פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        היום ששינה את יובנטוס: על המעבר של טראפטוני ממילאן

        שנייה לפני הרגע הגדול של הגברת הזקנה ומשחק המפתח המרתק שלה מול מילאן, מיכאל יוכין מחזיר אתכם לאירוע שייחקק לעד בהיסטוריה של שני המועדונים: המעבר של ג'ובאני טראפטוני, סמל אדום שחור, לכס המאמן של יובנטוס, וכיצד זה ערער את יחסי הכוחות ואת הכדורגל האיטלקי לעד

        תדהמה במילאנו – פאולו מאלדיני מונה למאמן יובנטוס. טוב, אפשר להירגע – לא באמת. זו פשוט הדגמה מדויקת למדי לתחושות בסן סירו בקיץ 1976, כאשר ג'ובאני טראפטוני, אחד הסמלים הגדולים ביותר של מילאן, חצה את הכביש במהלך בעל השפעה עצומה על מאזן הכוחות בכדורגל האיטלקי. היה זה היום המשמעותי ביותר בתולדות הגברת הזקנה, הקיץ הגורלי ביותר שלה. גם כעבור 35 שנה, אחרי שזכה באליפויות בגרמניה, פורטוגל ואוסטריה, כשהוא מאמן ללא הצלחה מיוחדת את נבחרת אירלנד, ממשיכה רוחו של טראפטוני לרחף מעל טורינו ומילאנו, לקראת מפגש הצמרת בין שתי היריבות המסורתיות.

        היריבות מתחדשת: יובנטוס מארחת את מילאן (20:45, 5+)

        ג'ובאני טראפטוני עם פאולו רוסי (AP)
        רוחו ממשיכה לרחף מעל טורינו ומילאנו. טראפטוני (צילום: AP)

        ***

        טראפטוני לא היה שחקן זוהר. למעשה, במשך יותר מעשור בחולצה האדומה שחורה הוא כבש שלושה שערים בלבד. אלא שחשיבותו למערך לא נמדדה בכיבושים. הוא תפס פיקוד בקישור האחורי והיווה עוגן קריטי בעורף של מילאן.

        מאמנים ידעו להעריך את כשרונו, ולא לחינם הוא זומן לנבחרת האולימפית של איטליה כבר בגיל 21, אחרי משחקים ספורים בליגה האיטלקית. המזל לא האיר לו פנים כאשר לבש את חולצת הנבחרת – באותה אולימפיאדה ב-1960 הודחה סקואדרה אזורה על ידי יוגוסלביה בחצי הגמר בהטלת מטבע, וכעבור שנתיים היה אמור טראפטוני לככב במונדיאל בצ'ילה, אך נפצע ימים ספורים לפני תחילתו וצפה מהספסל בחבריו כושלים בשלב הבתים, בין היתר בשל הפסד למארחת במשחק האלים בהיסטוריה שזכה לכינוי "הקרב בסטניאגו". במוקדמות אותו טורניר, אגב, גברה איטליה על ישראל. ייתכן שטראפטוני זוכר את המשחק ב-15 באוקטובר 1961 ברמת גן, אז כבשו נחום סטלמך ורובי יאנג שערים סנסציוניים במחצית הראשונה, רק כדי לראות את האיטלקים מבקיעים רביעיה אחרי ההפסקה, ומנצחים 0:6 בגומלין בטורינו.

        במילאן היו הישגיו מרשימים הרבה יותר. אמנם הרוסונרי זכו בשתי אליפויות בלבד בכל הקריירה שלו שם, אבל כל אחת מהן הובילה לזכייה בגביע האלופות. ב-1963 היה זה הניצחון האירופי הראשון של קבוצה איטלקית כלשהי, עם 1:2 היסטורי בגמר על בנפיקה של אוזביו. צ'זארה מאלדיני, אביו של פאולו, הניף את הגביע כאשר טראפטוני הצעיר לצידו. רבים ציפו שהוא יקבל יום אחד את סרט הקפטן, אך זה לא קרה.

