פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כל הלחץ על בלאט: הבלוג של גרינוולד

        גם השנה, כך מסתמן, ימשיכו המאמן ומכבי תל אביב להתבסס על שמירת לחץ. אם גם הפעם ההגנה תיקח את הצהובים רחוק, התוצאה האמיתית יכולה להיות מהפכה בכדורסל האירופי

        מה אתם חושבים? בואו לדבר איתנו בפייסבוק

        כשדיוויד בלאט מספר על כוונתו "לשמר את השיטה מהעונה שעברה", הוא מדבר בעיקר על שימור האלמנט המרכזי בהצלחה של מכבי תל אביב אשתקד: שמירת הלחץ.

        גם העונה, כפי שמסתמן מצפייה במשחקיה האחרונים, מכבי תלחץ יותר מכל קבוצת יורוליג אחרת. זה מעט מוזר, כי במקור הגנת הלחץ הומצאה כנשק לחלשים, או למוכשרים-פחות; זו הגנה שדורשת מאמץ גופני כה אינטנסיבי ורמת ריכוז כה גבוהה עד שהיא באה, כמעט תמיד, על חשבון משחק ההתקפה. קבוצות שדגלו בשמירת לחץ כפילוסופיה אמרו, למעשה: אנחנו אולי לא מספיק מוכשרים כדי לנצח אתכם בעזרת כדורסל התקפי-קונבנציונאלי, דרך הראש או דרך הכישרון שלנו, אבל ננצח אתכם דרך הרגליים.

        דיוויד בלאט מאמן מכבי תל אביב (קובי אליהו)
        זה מעט מוזר, כי במקור הגנת הלחץ הומצאה כנשק לחלשים, או למוכשרים-פחות. דיוויד בלאט (צילום: קובי אליהו)

        בעונה שעברה אסף בלאט חבורה של אנדרדוגים והפך אותה לאגרוף קמוץ. שמירת הלחץ הייתה הדבק. ההנחה הייתה כי מדובר בהכרח; מכבי התקשתה להשיג סלים בסט-אופנס, ולכן באופן עקיף הלחץ שימש כנשק התקפי – בעזרתו היא חטפה אינספור כדורים ותרגמה אותם לנקודות קלות. במלים אחרות, מכבי השתמשה בלחץ לא רק לצורך עצירת היריב בהגנה, אלא גם כמעין קיצור דרך אופנסיבי.

        אלא שהעונה, לפחות מבחינת כמות הכישרון, נראה כי נקודת המוצא שונה בתכלית: שחקנים כמו פארמר, פפאלוקאס ושחורציאניטיס יכולים לנצח משחקים באמצעות נשקים קונבנציונאליים יותר. על פניו, העונה שמירת הלחץ מיותרת, שכן כפי שההגנה הזו אפקטיבית מול יריבות מסוימות – בעיקר מול קבוצות שמחזיקות במובילי כדור איטיים ובספסל קצר – כך היא יכולה להיות שבירה והרסנית מול קבוצות עמוקות, אתלטיות ומאומנות.

        במובנים רבים, לחץ הוא הימור: בעונה שעברה מכבי החזיקה במאזן יורוליג של 1:11 מול הקבוצות מהדרגים הנמוכים (ז'לגיריס, פרטיזן, פרוקום, חימקי, לובליאנה, רומא), אבל כשפגשה קבוצות מהרמה הגבוהה (ברצלונה, קאחה לבוראל, ריאל מדריד, פנאתינייקוס) היא התאזנה ל-5:5. עם כל הכישרון ההתקפי בסגל הנוכחי, לכאורה, מכבי כבר לא חייבת להמר.

        ואולי זהו החידוש הגדול של בלאט: הוא מתכוון ללחוץ העונה לא כי הוא חייב, אלא כי הוא רוצה. מהרגע הראשון של העונה משדר בלאט לשחקניו וליריבות: מה שעומד בבסיס שיטת המשחק שלי הוא זיעה. אנחנו אולי מוכשרים יותר מהעונה שעברה, אנחנו בוודאי מוכשרים יותר מרוב קבוצות היורוליג, אבל לא נסמוך רק על הכישרון שלנו; ננצח כי נעבוד קשה יותר, כי נזיע יותר, כי נרצה יותר לנצח. אם, בנוסף לכך, תצליח מכבי למצות את הפוטנציאל ההתקפי שלה – הרי שהרווח של בלאט יהיה כפול. ואם לא, תמיד תישאר לו שמירת הלחץ.

