השביתה מאחורינו, שחקו פוטבול

NFL 2011: סקירת ה-NFC מזרח

וושינגטון יוצאת בהצהרות, ניו יורק פצועה, דאלאס שקטה, אבל הסיפור הגדול הוא פילדלפיה. תומר ספירשטיין מסכם

תומר ספירשטיין

לפני תקופת ההעברות, נראה היה שסיקור הבית הזה יהיה עבודה של קופי-פייסט מהשנה שעברה, למעט מספר שינויים קטנים. אבל אז ג'פרי לורי (בעלי האיגלס) פתח את פנקס הצ'קים שלו, ג'רי ג'ונס הפך לצל של עצמו, טום קאפלין איבד את החוליה החשובה בקבוצה שלו ודניאל סניידר – ובכן, נשאר דניאל סניידר. אבל בכל זאת, כשמדובר בבית הזה, היריבויות והשנאה נשארות, המשחקים פיזיים יותר מכל בית אחר, והבלאגן חוגג.

עוד בוואלה! NEWS

הזמן המושלם להתכונן לקיץ הבא: הג'ל שמעלים את סימני המתיחה

לכתבה המלאה
מי יעצור את נבחרת החלומות של האיגלס? (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

פילדלפיה איגלס

מאזן בעונה שעברה: 6:10, הדחה בשלב הוויילד קארד

מאמן: אנדי ריד

הגעות בולטות: דומיניק רוג'רס-קרומרטי (קורנרבק), נאמדי אוסומואה (קורנרבק), וינס יאנג (ק"ב), סטיב סמית' (תופס), קולן ג'נקינס (דפנסיב תאקל), ג'ייסון באבין (דפנסיב אנד), רוני בראון (רץ אחורי), דונלד לי (טייט אנד) ובערך כל שחקן פנוי בליגה.

עזיבות בולטות: קווין קולב (ק"ב), ארני סימס (ליינבקר)

בחירות דראפט בולטות: דני ווטקינס (אופנסיב ליין), קייסי מת'יוז (ליינבקר), ג'ייקוואן ג'ארט (סייפטי)

לא הייתה קבוצה עסוקה יותר באוף-סיזן מאשר האיגלס, כאשר כמעט בכל יום שמם הופיע בחדשות לגבי שחקנים חדשים שהגיעו, עד שזכתה הקבוצה לכינוי "דרים טים", ואכן נראה כי השמות החמים ביותר בשוק השנה הלכו לקבוצתו של אנדי ריד בשביל לשחק עם מייקל ויק, שקיבל את המפתחות באופן רשמי לאחר הטרייד על קווין קולב לאריזונה והבאתו של וינס יאנג – שחקן שבכל מקרה דומה בשיטת המשחק שלו לזה של ויק – אם וכאשר ויק ייפצע.

עבור קבוצה שדורגה בשנה שעברה במקום השני ביארדים למשחק, חמישי בריצה ותשיעי למסירה, היה ברור שאנדי ריד ילך על חיזוק ההגנה. ואו-אה, איזה חיזוק הגיע. פרט לאחד מצמד הקורנרים הטובים במשחק כיום (אוסומואה, כשהשני הוא כמובן ריוויס) הגיע עוד קורנר דומיננטי, רוג'רס-קרומרטי, וזה בקבוצה שכבר משחק בה אסאנטה סמואל שדורגה פחות או יותר באמצע הטבלה לכל אורך הלוח בהגנה אשתקד. בנוסף, חיזקו בפילדלפיה את הלחץ על ק"ב היריב עם ג'נקינס ובחרו בדראפט את האח של קליי מת'יוז – קייסי – בשביל לקוות שהכישרון עובר במשפחה.

גם בהתקפה הביאו עוד כלים בשביל ויק, עם טייט אנד נוסף (לי, גם הוא כמו ג'נקינס מהאלופה הנוכחית) ורץ אחורי מוכח – אבל פריך – בדמותו של רוני בראון, כמו גם את ווטקינס המבוגר בשביל לעזור לליין ההתקפה להגן על הק"ב.

כן, אם גם אתם מרגישים שבפילדלפיה יש רוחות של תקווה והרגשה של מיידיות – אתם לא לבד בעסק. אין ספק שהקבוצה הזו נבנתה בשביל לרוץ חזק ורחוק בשנתיים הקרובות, והאיגלס בהחלט מתכננים לתת פייט של ממש לאטלנטה ולגרין ביי בצמרת החטיבה. האם זה יקרה? ובכן, בפילדלפיה לא מוכנים לקבל פחות מסופרבול בתור תשובה, אבל עדיין קשה לראות את אנדי ריד מצליח לנהל משחק מכריע כמו שצריך, וזה כל עוד ויק בריא. מקום ראשון-שני בחטיבה והפסד בגמר החטיבתי.

