הקרקס של מראדונה: עלילות דייגו באיחוד האמירויות

דובאי מוכרת גם כ"גן עדן של קניונים". כל שנה נפתח בה מרכז קניות חדש, גדול ומרשים יותר מקודמו. לפני כשנתיים נחנך שם מרכז הקניות הגדול ביותר בעולם במונחים של שטח כולל - "קניון דובאי", שבנייתו מוערכת בכ-20 מיליארד דולר ומציע למבקריו יותר מ-1,200 חנויות, היווה את האטרקציה המרכזית במקום עם אקווריום עצום המאכלס יותר מ-33 אלף בעלי חיים. עד שהגיע דייגו מראדונה לאמירות לפני מספר חודשים.

"מה שאיחד בעבר את אנשי דובאי היו מרכזי הקניות ולא אצטדיוני כדורגל", אמר קרלו נוהארה, יו"ר ההתאחדות לכדורגל באיחוד האמירויות. "התקשורת לא הקדישה תשומת לב רבה לענף, אלא שמאז הגעתו של מראדונה רמת הסיקור של הכדורגל עלתה עשרת מונים".

קצת פחות משנתיים חיפש מראדונה עבודה. היו לו הצעות ממספר קבוצות ונבחרות אבל לא אטרקטיביות מספיק עבור השחקן שהיה בעבר הטוב בעולם בדורו ושאימן את נבחרת ארגנטינה. את ההצעה מאל וואסל דווקא לקח מראדונה בשתי ידיו. ארבעה חודשים הוא בדובאי, וזו כמרקחה. אז מה גרם לו להגיע עד אזור המפרץ הפרסי כדי לאמן קבוצה?

"בעבר שחקנים רבים לא רצו להגיע לכאן בגלל שדובאי הייתה רחוקה להם מדי או כי לא התחשק עליהם", הסביר מראדונה. "כעת יש לא מעט כוכבים שרוצים לבוא. אף אחד מאיתנו לא הגיע לפה כדי להשתזף, את זה אנחנו יכולים לעשות בכל מקום בעולם, הגענו כדי לעבוד. אני רוצה ללמד את השחקנים שלי את הדברים שחוויתי ב-35 השנים שלי בכדורגל. אני כאן כדי לשרת כל שחקן ושחקן באל וואסל".

לא רק אל וואסל נהנית מהגעתו של מראדונה אליה אלא כל הכדורגל במדינה, שזוכה לסיקור שונה ובולט ולא רק בדובאי עצמה. הכסף הגדול מתחיל למשוך כדורגלנים בכירים לאזור. לוקאס ניל האוסטרלי (33) הצטרף לאל ג'זירה, בעוד שבני יאס הצליחה לצרף את דויד טרזגה (34) לעונה אחת כדי שיעזור לה בעיקר בליגת האלופות של אסיה. מי שלא חיכה לעבור את מחסום גיל ה-30 כדי לעבור לשחק באמירות הוא אסמואה ג'יאן הגנאי (26), שהגיע בהשאלה מסנדרלנד האנגלית לאל עין.

הליגה באיחוד האמירויות, שהפכה מקצוענית רק לפני ארבע שנים, פתחה לאחרונה את שעריה בפני זרים, כאשר כיום לכל קבוצה מותר להביא מאמן וארבעה שחקנים זרים. בדובאי לא חיכו הרבה, וכנראה שגם במקרה זה ההשפעה של מראדונה רבה, כשכל 12 קבוצות הליגה מאומנות כעת על ידי זרים. פרנקי ורקאוטרן הבלגי ויתר למשל על הדרכתה של אלופת בלגיה בעונה שעברה, גנק, בצ'מפיונס ליג והעדיף את אל ג'זירה על פניה. אגב ורקאוטרן, הוא כבר הספיק לנצח את מראדונה בגביע 3:4 (לאחר שאל וואסל כבר הובילה 1:3), ולאטרצקיה הארגנטינאית היה הסבר מעניין להפסד במשחקו הרשמי הראשון: "ההכנות למשחק לא התנהלו כסדרן כיוון שהייתי מוקף על ידי אנשים רבים שהפריעו לי לנהל את המשחק". מישהו אמר מושא להערצה?