        ג'יאני ריברה, אגדת סן סירו גדולה לא פחות, זכה לענוד אותו ב-1969, כשמילאן הביסה את אייאקס 1:4 בברנבאו. טראפטוני היה שם כהרגלו, מחלץ את הכדורים בקישור עם הספרה 6 על גבו. גם גביע איטלקי אחד נוסף לארונה של מילאן בתקופתו של טראפ, ולאחריו באה זכיה בגביע המחזיקות. אי אפשר להגיד שיובנטוס היתה נחותה – הרי היו לה שלוש אליפויות ושני גביעי איטליה בשנות ה-60', אבל בזירה האירופית היא לא שיחזרה את הישגי המילאנזיות, והדבר הפך עם הזמן לאובססיה בקרב מנהליה ואוהדיה.

        את כל התארים האירופים הביא למילאן המאמן המפואר נראו רוקו, ולטראפטוני היה ברור שהוא רוצה ללכת בדרכו. כאשר תלה את הנעליים בגיל 33, הוא הופקד על ידי רוקו על אימון הקבוצה הצעירה, בעוד צ'זארה מאלדיני היה אמור לרשת את המורה וקודם לעוזרו. טראפטוני קינא במיוחד כאשר רוקו עזב בטריקת דלת בתום סכסוך ממושך עם ההנהלה, ומאלדיני קיבל את הקבוצה באופן בלעדי. אלא שהגורל שיחק הפעם לטובתו – הבוס החדש נכשל ופוטר, וטראפ זכה במינוי זמני כמאמן הראשי של מילאן באפריל 1974, בהיותו בן 35.

        אמנם התוצאות הראשונות היו מאכזבות למדי, אך מבחינת אוהדי הקבוצה הוא היה צריך להישאר בתפקידו. במועדון סברו אחרת והחליטו להביא בקיץ את גוסטבו ג'אניוני המבטיח מטורינו. המהלך לא עלה יפה, מילאן סיימה במקום החמישי, ושנה לאחר שהוזז הצידה קיבל טראפטוני את המינוי הקבוע, בעוד רוקו שב לקבוצה כמנהל הטכני. ביציעים נשבה רוח אופטימית – זה היה השילוב האולטימטיבי כדי להצעיד את הרוסונרי בחזרה לפסגת הכדורגל. הקבוצה לא זכתה בסקודטו מאז 1968, והלחץ היה עצום. את עונת הבכורה המלאה סיים טראפ במקום השלישי, אחרי שתי הקבוצות של טורינו. בינתיים איבדה הגברת הזקנה את האליפות לטובת היריבה העירונית על חודן של שתי נקודות, והדבר גרם לזעזוע במועדון. כך נסללה הדרך לפגישה ההיסטורית ביוני 1976.

        ג'ובאני טראפטוני מול פלה (AP)
        מאמנים ידעו להעריך את כשרונו. טראפטוני בימיו כשחקן (צילום: AP)

        ***

        ג'אמפיירו בוניפרטי, הנשיא המיתולוגי של יובנטוס, הכיר את טראפטוני היטב מצעירותו. משחקו האחרון בנבחרת איטליה, כקפטן בדצמבר 1960, היה גם הראשון של טראפטוני. בוניפרטי קיבל את הנער בזרועות פתוחות, למרות שייצג את הקבוצה המתחרה, ולא הסתיר את הערכתו כלפיו גם בשנים שלאחר מכן. כאשר הבחין כי עבודתו היסודית של טראפטוני כמאמן מילאן עולה אפילו על הציפיות המוקדמות הגבוהות, הוא החליט לעשות מעשה. השניים קבעו פגישה סודית במסעדה קטנה באמצע הדרך בין טורינו למילאנו, ובוניפרטי שטח בפני טראפטוני את הצעתו. "בסן סירו תמיד תישאר בצילו של רוקו, אצלי תקבל חופש פעולה מלא", אמר לו הנשיא. המאמן הצעיר לקח כמה ימים למחשבה והשיב בחיוב. הידיעה על העריקה גרמה לרעידת אדמה של ממש.