        ***

        תיאו פפאלוקאס שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        לפחות מבחינת כמות הכישרון, נקודת המוצא שונה בתכלית עם שחקנים כמוהו. פפאלוקאס (צילום: ברני ארדוב)

        שמירת הלחץ, בניגוד להגנות אחרות, מיוחדת בכך שהיא אינה תלויה במאפיינים פיזיים של השחקנים המגנים – כל שחקן יכול ללחוץ בצורה אפקטיבית לא פחות מחברו. כדי לשמור לחץ ראוי, שחקן זקוק לשני דברים: 1. כושר גופני טוב. 2. קצת שכל.

        הגנת הלחץ של מכבי לא כוונה רק כדי להתיש את מובילי הכדור של היריבה, אלא חיפשה את מאית השנייה שבה השחקן התוקף נתקע עם הכדור בעמדה לא נוחה כדי לבצע 'טראפ'. ברגע הזה – אם שחקני ההגנה התפרשו נכון על המגרש, במרחקים פחות או יותר שווים – אמור השחקן התוקף למצוא את עצמו תחת לחץ של שניים או שלושה שחקנים, ובסופו של דבר לאבד את הכדור. הבעיה היא שאם המגנים לא מצליחים לזהות את אותה מאית שנייה של הזדמנות מזוקקת, או אם הגיעו באיחור ולו של כמה מאיות כי לא נמצאו קודם לכן בנקודת המוצא האופטימלית להסתערות, השחקן התוקף יצליח לשחרר את הכדור. הגנת הלחץ תישבר. ואז, בדרך כלל, הקבוצה התוקפת – שתחזיק ברגע המסירה ביתרון מספרי על פני הקבוצה הלוחצת – תאתר בקלות את השחקן הפנוי, ותסיים את המהלך בנקודות.

        הסגל הארוך של מכבי מאפשר לבלאט להשתמש בכל הספסל שלו לצורך שמירת הלחץ. כל שחקן, כאמור, יכול ללחוץ. העניין הוא שלא כל שחקני היריב מסוגלים להוביל כדור באותה רמה. בזמן שהקבוצה הלוחצת מחליפה שחקנים בתדירות גבוהה ושומרת על טריות, התוצאה עבור הקבוצה התוקפת היא שמובילי הכדור שלה מותשים במהרה וזקוקים למנוחה. הקבוצה השומרת אולי יכולה ללחוץ באותה אפקטיביות עם השחקן התשיעי והעשירי בהיררכיה, אבל יריבתה לא בהכרח יכולה לתקוף באותה אפקטיביות עם שחקני הספסל שלה.

        שחקן מכבי תל אביב שון ג'יימס (קובי אליהו)
        דווקא יכול לשדרג את הלחץ של מכבי בכמה דרגות. שון ג'יימס (צילום: קובי אליהו)

        השאלה היא האם מבחינת מאפייניו הפיזיים, הסגל הנוכחי של מכבי מתאים יותר לשמירת לחץ מאשר הסגל של העונה שעברה. מצד אחד, מכבי לא הצליחה לשחזר שלישייה קטלנית בקו האחורי כמו פארגו, פרקינס ואידסון. מצד שני, פארמר, אוחיון וסמית' לא בהכרח נופלים מהם מבחינת האתלטיות והמהירות.

        דווקא שון ג'יימס יכול לשדרג את הלחץ של מכבי בכמה דרגות. שחורציאניטיס לא בנוי לסגנון המשחק הזה. העובדה שבעונה שעברה לא היה למכבי תחליף ראוי לשחורציאניטיס על הספסל אילצה את הצוות המקצועי להתפשר: מכבי הייתה זקוקה לסופו בהתקפה, אבל במקביל הוא גם היה עקב האכילס של משחק ההגנה. בשמירת הלחץ הוא הלך לאיבוד, ובסט-אופנס היריבות תקפו אותו בפיק אנד רול וחגגו עם דאנקים וליי-אפים. ג'יימס שומר פיק אנד רול נהדר והוא גם הרבה יותר מהיר וארוך מסופו, מה שישדרג עוד יותר את הלחץ של מכבי. אם ג'יימס יוציא לפועל ברמה גבוהה גם בהתקפה, זו עשויה להפוך לגניבת השנה באירופה.

        באמצע העשור הקודם שינתה השושלת של גרשון ובלאט את פני הכדורסל האירופאי. אם הגנת הלחץ תניב פירות גם השנה, ייתכן שהבשורה המקצועית החשובה של העשור הבא תצא אף היא מיד אליהו.

        הבלוג של גרינוולד - כל הכתבות

        ohad@walla.net.il