מראדונה הביא שלושה שחקנים זרים לקבוצה דוברי ספרדית על מנת שיוכל להקל על עצמו ועליהם את הקליטה במקום - מריאנו דונדה הארגנטינאי, אדסון פוץ' הצ'יליאני וחואן מנואל אוליביירה האורוגוואי. גם דונדה, ששיחק בגודוי קרוס, לא השאיר ספק באשר לסיבה מדוע הרחיק כל כך לכת: "מראדונה שוחח איתי ושכנע אותי להגיע ולהכיר את התרבות. האמת היא שלפני כן לא הייתי מעולם בדובאי. האינסטינקטים שלי הנחו אותי ואני שמח. הפתיע אותי לראות שכל העיתונים מלאים בתמונות של מראדונה. דובאי נהדרת, היא בנויה נפלא, אפילו הכבישים מעוצבים בה יפה. יש לה שתי פנים - אחת דתית ואחת שמיועדת לתיירות ומקלה מאוד את החיים. יש כאן הרבה אנשים מאמינים, המסורת כאן חזקה, הנשים הולכות כאן מכוסות ואחרי הגבר שלהן, ואסור להתנשק ברחובות".

מראדונה, כידוע, תמיד אוהב לבלוט באור הזרקורים, ונראה שהוא בהחלט מודע לסערה העצומה שהוא מחולל באיחוד האמירויות, בארגנטינה ובכלל. מעבר לעבודתו כמאמן, הפגין בתחילת דרכו במקום סולידריות רבה עם התושבים (בהצגתו אף עטה כאפיה וקרא "תחי פלסטין" לקול צהלות הנוכחים), ערך ביקור מרגש במרכז לילדים בעלי צרכים מיוחדים והקדיש זמן ניכר לכל עיתונאי עם הרבה סבלנות. לפני מספר ימים אף ערך ביקור ניחום אבלים אצל משפחתו של דיאב אוואנה, שחקן הנבחרת הצעירה של איחוד האמירויות, שכבש פנדל בעקב ונהרג בתאונת דרכים. הוא גם מנסה להראות קמצוץ ממה שנותר לו, כשהוא מנסה להשתעשע ולשעשע את הצופים, עם כל כדור שמגיע לעברו על הקווים, פעם עצר על החזה, בפעם אחרת שלח וולה מהאוויר.

"מראדונה הפתיע אותי כמאמן מהיום הראשון שעבדנו יחד", התפעל דונדה. "הוא אומר בנחמדות שלום לכולם, ולא עושה איפה ואיפה בין השחקנים. הוא תמיד נראה מחויב ואני מקווה שתהיה לזה המשכיות. דייגו מדבר איתנו כאילו הוא מדבר עם מסי. הוא גורם לכולנו לעבוד קשה, ומאוד מתעצבן אם מישהו לא עושה זאת. אפילו אם המתרגם לא מדברר אותו כראוי או הפיזיותרפיסט יושב בחוסר מעש על הספסל הוא כועס".

אלא שסבלנותו של מראדונה פקעה במהרה. לפני זמן קצר רגז ובעט בידו של אוהד שלא אפשר לו להצטלם בנוחות עם שלט ששלחו לו בנותיו בשמם של נכדיו. כמו כן, רטן על העיתונאים שהחלו לשאול אותו שאלות נוקבות לאחר ההפסד השני ברצף של הקבוצה. "מה קרה, איפה הייתם אחרי המשחק הראשון, בחופשה?", סנט בהם. "אם מישהו פוחד מאל וואסל, שלא יגיע למשחקים שלה. כדורגל זה תשוקה ואני אדם בעל תשוקה. אני מבטיח לאוהדי אל וואסל שהתוצאות עוד יגיעו".

מבחינה מקצועית, מראדונה מנסה לגרום לשחקני קבוצתו לשחק בסגנון נבחרת ארגנטינה, כלומר אחזקה בכדור ושליטה במגרש, אלא שהוא עדיין מתקשה להנחיל להם את השיטה, כשחלק משחקניו לא מבין מה הוא רוצה ולא מתרגם זאת הלכה למעשה על כר הדשא. "אנחנו עובדים קשה עם השחקנים וגרמנו להם להתרגל לדרך משחק שלא מוכרת להם מהעבר", אמר מראדונה. "להחזיק בכדור, להשיג שליטה. חשוב מאוד שהשחקנים שלי יבינו זאת. אם נהיה מקצועניים ונעשה זאת כמו שצריך, היריבות שלנו ירוצו יותר מאיתנו".