        אוהדי מילאן התקשו לסלוח לטרפאטוני על הבגידה, בעוד ביציעי דלה אלפי התייחסו לסמל היריבה בחשדנות. מעריצי יובנטוס לא מסמפטים מאמנים שמזוהים עם מילאן, ודי להזכיר את השלט שהונף לעברו של קרלו אנצ'לוטי, כוכב הרוסונרי לשעבר, כאשר הוא חתם כמאמן הגברת הזקנה ב-1999: "חזיר לא יכול להיות מאמן". טראפטוני לא ספג עלבונות מסוג זה, אך צעדיו הראשונים הדהימו את כולם ונתפסו כלא הגיוניים. טראפ, שניצל עד תום את היד החופשית שקיבל מבוניפרטי, ביצע מהלכים יומרניים באופן קיצוני ו-ויתר על שני הכוכבים הבולטים של הקבוצה. פאביו קאפלו, הלב של הקישור, נשלח למילאן בתמורה לרומאו בנטי, שנחשב לשחקן פחות איכותי. במקביל, בוצעה עסקת חליפין גם עם אינטר, כאשר אליל האוהדים פייטרו אנסטאזי, הועזב על מנת להחתים את רוברטו בונינסניה בן ה-32 שימיו הטובים היו לכאורה מאחוריו.

        התקשורת שחטה את טראפטוני על ההימורים הנועזים, והפרשנים נאלצו לאכול את הכובע. קאפלו אמנם סיפק את הסחורה במילאן, אך בונטי היה אפילו טוב יותר, ומאמן הנבחרת אנצו בארזוט העדיף את קשר יובה בסגל. במקביל, התרסקה הקריירה של אנסטאזי בסן סירו לרסיסים, בעוד לבונינסניה היה כוח לתרום שנתיים נהדרות בדלה אלפי. התוצאות עלו על כל דמיון - תוך חודשים ספורים בנה טראפ ביובנטוס אימפריה של ממש. הסגנון ההגנתי שלו, אולי הגנתי מדי אפילו במונחים השמרניים באיטליה של שנות ה-70' וה-80', הוכיח את עצמו על המגרש.

        פאביו קאפלו במדי נבחרת איטליה (AP)
        נשלח למילאן בתמורה לרומאו בנטי, שנחשב לשחקן פחות איכותי. קאפלו (צילום: AP)

        ***

        את עונת הבכורה של ספסל הגברת הזקנה פתח טראפטוני עם שבעה ניצחונות רצופים, סיים אותה עם ארבעה נצחונות רצופים, והקדים בנקודה את טורינו כדי לזכות בסקודטו במאבק עיקש ודרמטי. לא פחות חשוב מכך, עונתו הראשונה הוכתרה גם בתואר אירופי עם זכיה היסטורית בגביע אופ"א, אשר יוקרתו היתה אז גדולה פי עשרות מונים בהשוואה לליגה האירופית של ימינו. תאמינו או לא, אבל בשני הסיבובים הראשונים התמודדה יובה עם הנציגות של מנצ'סטר, הפסידה לשתיהן 1:0 בחוץ ומחקה את הפיגור בגומלין הביתי (0:2 מול סיטי, 0:3 על יונייטד). בגמר גברה החבורה של טראפ על בילבאו, והמשימה הושלמה. תחושת הנחיתות מול המליאנזיות בזירה האירופית נעלמה אחת ולתמיד. במקביל, עברה מילאן עונה מזעזעת בקרבות תחתית, החליפה שלושה מאמנים, ומצאה את עצמה עם רוקו האגדי עומד על הקווים ומציל את הקבוצה מירידה במחזור הסיום. הנטישה של טראפטוני התבררה כטראומטית במיוחד, ואוהדי הרוסונרי אף פעם לא סלחו לו על כך.

