אולי חיים רמון יציל את הענף?

את האכזבה שלי הייתי מחלק לשני חלקים. ראשית, אכזבה מהקמפיין הנקודתי הזה של נבחרת ישראל: אני חושב שהיינו יכולים להעפיל לשלב הבא. צרפת האתלטית והגבוהה היא משימה בלתי-אפשרית. גרמניה וסרביה, ביום מסוים, דווקא כן. ייתכן שלצוות המקצועי לקח שני משחקים שלמים כדי להבין שהנבחרת לא יכולה לנצח באמצעות כדורסל קונבנציונאלי. זה עניין אובייקטיבי: אין לה שחקן פנים. אבל אני לא באמת מאמין בכך.

החלופה הסבירה יותר בעיניי היא כי שיבק ידע היטב שישראל תוכל לנצח רק אם תיזרע כאוס על הפרקט, אבל בשני המשחקים הראשונים פחד לתת את ההוראה. מצד אחד, זה מובן – ראן אנד גאן עשוי להיות הרסני מול נבחרות כמו גרמניה וצרפת. מצד שני, ההימור הזה היה האפשרות היחידה של ישראל לגנוב משחק מאחת הגדולות. גרמניה לא חזקה משמעותית מסרביה, אם בכלל – ואת סרביה ישראל גררה למשחק צמוד במשך יותר משלושה רבעים, כי היא עשתה בלאגן. וכשמדובר בקמפיין של שלושה משחקים נטו, להקריב שניים מתוכם בגלל פחד זה לוקסוס הרבה יותר מדי גדול.

אינני יודע אם שיבק משחק פוקר, אבל כל אחד יודע שמי שמקבל קלפים מחורבנים חייב לבלף כדי לגנוב את הקופה. כדי לבלף אתה צריך להיות גמבלר. שיבק קיבל חרא של קלפים, אבל הוא אחרון הגמבלרים. סגל נחות מחייב מאמן יצירתי. שיבק לא עמד באתגר.

בכלל, מי היה הגו-טו-גאי של הנבחרת בטורניר? האם מישהו יכול לנקוב בהיררכיה מקצועית כלשהי שנוצרה בקמפיין הזה? עם איזו בשורה מקצועית משמעותית יוצאת ישראל מיורובאסקט 2011? איזה שחקן פרץ או התקדם ברמה האישית? דומני שאין תשובה לשאלות הללו, וכולן יכולות להיחשב לכישלון אישי של שיבק ועוזריו (שני הגרפים הבאים יכולים ללמד על כך).

הגיע ליניב גרין לנצח את איטליה ולסיים את שירותו בנבחרת בטעם טוב. לאורך השנים דאג גרין להתייצב לנבחרת, בכל עת ובכל מצב בריאותי, ותמיד עשה למענה ככל יכולתו. ואולם במצב עניינים נורמלי ספק גדול אם לגרין היה עוד מקום בסגל של נבחרת לאומית. כבר שנתיים שהוא לא משחק כדורסל סדיר. לא נעים לי לכתוב זאת, גם כי מדובר באדם נהדר, אך העובדה שגרין עדיין לובש את מדי הנבחרת היא תעודת עניות לכדורסל הישראלי. וגם הוא יודע את זה.

גרין לא ישוב לקמפיין נוסף, כנראה. כמוהו טל בורשטיין, שבדומה לגרין העניק גם כן לנבחרת הרבה רגעים יפים. חילופי הדורות יצאו לדרך בקרוב. כבר כעת מדברים על סגל שיתבסס על הלפרין, פניני ואליהו, יחוזק במקל ובנעימי, ויכלול גם את אלישי כדיר. השאלה היא מי יהיו יתר השחקנים.

בלו צפוי לעזוב. ג'ון שייר עשוי להפוך למתאזרח הבא. האם, בהתחשב במצב, לא ראוי לבחון מתאזרחים דווקא בעמדות הפנים? דיאור פישר עתיד להתחתן עם חברתו הישראלית. האם שמעון מזרחי יתנדב להפעיל עליו את מכבש הלחצים?

זה מוביל אותי לחלקה השני של הביקורת, שהיא כללית ורחבה הרבה יותר. מה היה קורה אילו ישראל הייתה מנצחת את סרביה? בדיעבד, היא הייתה ממשיכה לשלב הבא. ואז באיגוד הכדורסל היו פוצחים בחגיגות, וצועקים לכולם "אמרנו לכם", ומסכת השקרים וההונאה העצמית הייתה מגיעה לשיא חדש.

אולי זה לא פוליטיקלי קורקט ולא הכי פטריוטי, אבל אני חושב שטוב שהודחנו כבר כעת. ואולי חבל שניצחנו את לטביה ואיטליה, אפילו שהיה מדובר במשחקי ידידות משודרגים (ושגם אותם ישראל כמעט הצליחה להפסיד). לטביה הייתה מנצחת אלמלא עשתה במכנסיים מהקו, ואיטליה הייתה מנצחת אם הייתה מתחילה לשחק כדורסל ברבע הראשון ולא רק בתחילת הרבע הרביעי.

כעת אומרים: סיימנו בטעם טוב. אך מהו אותו "טעם טוב"? ניצחונות גארבג' שהושגו בדוחק? ומה עם הריח? מי שלא משקר לעצמו ואמיץ מספיק כדי לזנוח את הספינים ולהסתכל במראה, יודע שמצבנו רע מתמיד.

עודד קטש אמר לפני כמה ימים שעוד נתגעגע לסגל הזה של הנבחרת. שגם בעוד עשרים שנה לא נעפיל לשלב הבא. אם ישראל הייתה מדיחה את גרמניה או את סרביה, באיגוד עוד היו משכנעים את עצמם ואותנו שמצבו של הכדורסל הישראלי שפיר.

קטש צודק. אך לקטש, כמו למאמנים רבים אחרים, יש חלק בהתדרדרות הזו. בעונה שעברה ישב אצלו על הספסל בהפועל ירושלים ילד בן 17 בשם רם אליאספור, סנטר בגובה 2.07, שנחשב לאחד משחקני העתיד של הכדורסל הישראלי. בכל העונה שעברה שותף ב-12 דקות משחק, ולפני כמה שבועות ברח לאיזו קבוצה ננסית בליגה ההולנדית. בר טימור, כוכבה הגדול של נבחרת העתודה, נאלץ לחתום הקיץ בהפועל אוסישקין מהליגה הלאומית. הוא לא מצא קבוצה בליגת העל שתאמין בו מספיק.

במאי הקרוב ייערכו בחירות באיגוד הכדורסל. שי שני טרם הודיע אם יתמודד מחדש, אבל ההערכה היא שיעזוב. באיגוד פוליטי, שמורכב מעשרות קבוצות אינטרסים, קלוש הסיכוי שייבחר לעמוד בראשו איש מקצוע. כבר כעת מדברים על שמות כמו חיים רמון או כאופיר פינס כמחליפיו האופציונאליים של שני. סיעת הפועל היא הסיעה החזקה באיגוד, ולכן יכולת השפעה רבה מצויה בידיו של עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, המקושרת למרכז הפועל.

"קל מאוד להאשים", אמר לנו שי שני לאחר המשחק מול איטליה. "קל מאוד לספר סיפורים. כולם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אנחנו עדיין בין 16 הנבחרות הטובות באירופה. בימים האחרונים שמעתי אנשים שאומרים אימרות נכונות יותר ונכונות פחות. אני יכול להגיד שנלמד מה קרה פה, נחשוב ונגיב. אולי הוא לא מספיק טוב, אבל יש כדורסל בישראל".

אבנר קופל מסרב להתראיין בימים האחרונים ולא עונה לשאלות בנושא, אך ייתכן שיעמיד עצמו לבחירה. לקופל יש רעיונות רבים. הוא רואה את חיצי הביקורת המופנים אל קבוצות ליגת העל שלו ולחוסר הסבלנות שהן מגלות כלפי הכדורסלן הישראלי, אבל משוכנע שהבעיה מתחילה הרבה קודם, בגילאי הילדים והנוער.

החוק הרוסי, אמר קופל בשיחות סגורות, הכריח קבוצות לשתף ישראלים. שני ישראלים באופן קבוע בחמישייה, לפחות עוד ארבעה על הספסל. אם מכפילים את המספר הזה בכמות הקבוצות בליגת העל, יוצא שבליגה ישנם למעלה משבעים מקומות עבודה פנויים לישראלים. זו בדיחה. אין כאן אפילו 35 כדורסלנים ישראלים ברמה גבוהה, אמר לחבריו.

הפתרון שלו הוא מהפכה בגילאי הנוער. אולי ביטול ליגות הנוער, אולי שילובן בליגות התיכונים. ובמקביל, שיפור רמת מאמני הכדורסל בבתי הספר. אין סיבה, הוא אומר, שילדים בכיתה ז' לא יוכלו לעבוד על היסודות באולם הספורט של בית הספר, לאחר יום הלימודים. מדוע צריך בשביל זה להירשם למועדון כדורסל? לאחר מכן מדבר קופל על מהפכה בליגה השנייה והפיכתה לליגת-בת של ליגת העל, כאשר קבוצות ליגת העל יאמצו קבוצות בלאומית, בדומה למהלך שעשתה לאחרונה מכבי תל אביב עם יוקנעם/מגידו.

זה לא הרבה, אבל זו לפחות התחלה. ואולי דווקא לחיים רמון ולאופיר פינס יש רעיונות טובים יותר.

עוד באותו נושא:
אור שקדי מחלק ציונים לנבחרת ישראל ביורובאסקט
צפו בניצחון הדרמטי של הנבחרת על איטליה
יניב גרין שוב רומז על פרישה מהמדים הלאומיים