כנגד כל הציפיות
לפעמים יש מצבים שקשה להסביר במילים או בתיאוריות ודווקא מילה אחת או משפט מגדירים אותם טוב מהכל. הניצחון של נובאק דג'וקוביץ' על רוג'ר פדרר בחצי גמר אליפות ארצות הברית יכול להיות מוגדר במשפט אחד, קל, חד וברור: משחק משוגע לגמרי, הטניס הזה.
מפני שאין שום הסבר הגיוני לכך שדווקא פדרר מבצע שגיאה כפולה דווקא בנקודת שבירה נגדו כשהוא מוביל 3:5 במערכה החמישית ומאבד שתי נקודות משחק מול דג'וקוביץ' באותו המעמד שנה שנייה ברציפות. מה נגיד? שזה חוסר הניסיון שפגע בילד בן ה-30? שיש לו אופי חלש והוא נחנק ברגעי לחץ? בגלל זה הוא זכה כבר ב-16 תארי גרנד סלאם? אין שום הסבר סביר גם לפורהנד ההירואי (אין מילה אחרת) שדג'וקוביץ' ניפק כשלשוויצרי היו שתי נקודות הכרעה. חבטה מושלמת שתהדהד בראש של כל חובב טניס עוד הרבה שנים. נולה אמר שניסה לחבוט הכי חזק בכדור ולראות מה יקרה? נו, באמת. אז מה היה כל המשחק עם הקהל לפני הנקודה הזו וכל החיוכים הציניים?
ואיך מסבירים את הנפילה של הטניסאי הטוב בעולם בפיגור 4:3 במערכה המכרעת ואת השבירה שפדרר השיג שם על האפס? או את זה שהשוויצרי הפסיד לראשונה בקריירה ולאחר 178 משחקים משחק בטורניר גרנד סלאם כשהוא מוביל בשתי מערכות (מול צונגה בווימבלדון) ואז שוב סבל מקאמבק כזה בגרנד סלאם הראשון לאחריו? משחק משוגע לגמרי, הטניס הזה, כבר אמרנו?
סרינה וויליאמס תזכה בתואר או שסטוסור תפתיע? (יורוספורט, 23:30)
בזמן שהדברים עוד נראו קצת הגיוניים וניתנים להסבר, קיבלנו את פדרר במיטבו. זה קרה בשתי המערכות הראשונות, בהן ייצר טניס אגרסיבי, התקפי ופשוט גרם לשחקן הטוב בעולם להיראות אובד עצות. הבקהנד של RF מעולם לא היה טוב כמו בשתי המערכות הללו, גם הפורהנד עבד ואפילו מבחינה אתלטית הוא גילה עליונות על אחד האתלטים הטובים בספורט העולמי.
אלה היו מערכות שפדרר היה מתגאה בהן גם בשיאו. אבל אז הגיעה המערכה השלישית ואיתה היתרון האדיר של דג'וקוביץ' מבחינת הכושר הגופני. נולה, שנראה שפוף וקבר את הראש שלו באדמה עד אותו השלב, התעורר פתאום, ייצר חבטות אדירות וניצל את החולשה של המדורג שלישי בעולם, אותו ראה חובט יותר ויותר סלייסים בבקהנד במקום פלאטים אדירים ומבצע המון טעויות לא מחויבות.
הדבר הכי מפתיע במשחק של הג'וקר היה דווקא הפורהנד. בדרך כלל, דג'וקוביץ' מייצר את רוב הווינרים מהבקהנד, שנחשב ובצדק, לחבטה הטובה, ובעיקר היציבה ביותר שלו. אבל מול פדרר, נולה הפיק כמה חבטות פורהנד בעוצמה אדירה ובדיוק מושלם, שנראו ממש כמו הנחתות קלות ולא כמו ווינרים מהקו האחורי.
מעל לכל דבר אחר, דג'וקוביץ' הוכיח שוב שהוא הטניסאי הטוב בעולם וראוי לשלוש המילים הכל כך מחייבות הללו. בצד השני, הדיבורים על זכייה נוספת של פדרר בגרנד סלאם מעולם לא נראו כל כך מנותקים מהמציאות. השוויצרי נמצא בכושר נהדר ומשחק לפרקים את הטניס הכי טוב בקריירה שלו, אבל בעשור הרביעי לחייו, ובעיקר כשדג'וקוביץ' ונדאל בסביבה, קשה לראות אותו גובר על שניהם במשחק של הטוב מחמש מערכות באותו טורניר. חצי הגמר מול דג'וקוביץ' הראה שקשה לו להתמודד עם משחקים כל כך ארוכים מבחינה פיזית ונפשית. כמות הטעויות הלא מחויבות שלו (59 מול 35 של יריבו) יעידו על כך יותר מהכל. לא בכדי סיים פדרר שנה ראשונה ללא תואר גרנד סלאם לראשונה מאז התואר הראשון שלו ב-2003.
בשורה התחתונה, כבר ראינו משחקי טניס טובים מהמפגש בין דג'וקוביץ' לפדרר, שהיה בעצמו משחק מצוין, אבל מותחן כל כך קשה מבחינה נפשית ומנטלית קשה לי לזכור בשנים האחרונות.