"דרים טים" או "גלקטיקוס"? ויק ושות' (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

דאלאס קאובויס

מאזן בעונה שעברה: 10:6

מאמן: ג'ייסון גארט (החליף את ווייד פיליפס שפוטר באמצע העונה)

הגעות בולטות: רוב ריאן (מתאם הגנה), אברהם אילם (סייפטי), שיין גרהאם (קיקר), טום ברנדסטטר (ק"ב)

עזיבות בולטות: מריון בארבר (רץ אחורי), רוי וויליאמס (תופס)

בחירות דראפט בולטות: טיירון סמית' (אופנסיב תאקל), ברוס קרטר (לייבקר), דמרקו מורי (רץ אחורי), דוויין האריס (תופס)

שנה אומללה עברה על אוהדי הקבוצה מטקסס, לאחר שעונה שנפתחה עם הרבה ציפיות התרסקה לנגד עיניהם כשכבר בשבוע 7 היו הבוקרים במאזן שלילי של 5:1 וראו את הק"ב שלהם, טוני רומו, מסיים את העונה עם פציעה קשה בכתף. שני הפסדים לאחר מכן פיליפס פוטר וגארט לקח את המושכות, אך זה היה כבר קצת מדי, מאוחר מדי. בשבוע 13 דז בריאנט נפצע וסיים את העונה, והקאובויס ראו את הסופרבול משוחק אצלם בבית כשהם אפילו לא היו קרובים להגיע לשם.

השנה, נראה כי הבוקרים היו דווקא הקבוצה השקטה ביותר. בארבר המאכזב ו-וויליאמס המאכזב עוד יותר נחתכו, אילם הגיע בשביל לעזור לסקנדרי הרעוע, סמית' הובא בדראפט בשביל לעזור לרומו להישאר בחיים, מורי הגיע בשביל לעזור בחלוקת הנטל לפליקס ג'ונס וטשארד צ'ויס (המאכזב גם כן, לפחות עד כה) והאריס בשביל להוריד לחץ מבריאנט – בין אם במשחק האווירי ובין אם בהחזרות כדור. גארט, לו זו עונתו הראשונה כמאמן ראשי, יש הזדמנות להראות למה הוא היה "המיועד" מהיום בו הגיע לדאלאס, ולכן ניתן להבין את השקט היחסי בגזרת ג'רי ג'ונס (שעוד עסוק כנראה בתביעות בנוגע לסופרבול) – גזרה שבדרך כלל רועשת יותר מהגבול עם עזה. כולם מחכים לראות איך הקבוצה תתלכד סביב המאמן הצעיר והחדש, שידוע בגישה ההתקפית שלו. את החלק ההגנתי הוא ישאיר לניהולו של מתאם ההגנה החדש, רוב ריאן (האח של רקס) שהובא מקליבלנד.

אז מה יהיה? ובכן, עונה במאזן חיובי תהיה שיפור לעומת הקודמת. עם זאת, יש לזכור כי למרות הנתונים הסטטיסטיים של רומו, עדיין נטל ההוכחה עליו. לפני שנתיים דאלאס הצליחה לעבור סיבוב בפלייאוף (לראשונה מזה הרבה זמן), וכעת מצפים מהק"ב הצעיר להמשיך במגמת השיפור. הקאובויס ימשיכו "לבלות" בבית התחרותי ביותר בליגה – לפחות מבחינת היריבויות והשנאה – וינסו להשתחל לפלייאוף מעמדת הוויילד קארד. במידה והם היו מיועדים להיפגש השנה מול הברס או הסיינטס/פאלקונס, היינו יכולים לשים את האצבע על המשחקים הקריטיים מול היריבות לוויילד קארד, אבל הם לא, אז נאלץ להמר כאן: יש פלייאוף, לא יותר מסיבוב אחד.

שניכם עכשיו תחת המיקרוסקופ. רומו וגארט (צילום: AP)

ניו יורק ג'איינטס

מאזן בעונה שעברה: 6:10, לא עלו לפלייאוף

מאמן: טום קאפלין

הגעות בולטות: אין

עזיבות בולטות: קווין בוס (טייט אנד), סטיב סמית' (תופס)

בחירות דראפט בולטות: פרינס אמוקמרה (קורנרבק), מרווין אוסטין (דפנסיב תאקל), ג'רל ג'רניגן (תופס)

עונה שעברה הסתיימה באכזבה במדולנדס עבור קבוצת ה-NFC של ניו יורק, כשבעקבות שני ההפסדים למייקל ויק – אחד מהם תוך התרסקות טוטאלית של ההגנה ברבע האחרון – נותרה הקבוצה מחוץ לפלייאוף. מנגד, הבעיות בחדר ההלבשה עם אוסי יומניורה ואחמד בראדשו כנראה שהסתיימו בשלום, כך שלטום קאפלין לפחות יכול להיות ראש שקט בנושא זה. עם זאת, עקב הפציעות הרבות של שחקני ההגנה – חלקם כבר סיימו את העונה – נראה כי דווקא ההגנה הידועה של הג'איינטס תהיה החלק הבעייתי בקבוצה השנה.