עם זאת, באל וואסל תולים תקוות רבות ומאמינים במאמן שיצעיד אותם גבוה. יו"ר המועדון מרוואן בין ביאת אמר: "מאז שמראדונה הגיע הציפיות מאיתנו גבוהות מאוד, יש לנו חלומות גדולים העונה". כאות הערכה וכמחווה לפני פתיחת העונה העניקו ראשי המועדון למראדונה חולצה שנושאת את המספר שלו - 10 - והחליטו להוציא אותה משימוש בקבוצה.

הכבוד למראדונה מגיע לא רק מהמועדון שלו, אלא גם במגרש, שם הוא זוכה ליחס מיוחד. במשחק מול אל ג'זירה, הרבה הארגנטינאי למחות נגד השופט עלי חאמד אלבדוואי. במשך שלוש דקות כמעט שפך מראדונה את חמתו על שריקותיו והחלטותיו. אלבוודאי הפגין אורך רוח רב כלפי המאמן והרבה לחייך לשמע דבריו, גם בהתאחדות הכדורגל של איחוד האמירויות נהגו עם הארגנטינאי ברכות גדולה כשהחליטו אחר כך שלא להעמידו לדין בעקבות הדברים. מאז מאז ההפסד במשחק הרשמי הראשון לאל ג'זירה, אל וואסל ומראדונה השיגו שני ניצחונות בגביע - פעמיים 0:3, מול העולה החדשה אמירייטס ונגד אל וואחדה. עם זאת, ב-16 באוקטובר יתחיל המבחן האמיתי של מראדונה עם פתיחתה של הליגה.

דייגו עצמו יודע שתואר עדיין קשה להשגה ובעיקר מנסה להשיג אחדות. "אנחנו לא מדברים על אליפות אלא רק להשתפר יום אחרי יום. אני רוצה שינהגו בי כאן בכבוד. אני לא אדם אלים, אבל אם מישהו רוצה שיהיו לו עניינים איתי... אם מישהו ינסה להכניס לי אצבע לעין, אני אתקע לו שתיים. אם ישחקו חזק נגד הקבוצה שלי, אם יפצעו את השחקנים שלי, כולם צריכים לדעת שאני אתלונן ואקפוץ", אמר מראדונה וחשף בעצם את חבית הנפץ המוכרת המקוננת בתוכו.

את המשוכנעים מראדונה לא היה צריך לשכנע. "הסקפטים? הם עדיין לא מאמינים לו", כתב אחמד ריבזי ב"הנשיונל". "הם עדיין לא השתכנעו שהוא בא לעזור לכדורגל. הם לא מבינים מדוע מראדונה הגיע עד לכאן כדי לאמן קבוצה. הם סבורים שזה הכסף (קברניטי אל וואסל לא חשפו את פרטי החוזה, אולם ההערכות מדברות על סכום של כ-3.5 מיליון יורו לשנה לכל אחת מהשנתיים בהן הוא חתום במועדון - י.ב) ולא באמת האתגר. גם כשהם רואים אותו עומד ומזיע על הקווים ב-40 מעלות הם לא משתכנעים. גימיק שיווקי הם קוראים לזה". או כמו שמנהל אל ג'זירה כינה זאת כ"קרקס".

גימיק שיווקי או לא, "אפקט מראדונה", כפי שמכונה התופעה, עושה בינתיים את שלו. במשחקה האחרון של אל ג'זירה בעונה הקודמת הגרילה הקבוצה מכונית פרארי בין האוהדים באצטדיון, ועל ידי כך שברה את שיא הקהל במשחק בליגה. העונה, מראדונה אחד הספיק למשוך יותר צופים במשחק הגביע מול אותה אל ג'זירה. בדובאי מרוצים בינתיים מההשפעה שלו על הענף עד כדי כך שכבר הועלה החשש מה יקרה ביום שאחרי שהוא יעזוב. בהתאחדות חוששים שהבאזז הגדול שנוצר גם סביב המשחק לא חזק מספיק ויחזור להיות כשהיה או אפילו פחות מכך אחרי שמראדונה ילך, או כפי שהעיד אחד מאנשי קבוצת אל שרח': "מראדונה השפיע באופן מאוד חיובי על המשחק, אולם בכל זאת אנחנו צריכים משהו רציני ועמוק יותר מזה".


כדורגל דרום אמריקאי בוואלה! ספורט