את המשחק הטעון בין שתי היריבות המושבעות שהיה בבלומפילד, אפשר למעשה לחלק לשתי מחציות - הראשונה של בית"ר ירושלים והשנייה של הפועל תל אביב. לאדומים היו את הכלים והאיכויות כדי לנצל את יתרונם בשדה ולהשיג את הנקודות; לבית"ר, שתישאר הפעם רק עם המחמאות, לא. זו תמצית ההבדל.
ראשית, אפשר להגיד שבית"ר ירושלים, גם ללא כדורגל מבריק, חזרה לליגה. כל חובבי הכדורגל הישראלי, גם אם הם לא מאוהדיה הגדולים של הקבוצה, מחכים לראות את המועדון הזה רץ חזק בצמרת לאורך זמן. ראינו הערב ניצוצות של קבוצה שרוצה ומשתדלת, אך מצד שני חסרת יכולת ומחץ בהתקפה.
בירושלים צריכים להבין שאי אפשר להחזיק 90 דקות במשחק צמרת רק על הקרבה ומוטיבציה, בטח שלא עונה שלמה. שחקני בית"ר כלל לא סיכנו את השער או פיתחו מהלכים בחלק הקדמי, גם במחצית הטובה יותר שלהם. אין ספק שבית"ר חסרה חלוץ מרכזי ושחקן כנף יצירתי. אחרי שלושה מחזורים אפשר בהחלט לומר שזה יפה, זה טוב וזה מעודד, אבל בהחלט טעון שיפור.
***
מן הצד השני, הפועל תל אביב נותרה ללא מענה לנחישות הבית"רית במחצית הראשונה. הצפיפות במרכז המגרש וריבוי הקשרים של בית"ר הקשו על האדומים לפתח משחק, ובמצב כזה הם נזקקו לתמיכה מהאגפים שלא הגיעה. ביוואן פרנסמן הוא אולי בלם טוב, אבל לא מגן שיכול לתמוך בהתקפה בסיטואציה שכזו. לראייה, אף התקפה של הפועל תל אביב לא הגיעה מצד שמאל בו תופקד.
במחצית השנייה, כשההתלהבות של האורחים דעכה באו הבדלי האיכויות לידי ביטוי. הפועל סיכנה, הייתה עדיפה והשער היה באוויר. הפועל עדיין לא שוטפת או מרשימה במיוחד, אבל הבלגן מסביב לא משפיע ישירות על היכולת של הקבוצה, שמנסה לייצב הרכב שילווה אותה במשך העונה כולה.
דווקא בסיטואציה כזו, חבל שלא משתמשים בשחקן טכני כמו סלים טועמה, שמסוגל לכבוש ולבשל וגם מכיר היטב את המועדון. הפועל תל אביב חייבת למצוא את הדרך הנכונה להחזיר את טועמה לכר הדשא. לא רק לטובת השחקן אלא גם לטובת הקבוצה.
הפועל חזרה ל-0:1 קטן וניצחה את בית"ר ירושלים
עומר דמארי לא מושפע מכל הבלגן מסביב
ליגת העל בוואלה! ספורט