מה נשתנה? כלום
את הטקסט על הניצחון של רפאל נדאל מול אנדי מארי אפשר היה להכין מראש, אבל לא כך היה. באמת שלא. כמו בשלושת המפגשים ביניהם בשלושת חצאי הגמר של הגרנד סלאמים האחרונים, הייתה התחושה הזו באוויר שהשאלה היחידה שקיימת לגבי ההתמודדות היא האם מארי יצליח לגרור את רפא למערכה רביעית או שזה ייסגר בשלוש.
אתה פשוט יודע שהבריטי תמיד יידע כבר איך לתקוע ברשת את הנקודה החשובה ביותר במערכה, בעוד השור ממאיורקה בדיוק יהיה שם כדי לאמלל אותו. אתה כבר רואה את המילמולים העצבניים והמגוחכים של מארי, שנמצא בשיא הכושר שלו וניפק טניס חלומי לפרקים גם מול נדאל, כלפי התא שלו ויודע שלא ייצא מזה אלוף גרנד סלאם.
המדורג מספר שתיים בעולם שוב נראה הרבה יותר מוכן ונכון לחצי גמר של גרנד סלאם, מאשר מארי, שביצע 55 טעויות לא מחויבות לעומת 23 של נדאל, ובעיקר נראה שהוא בדרך חזרה להיות אותו השחקן שהיה לפני שנה. נראה שאין חבטה טובה יותר בסבב היום מאשר הפורהנד לאורך הקו של נדאל כשהוא חובט בו תוך כדי תנועה. כמעט אין פעם שהמצב הזה לא מוליד ווינר. ומדובר באחת החבטות היותר מאתגרות ומסובכת שיש.
מעבר לכך, אלוף השנה שעברה גם נראה פתאום הרבה יותר שלם עם הסרב שלו ועל אף העובדה שניפק שלושה אייסים בלבד, הוא נהנה מהמון נקודות קלות בזכות ההגשה שלו. אם מוסיפים את זה למתנות שמארי חילק לו, מבינים בקלות את החד צדדיות במפגש בין השניים. האם זה יספיק לרפא כדי לזכות בתואר גרנד סלאם מספר 11? בהחלט ייתכן שכן.
לא כוחות
אף על פי שמארגני אליפות ארצות הברית הפתוחה עשו הכל כדי להעלים מאיתנו את טורניר את הנשים בכלל ואת חצאי הגמר בפרט, עמדנו בכל המכשולים ושרדנו כדי לכתוב על זה. על ההחלטה השערורייתית לשבץ את המשחק בין סמנתה סטוסור לאנג'ליק קרבר באצטדיון גרנדסטנד ובמקביל למפגש בין אנדי מארי לרפאל נדאל כבר נכתב רבות, אבל לכך התווספה גם השעה המאוחרת בה התחיל חצי הגמר השני בין קרוליין ווזניאקי לסרינה וויליאמס (22:20 שעון ניו יורק, 5:20 שעון ישראל) והעובדה שהמשחק נערך פחות מ-20 שעות לפני הגמר והפכו את כל העניין למעט מגוחך.
אחרי שאמרנו את כל זה, ברור שאף אחד מהדברים הללו לא ישמש תירוץ לקרוליין ווזניאקי אחרי עוד כישלון לזכות בטורניר גרנד סלאם, לאחר ההפסד לסרינה וויליאמס (28). המפגש בין השתיים היה כמו שישליחו מתאגרף במשקל נוצה לקרב מול מתאגרף במשקל כבד, לא כוחות.
לשם המחשה, קבלו את הנתון הבא והדי מדהים: וויליאמס השיגה במערכה הראשונה 15 ווינרים, לעומת 0 (אפס!) של ווזניאקי. הדנית נראתה אומללה ולא שייכת למעמד לאורך כל המשחק ושום דבר לא מעיד על כך טוב יותר מאשר שפת הגוף השלילית שלה. קשה לי לזכור את הבלונדינית החייכנית כל כך עצבנית וחסרת סבלנות כמו מול סרינה, היא פשוט הבינה שהמשחק ההגנתי שלה לא יכול להוות אתגר לאמריקנית. ווזניאקי אולי מדורגת במקום הראשון בעולם, אבל היא ממש לא הטניסאית הטובה בעולם. רחוק מזה.
אם לוויליאמס אמור להיות אתגר כלשהוא בדרך לזכייה מספר 14 בתואר גרנד סלאם, מבלי להפסיד אפילו מערכה אחת, סמנתה סטוסור אמורה להציב לה אותו. האוסטרלית, שתעלה לגמר הגרנד סלאם השני בקריירה שלה אחרי ההפסד לפרנצ'סקה סקיאבונה בגמר רולאן גארוס אשתקד, נמצאת בכושר מצוין והוכיחה את זה גם במשחק מול קרבר.
סטוסור מצליחה לייצר עוצמות גדולות יחסית ויכולה להתמודד כמעט שווה בשווה עם סרינה וויליאמס. למרות זאת וגם מול קרבר, הראתה סטוסור שהיא סובלת מעליות וירידות משמעותיות תוך כדי המשחק, כמו במערכה השנייה (בה הפסידה 6:2) או ביתרון 0:5 בשלישית, כשלפתע נראתה פאסיבית ואיפשרה לגרמניה לצמק ל-2:5 ואפילו להגיע לנקודת שבירה. בגמר, מול סרינה וויליאמס, זה כנראה ייגמר שוב רק בסגנות.