בחלק ההתקפי, בוס עבר לאוקלנד ואלו חדשות לא טובות עבור איליי מאנינג, שיצטרך להסתמך יותר מתמיד על צמד הרצים בראדשו-את-ג'ייקובס וצמד התופסים המוכשרים האקים ניקס ומריו מאנינגהם. נכון, בכל זאת מדובר בשניים מהצמדים הפוריים בליגה, אבל בכל זאת נראה כי הניצוץ של הג'איינטס, שהגיע לאחר הזכייה בסופרבול לפני ארבע שנים, פג לו.

טום קאפלין הולך כבר כמה שנים על חבל דק מאוד, כשכל עונה נראית כאחרונה שלו בקבוצה, והשנה לא תהיה שונה בהרבה. החלק המסובך יותר כבר מאחוריו – לנסות לחבר מחדש את החלקים בפאזל – עכשיו נותר לו לנצח משחקים.

אז מה יהיה? ובכן, בכל מצב אחר אפשר היה לומר כי הג'איינטס יישארו הג'איינטס – לא נוצצים מדי, עושים שטויות מדי פעם אבל יכולים לעקוץ את כולם. השנה, בעיקר בעקבות הפציעות בהגנה, נראה כי זה לא יהיה כך. עם לו"ז קשה מאוד בחצי השני של העונה (מפגשים מול הפטריוטס, הסיינטס, הפאקרס והג'טס, בלי להזכיר את שני המשחקים מול דאלאס ומשחק מול פילדלפיה), קשה לראות את הג'י-מאן מצליחים לעשות הרבה יותר ממאזן חצוי. 7:9, וזה בהנחה שהם מנצחים את היריבות "החלשות" יותר בלוח, והביתה. גם קאפלין.

ההתקפה עובדת, אבל ההגנה, אוי ההגנה. איליי וג'ייקובס (צילום: AP)

וושינגטון רדסקינס

מאזן בעונה שעברה: 10:6

מאמן: מייק שאנהאן

הגעות בולטות: דונטה סטאלוורת' (תופס), טים הייטאוור (רץ אחורי), קלן קלמנס (ק"ב), אושיומוגו אטוגוואה (סייפטי)

עזיבות בולטות: אלברט היינסוורת' (דפנסיב תאקל), שיין גרהאם (קיקר), אנדרה קרטר (דפנסיב אנד)

בחירות דראפט בולטות: ריאן קריגן (דפנסיב אנד), ג'רוויס ג'נקינס (דפנסיב ליין), רוי הלו (רץ אחורי), אוון רויסטר (רץ אחורי)

אם הייתם שומעים ק"ב שאומר לפני תחילת העונה כי קבוצתו תיקח את הבית, בטח לא הייתם מנחשים שהדובר יהיה ק"ב של וושינגטון, נכון? ובטח לא הייתם מאמינים שמדובר בלא אחר מאשר הק"ב-שנולד-מחדש רקס גרוסמן, נכון? ובכן, זה קרה. לאחר עזיבתו המתוקשרת של דונובן מקנאב את הקבוצה בעקבות הסכסוך עם שאני על תפקיד הק"ב הפותח, קיבל גרוסמן את המפתחות לקבוצה שדורגה בשנה שעברה במקום השמיני בליגה באוויר.

השנה החליטו צוות השאנהאנים לחזק את משחק הריצה המזעזע (30 בשנה שעברה), כשהביאו את הייטאוור, הלו ורויסטר בשביל לגבות את ריאן טוריין הפריך. בנוסף, נפתרו גם מאלברט השמן ובכך עשו סדר בחדר ההלבשה.

בצד ההגנתי – צד שמזמן לא היה החלק החזק בקבוצות של שאני – הביאו בדראפט חיזוק לליין ההגנה שהרשתה כמעט 390 יארדים למשחק (מקום 31, אחד לפני קבוצתו לשעבר של שאני, דנבר), כשהיא ממצבת עצמה כאחת ההגנות הגרועות בליגה – 31 נגד המסירה ו-26 נגד הריצה. שני השחקנים שנבחרו בשני הסיבובים הראשונים של הדראפט, קריגן וג'נקינס, אמורים לעזור לחולייה הקדמית, כשאטוגוואה ודיאנג'לו הול אמורים להחזיק קו אחורי רעוע שהתחזק רק בשלבים המאוחרים של הדראפט.

אז מה יהיה? טוב, כמו תמיד הרדסקינס יאמללו את הקאובויס, שזה כבר ניצחון אחד במאזן, אבל לא יהיו הרבה יותר מזה. למעט מפגשים מול באפלו החלשה, מינסוטה שבסימן שאלה וקרוליינה הצעירה, אין סיבה להרבה אופטימיות בבית של דניאל סניידר. חמישה ניצחונות, וגם זה מול קבוצות שיסבלו מפציעות.

שים את הכסף איפה שהפה שלך נמצא. גרוסמן (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully