן - עוד קבוצה שחייבים לבקר ב"פיוניר ארינה". עכשיו תדמיינו איך זה לחוות את זה מקרוב.
כדורגל בליגות הנמוכות באנגליה
לאן: כדי להקל עליכם, החלטנו להתרכז בפרברי מנצ'סטר, אזור קטן יחסית שנוח להתמצא בו. מדובר בקבוצות במו בארי, פרסטון נורת' אנד, אולדהאם, סטוקפורט וברנלי.
למה: חוויית הפרמיירליג הולכת ומרחיקה אנגלים רבים מהיציע. המחירים היקרים, הכריזה והמוזיקה, השעות המשתנות של המשחקים וריבוי השחקנים הזרים, גרמו לכך שאת הכדורגל האנגלי "האמיתי" ניתן למצוא כרגע בעיקר בצ'מפיונשיפ ומתחתיה.
איך משיגים כרטיס: לכל קבוצה באנגליה יש אתר אינטרנט, בו היא מפרסמת פרטים לגבי כרטיסים כמה שבועות מראש. כמובן שאפשר גם לקנות במגרש.
התאריכים האידיאלים: תחילת העונה, בה קבוצות רבות מהליגות הנמוכות משחקות באופן קבוע פעמיים בשבוע. התקופה הזו גם עדיפה, מפני שמשחקי ערב מתחילים ברבע לשמונה, ומדובר באזור קר מאוד. כמובן, שהכי טוב לנסוע בחג המולד.
ממה להיזהר: לא מדובר באזורים תיירותיים מדי בלשון המעטה, ולכן עדיף לבדוק היטב את לו"ז הרכבות והאוטובוסים, כי לא כדאי להעביר לילה בדאון טאון שומקום.
החווייה: כדי להבין את המשמעות של קבוצות בליגות הנמוכות, עם כל הקהילתיות, התחרותיות, והאהבה האמיתית לכדורגל, מומלץ להישאר באזור אבל לרדת בסולם הליגות עד לנורת'רן פרמייר ליג. מדובר בליגה השביעית בסולם הליגות האנגליות, והסיבה לכך היא ביקור במשחק של פ.צ יונייטד אוף מנצ'סטר.
קבוצת האוהדים הזו, שהוקמה על ידי אוהדי מנצ'סטר יונייטד במחאה על השתלטות הגלייזרים על השדים האדומים, סיימה אמנם את העונה שעברה במקום הרביעי והפסידה בפלייאוף על העלייה, אבל עניין הכדורגל הוא משני. הקבוצה (שוב, ליגה שביעית) מביאה כמעט 2,000 צופים בממוצע למשחק ביתי, נתון לא פחות ממדהים.
קחו למשל את שלב המוקדמות האחרון בגביע האנגלי בעונה שעברה, אחד לפני הסיבוב הראשון. הקבוצה אירחה את בארו, ו-3,263 צופים הגיעו למשחק. אוהדי יונייטד לא הפסיקו לעודד ולשיר, ו-12 דקות לסיום הבקיע קרלוס רוקה את שער הניצחון ויצר אקזטזה של ממש. עוד כמה שנים ל-FCUM יהיה איצטדיון ביתי משלה בניוטון הית', הבית המקורי של יונייטד המקוריים, ואז תהיה אווירה אפילו יותר טובה. לא להחמיץ.