        במשך עשור בדיוק עבד טראפטוני ביובה בקדנציה הראשונה שלו בקבוצה. הוא פתח אותה עם סקודטו, סיים עם סקודטו, ובסך הכל סיפק שש אליפויות, שני גביעי איטליה, ורשימה מושלמת של גביעים אירופים – אחרי גביע אופ"א באו גם גביע המחזיקות ב-1984 וגביע האלופות ב-1985 באותו גמר נורא מול ליברפול באיצטדיון הייזל בבריסל. ההישגים מיצבו אותו כמאמן המצליח ביותר בתולדות הליגה האיטלקית, וטראפטוני חתום במידה לא מבוטלת גם על הזכיה של איטליה במונדיאל 82. כל השלד של סקואדרה אזורה - השוער דינו זוף, השילוב בין גאטאנו שיראה האלגנטי לקלאודיו ג'נטילה הברוטאלי בהגנה, המגן השמאלי המופלא אנטוניו קאבריני, המנוע של מארקו טארדלי בקישור – נבנה על ידי טראפ כבר בעונתו הראשונה ביובה.

        בעוד טראפ שלט בכדורגל האיטלקי, זכתה מילאן רק באליפות אחת, ב-1979, ושנה לאחר מכן הורדה לליגה השנייה בעקבות התפוצצות פרשת הטיית המשחקים. רק עם הגעתו של הנשיא סילביו ברלוסקוני והחתמתו של המאמן המהפכן אריגו סאקי היא הצליחה להחזיר לעצמה את הכבוד האבוד, אבל טראפטוני כבר עבד אז באינטר, אותה הוביל לסקודטו ב-1989 עם שלישיית הגרמנים שגברה על שלישיית ההולנדים בצד האדום שחור.

        דינו זוף שוער לשעבר (AP)
        טראפטוני חתום במידה לא מבוטלת גם על הזכיה של איטליה במונדיאל 82. זוף (צילום: AP)

        ***

        לשינויים שביצע טראפ בקיץ 1976 היתה השפעה ארוכת טווח נוספת. קאפלו לא מחל לבוניפרטי וטראפטוני על הדרך בה מכרו אותו, ושמח מאוד להחזיר לשניהם בחלוף עשור וחצי, כאשר מונה למאמן מילאן כיורשו של סאקי ב-1991. טראפטוני בדיוק חזר אז לקדנציה השניה בדלה אלפי, וקאפלו היה מאושר לזכות בשלוש אליפויות רצופות כששנוא נפשו יושב על ספסל היריבה ולהותיר אותו בידיים ריקות.

        עוד באותם ימים נשבע קאפלו שלעולם לא יאמן את יובנטוס, וחזר על הבטחתו כשזכה בסקודטו עם רומא ב-2001. דון פאביו בחר להפר את מילתו ב-2004, בצעד שאיחד את כל אוהדי איטליה נגדו, אבל לא היה שלם עם הבחירה, ולכן היה אחד הראשונים לנטוש את הספינה בלבן שחור עם התפוצצות פרשת השחיתות הגדולה במאי 2006. שתי האליפויות בהן זכה קאפלו עם יובה נשללו ממנה, ואפילו לדעת אוהדיה עצמה יש בכך צדק פואטי מסוים.

        רק מאמן אחד, מרצ'לו ליפי, הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של טראפטוני ולבסס את מעמדה של יובנטוס באיטליה ובאירופה. כל היתר באו והלכו, ובקבוצה כמהים כעת לחוש שוב את הגאווה שמילאה את לבבות האוהדים בעידן טראפטוני. האם אנטוניו קונטה מסוגל להפוך לממשיך דרכו? אפילו אם יצליח בטווח הקצר, נצטרך להמתין מספר שנים עם התשובה, אבל את הצעד הראשון לעבר התהילה הוא יכול לעשות הערב ביובנטוס סטדיום.

        כדורגל איטלקי בוואלה! ספורט

        ג'ובאני טראפטוני (AP , Uwe Lein)
        ביובנטוס כמהים כעת לחוש שוב את הגאווה שמילאה את לבבות האוהדים בימיו. טראפטוני (צילום: AP)